תמיכה בחיילים וחיילות החוזרים לאחר לחימה: המלצות וקווים מנחים לחברים ובני משפחה

ד"ר עינת יהנה, ד"ר רונית שלו וד"ר אתי אבלין

כולנו מלאי הוקרה והערכה להקרבה, למסירות ולאומץ העצום שהפגינו יקירינו אשר יצאו לשרת בחזית, בסדיר או במילואים, כמו גם לחוויות העמוקות והמורכבות שעברו. רובנו – בני זוג, הורים, חברים קרובים – מחכים בגעגוע וציפייה לפגוש אותם עם חזרתם הביתה מן הלחימה.

לצד השמחה על החזרה הביתה, עולה גם השאלה מה ניתן לעשות עבורם וכיצד אפשר לתמוך בהם בהתמודדותם?

איך לתמוך בחייל החוזר ברמה המשפחתית?

• חזרה מדורגת: זכרו כי החזרה הביתה אינה אירוע חד פעמי אלא תהליך של הסתגלות מחדש. החזרה לשגרה בקרב המשפחה שונה בתכלית משגרת המשימות במילואים ובעת לחימה ויש צורך להתארגן ולהתמקם מחדש. לרוב, חלוקת התפקידים בבית השתנתה גם היא נוכח ההיעדרות ועם החזרה לשגרה יש לנסות לייצר בצעדים קטנים חלוקה מחודשת שתתאים לכלל בני המשפחה.

• האטו את הקצב: תהליכים של מעבר והסתגלות מחדש דורשים זמן וסבלנות. אל תמהרו לקבוע משימות רבות ופגישות מחוץ למשפחה, הימנעו מקביעת תכניות גדולות ונסו להיות גמישים בתקופת המעבר. את ההסתגלות המשפחתית יש לחוות יחד ולגלות את הסנכרון המשפחתי החדש.

• עודדו בעדינות לחזרה לשגרה: עם הניסיון לחזור לשגרה לאחר שירות פעיל, ייתכן מאוד שיעלה קושי של החייל לנוח או לשמור על רצף "רגיל" של פעולות כמו אכילה ושינה. קשיים אלו יכולים לנבוע הן מתהליך ההסתגלות הפיזי, הקשור בוויסות המערכת העצבית לאחר העוררות שליוותה את הלחימה, והן מתהליך ההסתגלות הרגשי, הכולל מפגש עם רגשות כמו דכדוך, עצב, אשמה וכדומה להם מתפנה מקום עם החזרה הביתה. שימו לב לשינויים אלו ונסו לסייע ליקיריכם בהשבה של תפקודים יום-יומיים אלו לאיזון.

איך מדברים על חוויית השירות?

השבים מן המשימות הצבאיות השונות והקרבות עשויים להזדקק לדברים שונים ולכל אחד מהם הקצב והדרך שלו לחזור לשגרה. עם זאת, ישנן כמה המלצות רלוונטיות:

1. זמינות להקשבה ולתמיכה: החיילים השבים כעת זקוקים לבני המשפחה, בני הזוג וההורים, כגורם מקשיב, תומך ומרגיע. באופן עקבי, עלינו להשתדל להזכיר להם כי אנו מוכנים לשמוע ולהיות שם עבורם באופן בו הם יזדקקו לנו. המסר הברור שכדאי להעביר הוא "אני מוכן לשמוע אם את/ה רוצה לספר".

2. אפשרו להם להוביל: החיילים במילואים ובסדיר אשר חוזרים כעת, עברו בחלקם חוויה קיצונית ומטלטלת של סכנת חיים וחשיפה למראות כואבים. יש כאלו אשר חוו חשיפה למוות של חבר בקרב או גילו על פציעה של חברים מיחידות אחרות. חוויות אלו יכולות להיות קשות לעיכול ולעיתים לוקח זמן לחייל החוזר להבין מה וכמה נכון לו לשתף. בבוא החייל הביתה, מומלץ לאפשר לו להוביל את השיח ולהכתיב את הקצב והזמן שמתאימים לו. ישנה חשיבות רבה לאפשרותם לבחור מתי וכיצד לגעת ולשתף בחוויותיהם.

3. כבדו את השתיקה: ישנן חוויות שיש צורך ורצון לספר מיד ול"הפקיד" בידי המשפחה כדי לפרוק ולחלוק. לצד זאת, יש חוויות עליהן החייל או החיילת לא ירצו לדבר, ואפילו יש שירגישו כי באופן כללי הבחירה הנכונה להם בתחילה היא שתיקה. השתיקה נובעת לעיתים מתוך רצון לדאוג ולשמור על המשפחה, כדי לא להוסיף לחרדתם, ולעיתים דווקא מתוך צורך לעבד ולעכל את שעבר עליהם. כך או כך, אין זה הזמן לשאלות ותחקירים ומומלץ לכבד את הבחירה של האדם. יש זמן ועת לכל חוויה, והדברים עשויים להיפתח בשלב מאוחר יותר. לעיתים, הדבר יתאפשר רק במרחק זמן רב יותר מהלחימה, כאשר תהיה פניות רגשית לגעת בחוויה.

• חזרה הביתה לאחר לחימה: המלצות לחיילים וחיילות

  
• שורדים את האשמה: מהי אשמת השורד וכיצד מתמודדים איתה?

  
• דאגה לחייל: כיצד
  מתמודדים?

