01.07.08
צוות בטיפולנט
"אני אגיד לך משהו על המקצוע שלך (פסיכולוג). זה כמו מהפנט. בנאדם מרגיש לא טוב, יש לו כאב ראש, במקום לתת לו אקמול אתה אומר לו 'מעניין למה יש לך כאב ראש'... הרי אתם ממציאים הכל, אתם משכנעים אנשים. זה היפנוזה".
ציטוט זה לקוח מהסדרה 'בטיפול': מנחם, אביו המבוגר של מטופל שנהרג בתאונת מטוס, מאשים את הפסיכולוג בהתנהגות בלתי מקצועית שגרמה, בעקיפין, לתאונה הקטלנית. ואכן, רבים מבני האוכלוסייה המבוגרת שותפים לחוסר האמון של מנחם כלפי טיפול פסיכולוגי אך במקביל, סובלים מקשיים רגשיים ונפשיים הנובעים מהשינויים המתעוררים לעיתים בהזדקנות.
"כבר אינני האיש שהיה" (חיים גורי): קשיים נפשיים בגיל המבוגר
תקופת ההזדקנות מלווה בהתמודדות עם שינויים מנטליים (בעיות זיכרון, איטיות), פיסיולוגיים ופסיכולוגיים. בהתאם, מוגדרת בריאות נפשית בזקנה כיכולת להתמודד עם המציאות המשתנה. משימה זו אינה פשוטה מאחר ופעמים רבות היא כוללת התמודדות עם מעבר מחיים עצמאיים ומספקים לחיים של אובדן ותלות הנובעים מהתאלמנות, הסתגלות לבית אבות, השלמה עם אובדן יכולות תפקודיות וכן הלאה. ניתן לזהות מספר נושאים מרכזיים העשויים להביא לקשיים בגילאים המבוגרים:
התמודדות עם הזקנה: פסיכואנליטיקאי בשם אריקסון הציע חלוקה של החיים לשלבים, כאשר בכל שלב מתמודד האדם עם קונפליקט התפתחותי. בשלב הזקנה מתמודד האדם עם קונפליקט של אחידות האגו מול ייאוש: האדם מתבונן בהתפתחותו ובהצלחות והכישלונות שחווה לאורך חייו. כאשר הוא חש כי בסה"כ חי חיים מספקים ומשמעותיים, מושגים אינטגרציה (אחידות) ויכולת להשלים עם המוות המתקרב. כאשר תחושת האינטגרציה אינה מושגת, עשויות להתעורר תחושות של החמצה ותסכול. תחושות אלו נלוות להתמודדות עם השינויים התפקודיים ולעיתים עשויות לעורר תחושות קשות של ייאוש וחוסר טעם של החיים.
התמודדות עם מוות ואובדן: מטבע הדברים, מלווה הזקנה בהתמודדות עם אבל ואובדנים. למרות קיומה של מודעות לאפשרות האובדן של חברים, בני משפחה ובני זוג, התמודדות זו מורכבת והופכת את האדם לפגיע יותר.
אובדן משמעותי במיוחד הוא התאלמנות מבן או בת זוג. חייהם של בני זוג החיים יחד מזה שנים שלובים זה בזה, ומות אחד מהם פוגע בתחושת הקיום והזהות הבסיסיות של בן הזוג שנותר. כמו כן, מלווה ההתאלמנות באובדן מקיף ורחב הכולל פגיעה בשגרת החיים, המסגרת המשפחתית, הסטטוס החברתי ולעיתים גם יכולת ההתמודדות עם מטלות יומיומיות (למשל, אישה שאינה נוהגת, גבר שהורגל בכך שרק אשתו מבשלת). אובדן בן הזוג מביא פעמים רבות גם לבדידות, והפגיעות לדיכאון ומחלות פיסיות גדלה בתקופה שמייד לאחר ההתאלמנות.
סוג נוסף של אבל איתו נאלצת חלק מהאוכלוסייה המבוגרת להתמודד הוא שכול של ילד. גם כאשר מדובר בהורים שכולים מזה שנים רבות, עשויה ההזדקנות להביא לסוג מחודש של התמודדות עם האבל. באופן כללי, אובדן ילד מקושר לתהליך אבל הנמשך לאורך כל חיי ההורה. הקשר הרגשי של ההורה אל ילדו המת אינו מסתיים לעולם ובזקנה עשויות תחושות ההחמצה, הגעגוע והכאב להתעורר ביתר שאת.
