27.05.10
צוות בטיפולנט
רן, בן 32, הוציא רישיון עם סיום הלימודים בתיכון, אך לא נהג למעלה מ-12 שנים. במהלך שירותו הצבאי התנגש ג'יפ צבאי ברכב בו הוא נהג, פצע אותו בצורה בינונית וגרם למותו של חברו הטוב. תוצאות התחקיר הצביעו על כך שלרן לא היה שום סיכוי למנוע את ההתנגשות, אך גם היום, שנים אחרי התאונה, רן מעדיף ללכת ברגל כאשר מתאפשר לו, ואינו מסוגל להביא את עצמו לנהוג, למרות הויתורים בתחום הקריירה שנאלץ לערוך בשל חוסר הניידות שלו.
בדומה לרן, שירה בת ה-23 אינה מסוגלת לנהוג. בשונה ממנו, היא מעולם לא הוציאה רשיון נהיגה ומעולם לא נפגעה בתאונת דרכים, אך החשש מכך שתפגע באדם אחר עקב רגע של חוסר תשומת לב, והחרדה שחוותה בעת שיעור הנהיגה היחיד שהעזה להירשם אליו - מספיקים כדי למנוע ממנה לחשוב ברצינות על נהיגה.
"היו לי תסריטי אימה בראש": גורמים להיווצרות פחד נהיגה
כפי שניתן לזהות בסיפוריהם של רן ושירה, פחד נהיגה הוא מצב מתמשך של רתיעה, פחד או אי נוחות בעת הנהיגה או המנעות מלאה מנהיגה. במרבית המקרים, יגרום פחד הנהיגה לאי נוחות, ויתורים או מצוקה רגשית הנגרמת מהנהיגה עצמה או מההמנעות ממנה.
פחדי נהיגה עשויים להתעורר כביטוי לאחת משלוש הפרעות חרדה שונות: הפרעה פוסט טראומטית, פוביה ספיציפית או אגורפוביה.
פחדי נהיגה הנגרמים מפוסט טראומה מופיעים בדרך כלל לאחר תאונת דרכים. בחלק מן המקרים מדובר בתאונות קשות בהן נפגע האדם עצמו או הקרובים לו, אך במקרים רבים מדובר בתאונות שאינן חמורות, אך גורמות לחוויה רגשית של פחד, חוסר אונים ותחושה ש"עוד סנטימטר ולא הייתי יוצא מזה בחיים". במקרים אלו יופיעו סימפטומים פוסט טראומטיים כזכרונות חודרניים אשר יתבטאו בפלשבקים, סיוטים ומחשבות חוזרות על התאונה; עוררות ודריכות מוגברת; והמנעות - נסיון להמנע מגירויים (אנשים, מקומות ואפילו פרטי לבוש) אשר מזכירים את התאונה. כחלק מהסימפטומים ההמנעותיים, יתעורר גם הסירוב לנהוג מתוך חשש מהישנות התאונה או מהתמודדות עם הזכרונות והפלשבקים שעשויה הנהיגה לעורר. כ-15% מהאנשים העוברים תאונות דרכים אינם מפתחים הפרעה פוסט טראומטית אלא פוביה ספיציפית מנהיגה המתבטאת בהמנעות מנהיגה, הגבלתה למרחקים קצרים או איזורים ספיציפיים, או חוויה של מצוקה בעת הנהיגה. פוביה מסוג זה עשויה להופיע גם מבלי שהאדם יפגע בנהיגה, כחלק ממערכת אישיותית או דאגנות יתר המביאות לחשש מוגזם מפגיעה באחרים ("אם אני אעשה תאונה כשהתינוק באוטו? ואם אני אפגע במישהו?") או לחשש להיפגע באופן אישי. מצב שלישי בו עשוי להתפתח פחד מנהיגה הוא מצב של אגורפוביה אשר אחד מביטוייה יהיה חשש מהתרחקות מהבית, מתוך תחושה ש"משהו עשוי לקרות לי ולא יהיה מי שיעזור". כחלק מפחד זה, עשוי להתפתח פחד לאו דווקא מהנהיגה עצמה, אלא מההתרחקות מהבית באמצעות המכונית. כך, הסובל מאגורפוביה ינהג בקלות סביב ביתו אך לא יעז לעלות על כביש מהיר או כביש מרוחק מהבית.
