בית ספר, כלבים ושאר השדים - פחדים של ילדים

צוות בטיפולנט

כל ילד מוצא נמר מתחת למיטה, ומתחת לכל חלון, לפחות פעם אחת, עומדים גנבים שמתכננים לגנוב את אמא, אבא, או הילד עצמו: פחדים הגיוניים ולא הגיוניים הם חלק מתהליך התפתחותו של הילד ומלווים אותו ואת משפחתו במשך מספר שנים. יחד עם זאת, אצל חלק מן הילדים הופך הפחד לגורם חיים מרכזי המביא לקושי משמעותי ביום יום.

מה ההבדל בין פחד וחרדה?

פחד הוא תגובה רגשית ופיסית המתעוררת בתגובה לסכנה ממשית. חרדה לעומת זאת, היא תחושה כללית של פחד או דאגה אשר אינם מתעוררים בתגובה לסכנה ממשית וברורה ומתבטאים באופן רגשי או פיסי.

ההבחנה בין שני המצבים משמעותית ביותר. לפחד של הילד יש ערך הישרדותי ואילו החרדה עשויה להפוך לגורם קבוע ומתמשך ולהביא לפגיעה משמעותית בתפקודו של הילד: כך, למשל, ילד אשר מגיב בפחד, בכי וצעקות כאשר אדם זר מנסה לגרור אותו לרכב, מגיב אופן יעיל אשר יביא לקבלת עזרה. הילד החרד, לעומת זאת, אינו מפחד מדבר מסוים ולכן קשה יותר להרגיעו ולהפיג את חששותיו. חרדתו חסרת השם והצורה עשויה להביא אותו לסרב להיפרד מהוריו, לפגוש חברים, לישון לבד וכן הלאה.

איך מזהים שהילד סובל מחרדה? כל ילד סובל בשלב זה או אחר מפחדים, אך יש לשים לב מתי מדובר בפחד התואם את השלב ההתפתחותי בו נמצא הילד, ומתי מדובר בחרדה הפוגעת בתפקודו השוטף ומביאה למצוקה מוגזמת.

להקשיב לילד: חווית המצוקה הסובייקטיבית של הילד משמעותית גם אם אינה מתבטאת באופן חיצוני, אלא רק בדיווחי הילד: ילד אשר אינו מסוגל להירדם או ששרוי בדאגה מתמדת בבית הספר סובל לא פחות מילד המסרב לישון לבד או להגיע לבי"ס.

פגיעה בתפקוד: כאשר תפקודו החברתי, הרגשי והלימודי של הילד נפגע עקב פחדיו, קיים סיכוי סביר שמדובר בבעיית חרדה: ילדים הסובלים מחרדות עשויים להתקשות להתרכז בבי"ס ("כי אולי קרה משהו לאמא"), לסרב להיפגש עם חברים ("ואם יבוא לשם כלב?"), להתקשות לישון לבד ("יהיה לי חלום רע", "מישהו יחטוף אותי") וכן הלאה.

פגיעה בתפקוד המשפחתי: כאשר פחדיו של הילד מכתיבים את המציאות היומיומית של בני המשפחה, סביר להניח כי קיימת בעיית חרדה: הורים לילדים חרדים מדווחים, למשל, כי הפסיקו לישון בחדר השינה או לצאת לבילויים משותפים, עקב פחדיו של הילד לישון או להישאר לבד בבית.

סוגים של הפרעות חרדה

ילדים עשויים להיות "יצירתיים" ביותר בפחדים מהם הם סובלים, אך קיימות מספר חרדות נפוצות במיוחד:

חרדת נטישה: פחד משהייה ללא ההורים המביא את הילד להיצמדות להורה, סירוב להישאר לבד בבית, דאגה לשלום ההורה בהיעדרו וכן הלאה.

חרדת או פוביית בית ספר: הילד מפתח פחד עז מבית הספר או אלמנטים ספציפיים בו (מבחנים, ילדים אחרים, מורים) ומסרב, או משתדל להתחמק, מהגעה לבי"ס.

חרדה חברתית: חשש מסיטואציות חברתיות המלווה בביישנות קיצונית, "חרדת קהל", הסתגרות והימנעות מאירועים חברתיים.

הפרעת חרדה מוכללת: דאגה מוגזמת וממושכת מאירועים שליליים כפריצה, אסונות, מחלות וכן הלאה.

פוביה: פחד קיצוני מסיטואציות או אובייקטים מסוימים כבעלי חיים, גבהים, זריקות.