התמודדות ייחודית עם המוות מאפיינת את קבוצת שורדי השואה, המהווה כשליש מאוכלוסיית הזקנים בישראל. בגיל הזקנה גדלה נטייתו של האדם להתבונן ולסקור את עברו, במטרה להשיג אינטגרציה של היבטי חייו ואישיותו ולקבל ולהשלים עם החיים אותם חי. על אף שזוועות השואה אינן נשכחות גם לאורך החיים, עשוי העיסוק המוגבר בעבר להציף עוד יותר את תחושות הגעגוע, ההחמצה, האובדן והאשמה, ולהחיות עוד יותר את הטראומה ואת המצוקה העזה הנלווית לה.
הפרעות רגשיות: בחלק מן המקרים מביאה ההתמודדות עם שינויי ההזדקנות להפרעה רגשית משמעותית: אדם ששמיעתו נחלשת עשוי לחשוד כי אנשים אחרים עשויים לרמות או לנצל אותו; אובדן ניידות עשוי לגרום לתחושה כי כל פעולה כרוכה במאמץ רב מדי, ולהביא לבידוד ודיכאון.
לעיתים, מהוות הפרעות רגשיות בזקנה המשך ישיר, או מועצם, של קשיים נפשיים שנכחו לאורך כל החיים (במקרים של הפרעות אישיות, למשל). עם זאת, גם זקנים אשר היו בריאים נפשית לאורך כל חייהם פגיעים יותר למספר הפרעות רגשיות, שהבולטות ביניהן הן דיכאון, היפוכונדריה, הפרעות הכוללות תסמינים פסיכוטיים ונטייה למחשבות או ניסיונות אובדניים מלבד קשיים אלו עשויות להתפתח הפרעות הקשורות במצב הרפואי, כדמנטיה או אלצהיימר.
ראית פעם פלמ"חניק בטיפול פסיכולוגי? הקושי שבפנייה לטיפול נפשי
אילו היינו שואלים אדם בן 40 האם היה חווה מצוקה אילו היה פורש מעבודתו, מאבד בן משפחה קרוב לו ובמקביל מתחיל לסבול מבעיות גופניות, סביר להניח שהיינו זוכים לתשובה חיובית. כפי שניתן לראות, קשיים והתמודדויות אלו, ורבים אחרים, מאפיינים את תקופת ההזדקנות והזקנה. למרות זאת, זקנים כמעט ואינם נעזרים בטיפולים הקשורים בבריאות הנפש, כאשר עובדה זו מושפעת, כנראה, ממספר אמונות ותחושות עליהם דיווחו מטופלים מבוגרים:
בגילי? אחד המיתוסים הרווחים לגבי הזקנה הוא היעדר היכולת להשתנות ולהתפתח, ורבים מהזקנים חוששים כי מאחר והגיעו לגיל מבוגר, בלתי אפשרי לשנות את תחושותיהם או מצבם. תחושות דיכאון, חוסר אונים ופסימיות, המתעוררות לעיתים בזקנה, משפיעות אף הן ומפחיתות את המוטיבציה לפנות לטיפול ולהיעזר.
אני נראה לך משוגע? פנייה לקבלת טיפול פסיכולוגי נראית לרבים מאיתנו כמהלך טבעי ולגיטימי, אך רבים מדור הזקנים רואים בפנייה לטיפול עדות לשיגעון, חולשה וכן הלאה.
המחיר (הכספי) של הטיפול: בגיל הזקנה מופנות בד"כ האנרגיות הנפשיות והכלכליות לצרכים בסיסיים והכרחיים, בכדי להימנע מקושי כלכלי ותלות בבני המשפחה. לכן, נמנעים זקנים רבים מפנייה לטיפול מתוך תחושה כי מדובר ב"מותרות". גם ההשקעה הפיסית (הגעה לקליניקה וכד') עשויה להוות לא פעם גורם מרתיע.