בין אם פחד הנהיגה מתעורר כתגובה לתאונה ובין אם כחלק מהפרעת חרדה אחרת, במרבית המקרים עומדות בבסיס הפחד תפיסות ומחשבות לא רציונליות אשר מעוררות את החוויה המאיימת. תפיסות אלו עשויות להתעורר סביב חווית האדם את עצמו כחסר יכולת ("אני בטוח אפגע במישהו"; "אני בחיים לא אצליח לעשות את זה כמו שצריך") ו/או סביב תפיסת הנהיגה כסיטואציה מסוכנת ("בטוח יקרה משהו רע"). תפיסות ואמונות אלו הופכות את הנהיגה לחוויה מעוררת חרדה ולכן מתגברת הנטייה להמנע ממנה, וככל שמתגברת הנטייה להמנע - גוברת החרדה - "שנים לא נהגתי, איך אני אחזור לזה עכשיו?!".
נוסעים בירוק: טיפול בפחד מנהיגה
בתקופתנו, פחד מנהיגה עשוי להיות גורם מגביל ומפריע, ובחלק מהמקרים להביא אף לתחושת חוסר יכולת, אשמה וחוסר ערך ("הילדים שלי סובלים כי אני לא מסוגלת לנהוג"; "איה בחורה תצא עם גבר בלי רישיון?"). מאחר ובמרבית המקרים מדובר בתת סוג של הפרעת חרדה טיפול חרדה מסוג טיפול קוגניטיבי התנהגותי נמצא כיעיל במיוחד לטיפול בה.
טיפול זה מבוסס על זיהוי האמונות והתפיסות העומדים בבסיס הפחד מנהיגה וניסיון לנטרל אותן באמצעות טכניקות קוגניטיביות והתנהגותיות. מבחינה קוגניטיבית, יסייע המטפל בזיהוי האמונות הבלתי רציונליות ויעמת את המטופל עם חוסר ההיגיון שבהן. במקביל, יכוון המטפל את המטופל לרכישת טכניקות הרגעה עצמית ושליטה בפחד. לאחר שירכשו מיומנויות אלו, תתחיל חשיפה הדרגתית לסיטואציית הנהיגה. כאשר המטופל הוא בעל רישיון נהיגה, יציע המטפל משימות בדרגת קושי עולה. תחילה המשימות עשויות להתבצע באמצעות דמיון מודרך ולאחר מכן בשטח, באופן הדרגתי. למשל, נהיגה במגרש ריק, נהיגה לצד אדם קרוב, נהיגה לבד ברחובות הקרובים לבית וכן הלאה. במפגשים הטיפוליים המתקיימים במקביל למשימות אלו, ניתן יהיה לזהות תחושות ואמונות שליליות המתעוררות בעת הנהיגה ולפתח מיומנות התמודדות איתן.
כיוון טיפולי מבטיח נוסף אשר התפתח בשנים האחרונות הוא השימוש במציאות וירוטואלית להתמודדות עם פחד מנהיגה. בדומה לטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, הטיפול במציאות מדומה מבוסס על זיהוי ונטרול של תפיסות ואמונות המביאים לחוויה המאיימת. לאחר שמתבססת מיומנות זו, נעשה שימוש במערכות ממוחשבות המדמות באופן מוחשי ביותר סיטואציה של נהיגה. התנסות זו מהווה צעד ביניים בין חדר הטיפולים לעלייה לכביש, ומאפשרת למטפל ללוות את המטופל ולסייע לו לשלוט בפחדיו בסיטואציה המדמה מציאות באופן החי ביותר.
מקורות
Fear of Driving, Wiederhold, Brenda K.; Wiederhold, Mark D. (2005). Virtual reality therapy for anxiety disorders: Advances in evaluation and treatment. (pp. 147-155). Washington, DC, US: American Psychological Association. viii, 225 pp