  

חברים מן השירות: מעגלי תמיכה ואובדן

להכרה החברתית-משפחתית שיקבלו על החוויות שעברו יש ערך משמעותי בהסתגלות הרגשית של חיילים החוזרים משירות, אולם פעמים רבות החיילים ואנשי המילואים מרגישים שההורים, המשפחה ובני הזוג לא מסוגלים להבין את החוויות שחוו כפי שיבינו אותם מי שהיו שם איתם.

לכן, הסביבה הטבעית עבור חיילות וחיילים רבים להבנה ושיתוף היא עם החברים מהשירות ומהיחידה – מי שהיה שם וחווה את מה שהם חוו. חברויות אלו בין החיילים ואנשי המילואים הן בעלות יכולות מרפאות משמעותיות וחשוב לקבל את הצורך הזה בהבנה.

באופן ספציפי, יש לזכור גם כי אובדן של "אחים לנשק" עשוי להיחוות באופן המזכיר אובדן של אחים ביולוגיים. במשך שנים לא ניתנה די תשומת לב בספרות המחקרית ובחברה הישראלית לחוויית האובדן של אחים שכולים. עם זאת, בשנים האחרונות, התפתחה ההבנה של שכול אחאי ובעקבותיה באה גם ההתעניינות והפתיחות כלפי חוויה של אובדן אח ורע לנשק.

חקירת הנושא מלמדת כי חוויית החיילים ואנשי המילואים איננה רק של טראומה אלא לעיתים גם של אבל וצער עמוק על אובדן החברים לשירות. תחושות של "איזה מזל שניצלתי" או "קרה לי נס", מלוות לא פעם בתחושה של "אשמת ניצולים" על כך שדווקא הם ניצלו מהתופת וחבריהם לא חזרו משדה הקרב. יש לפנות ולתת מקום לתהליך האבל על אובדן של חברים לשירות, ויחד עם זאת להאמין בכוחם ובחוסנם של יקיריכם להתמודד עם הצער והכאב.

אל תשכחו את עצמכם: התמודדותם של בני המשפחה בעורף

חשוב לזכור כי בני ובנות הזוג של אנשי ונשות המילואים, כמו גם הוריהם של החיילים.ות, אשר נותרו בעורף, התמודדו לאורך התקופה האחרונה לא רק עם תפקודם היום-יומי אלא גם עם דאגה וחרדה לביטחונם של אהוביהם.

בני הזוג אשר נותרו כהורים יחידים מזה תקופה ממושכת, חוו עומס כבד במיוחד והתמודדו עם שלל אתגרים. ייתכן מאוד שפגשו קושי בהשלמת המשימות היום-יומיות, פגיעה בתפקוד התעסוקתי והלימודי, ירידה ביכולת לתחזק קשרים חברתיים נוספים, עלייה בחששות לגבי העתיד וכן קשיים בריכוז ובקבלת ההחלטות.

למול השחיקה המתרחשת מעצם ההחזקה של הבית לבד לאורך זמן, הגיוני מאוד כי גם לכם יש צורך לשתף, לחלוק, להסיר ולו לרגע את הנטל אשר היה מונח על כתפיכם בתקופה זו. במקביל לשילובו של בן או בת הזוג חזרה לחלוקת המשימות הביתיות, אל תהססו לחלק משימות נוספות ככל שניתן לסובבים, לפנות לסיוע, לשוחח על התחושות המורכבות עמן אתם מתמודדים ולהיעזר בסביבתכם.

השתדלו להפנות חמלה עצמית כלפי עצמכם, מעטו בשיפוטיות וביקורת עצמית, דאגו לעצמכן להזנה, לתנועה ולתמיכה חברתית ומשפחתית. נסו ברגישות לחתור לשיח של שיתוף עם בן הזוג השב על הקושי, נפילת המתח שבחזרה והצורך להתמודד יחד ובהדרגה.

על הכותבות

ד"ר עינת יהנה – נוירופסיכולוגית קלינית, פסיכולוגית שיקומית מומחית-מדריכה. מרצה בכירה, בית הספר למדעי ההתנהגות, המכללה האקדמית תל אביב יפו וראש המעבדה לחקר הסתגלות לאירועי משני חיים. מטפלת בקליניקה פרטית לטראומה, אובדן ושכול.

ד"ר רונית שלו – מטפלת וחוקרת בתחום האבל והשכול. פסיכותרפיסטית גוף נפש, בריאות הנפש ילדים, ביה"ח העמק. מרצה בכירה. ראש החוג לחינוך ולייעוץ חינוכי במכללה האקדמית עמק יזרעאל. חוסן נפגעים צבא הגנה לישראל.

ד"ר אתי אבלין – מטפלת באבל ושכול במבוגרים וילדים. מרכזת תחום האבל והשכול בית הספר לעבודה סוציאלית במשרד הרווחה. סא"ל מפקדת חוסן נפגעים צבא הגנה לישראל.

מקורות

Yehene, E., Martin, Y., & Goldzweig, G. (2022). An Analysis of Factors Predicting Post-Traumatic Stress Disorder and Grief Following Comrade Loss. OMEGA - Journal of Death and Dying; https://doi.org/10.1177/00302228221113616

Yehene, E., & Eitam, T. (2022). “Crying in My Uniform, For Sure”: A Qualitative Thematic Analysis of Loss and Grief Among Soldiers After Losing a Comrade in Combat. OMEGA-Journal of Death and Dying, 00302228221090749, https://doi.org/10.1177/00302228221090749