המחיר (הלא כספי) של הטיפול: פנייה לקבלת טיפול נפשי עשויה לעורר חששות מפני אישור "רשמי" של הפרעות נפשיות או התדרדרות מנטלית ("אם זה אלצהיימר, עדיף לי לא לדעת"). כמו כן, זקנים רבים נרתעים מקבלת טיפול תרופתי מתוך חשש להתמכרות או תלות בתרופות, שימוש בעודף תרופות וכן הלאה.
אז למה בכל זאת כדאי לפנות לטיפול?
פרויד, אבי הפסיכואנליזה עבד, כתב ויצר עד סוף חייו, בגיל 83. למרות זאת, הניח פרויד כי אין טעם בטיפול אנליטי לבני 40 ומעלה. לדבריו, מעל לגיל זה האגו כבר אינו גמיש דיו וכמות החומר הנפשי הלא מודע היא עצומה, ולכן אין סיכוי להתמודד עמה. אפילו חלק מתלמידיו של פרויד (כאברהם ויונג) התנגדו לגישה זו, אך כיום מאמינים מרבית אנשי המקצוע כי טיפול בגיל המבוגר עשוי להביא להקלה משמעותית, למרות מגבלות מסוימות הנלוות אליו.
מספר גישות ותאורטיקנים הציעו מודלים טיפוליים לגיל המבוגר, כאשר מודלים אלו מתחלקים לשלוש קבוצות מרכזיות:
טיפול פסיכולוגי פרטני: הטיפול הפסיכולוגי באדם המבוגר דומה בהיבטים רבים לטיפול באדם הצעיר, אם כי ממוקד בד"כ בנושאים שונים. טיפולים בגישה הדינמית מתמקדים בחיזוק וארגון המבנים הנפשיים והתמודדות עם תכנים פנימיים (תחושת חוסר ערך, בדידות) ושינויים חיצוניים (אובדנים, בעיות בריאותיות); טיפולים קוגניטיביים עשויים להתמקד בויסות השפעתן של אמונות לא רציונליות המביאות למצוקה בחיי היום יום ("אני חייב לתפקד כפי שתפקדתי בעבר", "משפחתי חייבת להתחשב בכל דרישותיי מאחר ואני זקן").
טיפול משפחתי: מזה שנים רבות נתפסת המשפחה כמערכת אשר שינוי שחל באחד הפרטים בה משפיע על כולה. בהתאם, הזדקנות של אחד מבני המשפחה משפיעה על המערכת כולה ועשויה להביא להתעוררותם של קשיים וקונפליקטים. טיפול משפחתי מאפשר זיהוי של דפוסים וציפיות לא יעילים ותמיכה ותיווך בהתמודדות עם השינויים איתם נאלצת המשפחה להתמודד. כך, למשל, ניתן להיעזר בטיפול זוגי כאשר בריאותו המתדרדרת של אחד מבני הזוג מעוררת מתחים רבים סביב ציפיות מחודשות; טיפול משפחתי עשוי לספק ייעוץ והכוונה למשפחה המתקשה להתמודד עם תלותו, דרישותיו וציפיותיו של אב שהיה עד כה עצמאי, ולהקל על האב עצמו מבלי להותיר אותו מבודד.
טיפול קבוצתי: אחד ההיבטים הכואבים ביותר של הזקנה הוא הבדידות. גם כאשר הזקן הוא בעל משפחה מסורה ביותר, האובדנים הנלווים לזקנה (פרישה מהעבודה, התאלמנות) מביאים לא פעם לתחושת בדידות. טיפול קבוצתי מספק מספר פונקציות משמעותיות כמקור ליצירת קשרים ולקבלת תמיכה, קבלת הכרה הן בקשיים איתם מתמודד הזקן והן ביכולותיו וכישוריו ועזרה בפתרון בעיות. כמו כן, מייצרת הקבוצה תחושת משמעות מאחר והמשתתפים בה תורמים ומקדמים אחד את השני.
מקורות
האתגר שבהזדקנות/ ליאורה בר טור, הוצאת אשל 2005.
החיים כנהר/ ניצה אייל, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, 1997.
לקראת שנות חיינו המאוחרות/ האוניברסיטה הפתוחה, בעריכת נירה ברגמן, 1992.