הפרעת פאניקה: התקפים קצרים של חרדה המלווים בתחושת פחד חריפה ובסימפטומים גופניים כדפיקות לב, רעד, הזעה וכן הלאה.

הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD): חדירת אובססיבית של מחשבות טורדניות (כפחד מלכלוך, מדליפת גז וכד') המביאות את הילד לקיום טקסים שנועדו להרגיע את חרדתו (כשטיפת ידיים חוזרת, חזרה על מילים ומספרים, בדיקה חוזרת של נעילת דלתות וכד').

פוסט טראומה (PTSD): לאחר אירוע טראומטי ומסכן חיים כתאונה, פיגוע וכד', מתפתחים סימפטומים של חרדה כסיוטים, פלשבקים, פחד מגירויים המזכירים את האירוע הטראומטי וכן הלאה.

• ויסות רגשי אצל ילדים

  
• טיפול רגשי לילדים

  
• התמודדות עם פחד מחושך בילדים

  

אבל למה, למה אתה כל כך מפחד?! גורמים שונים להיווצרות הפרעות חרדה

"אפילו מפינצ'ר הוא מפחד!", "עוד מעט גם לשירותים אני אצטרך ללכת איתו!" הן אמירות שגורות אשר מבטאות את תסכולם ומצוקתם של הורים לילדים חרדים. ואכן, פחדיו של הילד נראים, לעיתים, כ"כ מוגזמים וחסרי שחר, עד שהורים מתקשים להבינם. גם הילד עצמו יודע לעיתים כי פחדיו מוגזמים ו"שזה לא באמת מסוכן", ויחד עם זאת - חווית הפחד נותרת בעינה. ואכן, פעמים רבות לא ניתן להסביר את פחדיו של הילד באופן הגיוני ורציונאלי. הפרעות חרדה נוצרות, בד"כ, משילוב של גורמים מולדים (ביולוגיים וגנטיים) עם גורמים סביבתיים הקשורים לחוויות שחווה הילד, קשריו וסביבתו הקרובה: מוכנותו הביולוגית של הילד לחרדה חוברת לעיתים להתנסויותיו הסביבתיות באופן שמביא להיווצרות חרדה ממושכת. ניתן לזהות שלושה היבטים מרכזיים בהיווצרותן של הפרעות חרדה:

גורמים ביולוגיים וגנטיים: לגנטיקה והביולוגיה תפקיד משמעותי ביצירת הפרעות חרדה. ילדים להורים עם הפרעות חרדה, למשל, הם בעלי סיכוי גבוהה יותר לפתח הפרעת חרדה בעצמם מאחר והמערכת המוחית האחראית ללמידת פחד רגישה יותר אצל ילדים אלו.

למידת פחד מהסביבה: מרבית האינפורמציה שרוכש הילד הצעיר על סביבתו מתווכת דרך הוריו. הילד מאזין להוריו ומחקה אותם ועשוי לרכוש, בדרך זו, גם את פחדיהם. כך, למשל, כאשר ילד רואה את פניה של אמו מתמלאים פחד בקרבתו של כלב, הוא עשוי לפחד מכלבים גם ללא אמירה מפורשת. בנוסף, עשויים אירועים מאיימים אמיתיים המתרחשים בסביבתו של הילד לשמר את לייצר ולשמר פחדים: ילד השומע כי פרצו לבית חברו, למשל, מבין כי הדבר עשוי לקרות גם בביתו ועשוי לפתח פחד מגנבים.

אירועי חיים טראומטיים: לעיתים נובעות הפרעות חרדה מחוויות טראומטיות אשר אירעו בעברו הקרוב או הרחוק של הילד. חוויות אלו עשויות להיות "טראומות של ממש" (כתאונות, מוות במשפחה וכד') או אירועי חיים מלחיצים עבור ילד כפרידה ממושכת מההורים, החלפת מטפלות רבות, אשפוז ובדיקות רפואיות בגיל מוקדם וכן הלאה.

הורים לילדים חרדים תוהים לא פעם האם הפגנת הפחד של ילדיהם אינה אלא אמצעי להשגת תשומת לב. התשובה לשאלה זו אינה חד משמעית: פחדם של מרבית הילדים הסובלים מחרדה כנה ואמיתי, אך ילדים אשר זקוקים לתשומת לב ואינם מצליחים להשיגה בדרכים חיוביות עשויים לגלות כי הפגנת פחד מאפשרת להם לזכות בתשומת ליבם של הוריהם. כמו כן, ייתכן גם מצב בו אכן קיים פחד, אך הילד מעצים את חוויתו בכדי להשיג תשומת לב. היענות ההורים לפחד הילד "מאשרת" את נכונות פחדיו באופן שמעצים אותם, וחוזר חלילה.

