03.09.09
צוות בטיפולנט
תתפלאו: התובנה הראשונות שלי בטיפול לא היתה שכל צרותיי התחילו בסביבות גיל שלוש בתסביך האדיפאלי, אלא העובדה הפשוטה שאני, כנראה, לא נועדתי לגרום אושר לפסיכולוגית שלי. בגלגול הקודם - אולי (היא נפוליאון ואני עכו הנכבשת; היא מהמר כפייתי ואני ג'וקר במשחק פוקר בלאס וגאס) אבל בגלגול הנוכחי, כנראה שלא.
ובכל זאת, מדי פעם אני מצליחה להעלות חיוך על פניה ולגרום לה קצת נחת. לפעמים זו הודאה חטופה בכך שחסרה לי אחרי ביטול פגישה פתאומי (אתם יודעים, בכל זאת היא בנאדם, ועוד אישה), אבל לאחרונה הגעתי למסקנה שהדרך היעילה ביותר לשמח אותה היא באמצעות חלומות.
כמובן, אני לא מתכוונת לחלומות נעימים וחסרי בסיס כמו גמר כוכב נולד שרק מיי פיינגולד מככבת בו או אישור 'חוק סבסוד טיפולים פסיכולוגיים לכל מי שיש לו אם'. אני מתכוונת לחלומות Home-made, כאלו שעל אף חזותם התמימה מסתירים טפח ומגלים טפחיים של נפש.
תראו. אני לא תמימה. ברור לי שהחיוך אותו מנסה הפסיכולוגית שלי להסוות בכל פעם שאני מתחילה לספר חלום אינו נובע מתקווה שחלמתי את המספרים הזוכים בלוטו. החיוך הזה הוא השמחה הכנה על כך שהנה הזדמנה לידיה פיסת מידע נפשי גולמי, כזאת שטרם נוגעה בציניות, בושה או זלזול.
החלומות, כפי שציין פרויד, הם 'דרך המלך את הלא מודע של המטופל' ועל אחת כמה וכמה - אם תרשו לי תוספת משלי - דרך מלך מכוסה שטיח אדום אל הלא מודע של המטופל הסרבן, הנבוך והסקפטי. כי כמובן, הרבה יותר קל לספר חלום תמים על הליכה במדבר מאשר להודות בגלוי שקצת משעמם לי בזוגיות החדשה והעל פניו מוצלחת שלי; מביך הרבה פחות לספר על חלום שחלמתי (לא באשמתי ולא באחריותי כמובן) על שחיה לילית עם מרצה שלי מאשר להגיד לפסיכולוגית הנשואה באושר שלי שמדובר בסגל הוראה סקסי להחריד.
נושא החלומות עבר כמה גלגולים בקשר שלי עם הפסיכולוגית שלי. בהתחלה, אני מודה, קצת הטרידה אותי התחושה שכל מה שאני מנסה להסתיר בעמל רב (קחו למשל את 'זאת פרשנות מעניינת. את בטוחה שהיא לא שייכת למטופל של 16:30?' או את 'מאיפה זה בא??? יש לך עולם פנימי מאוד עשיר, את יודעת?') - נחשף באבחת חלום פזיזה אחת. גם הנטייה של החלומות שלי - סימפטיים ככל שיראו - להתגלות בחדר הטיפולים כמשכן בלתי נדלה לקונפליקטים, רגשות שליליים וזכרונות לא נעימים לא ממש תרמה לרצון שלי לשתף את הפסיכולוגית שלי במעלליי הליליים.
אבל עם הזמן, כפי שהתרגלתי לא לקבל תשובה לשאלה 'מה שלומך' ולא התבלבל לנוכח 'אבל מה את חושבת על זה?' - התחלתי להתרגל לרעיון שהחלומות שלי מאפשרים כניסה לרבדים שאני לא ממש מכירה בעצמי. למעשה, בתקופות בהן אני מרגישה שהטיפול קצת תקוע ומקרטע אני מוצאת את עצמי ממש מקווה לחלום קצת יותר: תנו לי סיוטים, גילויים של תשוקות אפלות או סוף טראגי כסופו של פרעה מלך מצרים; העיקר להעלות חיוך על שפתיה של פותרת החלומות שלי, שתזהה את הפירוש שיוביל אותי לעבר שבע שנים טובות יותר.
**
אבל אם אנחנו כבר עוסקים בחיוכים ובחלומות, אני לא יכולה שלא להתעכב על סוג החלומות החביב על הפסיכולוגית שלי - חלומות עליה.
דרך ההתמודדות עם חלומות על פסיכולוגיות היא סוגיה שנויה במחלוקת. אחת החברות שלי, למשל, מספרת לפסיכולוגית שלה כל חלום רע עליה, אבל שומרת את הדיווח על החלומות הטובים כחיזוק חיובי על התנהגות טובה (אני חושבת שהיא צברה כבר למעלה מ-25 חלומות כאלו בשלוש שנים האחרונות). חברה אחרת שלי נמנעת מלספר לפסיכולוגית שלה כל חלום שמופיעים בו אישה, חדר, ספה או שעון מחשש שאלו יתפרשו כמשיכה/כעס/חשש ממנה. ואני? טוב, כנצר לשושלת ארוכה של מדחיקים, אני שוכחת כמעט באופן מלא כל חלום שאני חולמת על הפסיכולוגית שלי.
ובכל זאת, מדי פעם יש יוצאי דופן וקורה שאני מתעוררת במיטה שטופת זיעה בידיעה ברורה שזה עתה פרצתי לקליניקה של הפסיכולוגית שלי או הצעתי נישואין לבנה, גם אם אני לא מצליחה להיזכר בשום פרט מעבר לזה. מאחר ושברי החלום האלו נדירים כל כך, בדרך כלל אני נוהגת לספר אותם לפסיכולוגית שלי - דבר שכנראה גורם לה עונג רב, בהתייחס לעובדה שאין דבר חביב על פסיכולוגים מאשר שיחות יחסים.
אבל לא תמיד זה כל כך פשוט. מהפעם האחרונה שחלמתי עליה, למשל, זכרתי רק כיצד אני מניחה ראש עייף על כתפה והיא מסיטה את השיער מפניי. ולכו תספרו כזה חלום ואחרי זה תמשיכו למשוך את הכתפיים באגביות כשהיא מדברת על הכמיהה לאינטימיות.
ויחד עם זאת, למרות הפרשנות הקולעת והרלוונטית, אני לא יכולה שלא לתהות: אם כבר טרחתי וחלמתי חלום שקוף כל כך, ואם כבר התגברתי על המבוכה שבלספר אותו, האם באמת חייבים לפרק ולפרש? באמת לא יכול להיות שחלמתי לאו דווקא רובד נפשי סמוי אלא רובד נפשי גלוי אך בלתי מדובר, רובד בו אני פשוט רוצה שלפעמים, במקום לפרש ולנתח, היא רק תניח יד או תאמץ אותי אל ליבה?