חשוב להדגיש כי החשד כי הילד משתמש בפחד להשגת תשומת לב אין משמעה כי יש להתייחס לפחדיו ומצוקתו ברצינות פחותה: הפגנת הפחד מעידה על מצוקה זו או אחרת ויש לנסות להבין את העומד מאחוריה.

אמאל'ה, אמא מפחדת! תפקיד ההורים ביצירת ומניעת הפרעות חרדה

בספרם "פחדים של ילדים" מצביעים הפסיכולוגים עומר וליבוביץ על השפעתם המשמעותית של ההורים על היווצרותן, שימורן ודעיכתן של הפרעות חרדה. הסביבה הביתית היא הסביבה המשמעותית ביותר בחייו של הילד הצעיר ולכן, לטענת המחברים, בעיית החרדה כוללת את הוריו וסביבתו של הילד, ולא רק אותו עצמו: הילד החרד פונה במצוקתו להוריו ותגובת ההורה נעה על רצף שבין הגנה על הילד ("..אז בוא תישן איתי במיטה") לבין דרישה שיתמודד עם גורם הפחד ("הולכים לבית ספר גם כשלא רוצים"). באופן אידיאלי, טוענים עומר וליבוביץ, אמור ההורה לאזן בין הגנה לדרישה באופן תומך: לקבל ולהכיר בחרדתו של הילד מבלי להאשימו, ובמקביל להביא באופן הדרגתי למצב בו יוכל הילד לתפקד בהתאם ליכולותיו. ניתן להשוות את התמיכה ההורית ללימוד שחייה: ההורה אינו משליך את הילד למים עמוקים (דרישה) ולא מונע ממנו ללכת לבריכה (הגנה) אלא מלווה אותו ומלמדו לשחות עד שהילד עצמאי דיו לשחות לבד.

מרבית ההורים פועלים אינסטינקטיבית באופן תומך, אך כאשר הילד חרד במיוחד, עשוי האיזון בין דרישה להגנה להשתבש: דרישותיו האינטנסיביות של הילד להגנה מביאות את ההורה לגונן עליו באופן מוגזם ולא לדרוש ממנו דבר או לחלופין, לדרוש מנו ביצוע משימות אשר נמצא למעלה מכוחותיו בשלב הנוכחי.

אז מה עושים?

כל הורה יודע עד כמה קשה לעמוד בפני ילד דומע החוזר ומציין בקול רפה עד כמה הוא מפחד.

10-15% מהילדים סובלים מהפרעות חרדה שונות ומביאים את הוריהם להתמודדות יומיומית עם תסכול, מתח ואפיסת כוחות. על אף התחושה כי "כבר ניסינו הכל", "הוא תמיד היה (ויהיה) פחדן!" הביאה שכיחותה של החרדה בקרב ילדים לפיתוח שיטות רבות להתמודדות עמה.

מה אומרים לילד החרד? יש להעביר לילד את המסר כי הפחד שלו וסבלו מובנים, אך למרות ההכרה בהם, הפסקת תפקודו אינה מוצדקת. תגובת ההורים להישגיו וכישלונותיו של הילד לעמוד במשימות בהן התחייב לעמוד משפיעה על נכונותו להתנסות בהמשך: אמירות מאוכזבות כ"מה יהיה איתך בסוף?", אמרתי לך ש...", "תראה איך אני..." מתסכלות את הילד ועשויות לפגוע בשיתוף הפעולה שלו. לעומת זאת, ניתוח התמודדותו של הילד הכולל התבוננות משותפת בקושי ובהצלחתו של הילד עשויה להגביר את שיתוף הפעולה ולמקד את הקושי. כך, למשל, כאשר הילד אינו מצליח להעביר את הלילה כולו לבד במיטתו ניתן להצביע הן על הגורמים שסייעו להצלחתו החלקית (השעות בהן כן ישן במיטתו) והן על הקושי שמנע ממנו להשלים את המשימה (סופת רעמים שפרצה והפחידה אותו).

מה עושים? על אף שחרדתו של הילד נדמית, לעיתים, כאין סופית ובלתי ניתנת לשליטה, ישנן טכניקות רבות אשר מאפשרות להורים לסייע לילד להתמודד עם חרדה.

חשיפה הדרגתית: חשיפת הילד למצבים מעוררי החרדה באופן הדרגתי. למשל, במקרה של ילד המפחד להישאר בבית ללא הוריו, ניתן להשאירו תחילה לפרק זמן קצר עם אחיו, לאחר מכן לפרק זמן ממושך נוכחות האח וכן הלאה. במידה והילד משתף פעולה ומביע רצון להתגבר על פחדיו, ניתן לדרג עמו את רמת הקושי הטמונה בכל סיטואציה ולבחור יחד את סדר ההתנסויות. במידה והילד אינו משתף פעולה, ניתן להתחיל בחשיפה ההדרגתית ללא הסכמתו, אך תוך עדכונו על כוונת ההורים.

שמירה על אחידות בין ההורים: ילדים הסובלים מחרדה משמעותית מביאים פעמים רבות לפיצול בין ההורים: הורה אחד מגן על הילד וחוסך ממנו התמודדויות מאיימות בעוד ההורה השני מגביר את דרישותיו מהילד. מצב זה מעביר לילד מסר כפול ומבלבל ולכן יש לנסות להימנע ממנו ולגבש עמדה הורית אחידה.

מיתון "תסריטי אימה": פחדים רבים נובעים ממחשבות אוטומטיות שליליות של הילד ומהנחות שגויות על הסיטואציות מעוררות החרדה. למשל, ילד עשוי לדמיין שאם יגיע כלב לבית החבר אצלו הוא מתארח, תהיה חרדתו גדולה עד כדי שיצרח, יברח או ינהג באופן מביך. זיהוי ההנחות השליליות והשגויות עשוי לאפשר לילד להחליפן במחשבות יעילות יותר כ"יהיה לי מפחיד אבל לא יקרה לי כלום".

היעזרות בגורמים חיצוניים: לעיתים נבנה בין הילד החרד להוריו מעגל בו נוכחות ההורים מביאה את הילד לחפש אחר תמיכה מוגברת וההורים אשר רואים את מצוקתו נענים לו, וחוזר חלילה. נוכחותם של אנשים אשר אינם לוקחים חלק ב"מעגל חרדה" זה (דודים, מכרים), עשויה לאפשר לילד לשבור את המעגל: כך, למשל, עשוי ילד המסרב לישון בחדרו לבד להסכים לעשות כן כאשר הוא שוהה אצל דודו.

למי פונים? לעיתים חרדתו של הילד גדולה עד כדי כך שההורים אינם מצליחים לעמוד בפני תביעותיו להגנה ומאפשרים לו להימנע שוב ושוב מהגורם המאיים (בי"ס, שינה לבד וכד'). במקרים אלו, מומלץ לפנות לטיפול.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי: טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא טיפול קצר מועד הממוקד בסימפטומים החרדתיים. במהלכו, לומד הילד טכניקות שונות להרגעה עצמית, זיהוי הנחות שגויות, שימוש בדמיון וכן הלאה. טכניקות אלו מאפשרות לו להיחשף בהדרגה לגורמים המאיימים. הטיפול מלווה בד"כ בהנחיית ההורים ונמצא כיעיל במיוחד.

הדרכת הורים: במקרים בהם הילד אינו משתף פעולה או מסרב להגיע לטיפול, עשויה הדרכת הורים לסייע בהכוונת ההורים כיצד לנהוג. פעמים רבות מביאה הדרכת ההורים לשינוי התנהגותם של ההורים באופן שמעורר גם את צורכו של הילד בטיפול. למשל, ילד שהוריו מתחילים לסרב לתביעותיו הכפייתיות של הילד לניקיון עשוי לחוות עלייה ברמת החרדה אשר תביא אותו להיענות לטיפול שבעבר סירב לו.

ייעוץ פסיכיאטרי: כיום קיים מגוון גדול ויעיל של תרופות העשויות לסייע בטיפול בחרדות. הורים רבים מתקשים לקבל את הצורך בנתינת תרופות לילדם. הבחירה בין טיפול תרופתי, טיפול קוגניטיבי התנהגותי או טיפול משולב נעשית בהתאם לרמת המצוקה והפגיעה התפקודית שחווה הילד ובהמלצת איש מקצוע.

מקורות

פחדים של ילדים/ חיים עומר ואלי ליבוביץ, הוצאת ספרים 2007
איזה פחד!...?/ דוד יגיל הוצאת אור