על יתמות: איך לתמוך בילדים ונוער שאיבדו הורים?

יתמות בגיל צעיר: איך לתמוך בילדים ונוער שאיבדו הורים?

09.04.25

צוות בטיפולנט

הקשר המשמעותי הראשון בחיינו יהיה לרוב עם לפחות אחד מהורינו. הם המקור הראשוני לתמיכה ולאהבה, וגם לפגיעה ותסכול. לכן, אובדן הורה הוא מאורע קשה ומורכב בכל גיל, ובוודאי לפני ההגעה לבגרות. עבור ילדים ונוער, הקשיים הכרוכים באובדן נוגעים גם למפגש בין החוויה הקשה לבין הנפש המתפתחת.

בכתבה זו, נעסוק ביתמות אצל ילדים ונוער ובהשפעותיה האפשריות, וניגע בתמיכה שניתן לספק להם ובחשיבותה. אמנם המעבר ליתמות הוא חוויה מורכבת ביותר, אך תמיכה סביבתית מתאימה יכולה לתת מענה עמוק לקושי, ולקדם קיום חיים מלאים וקשרים משמעותיים.

כיצד היתמות בגיל צעיר משפיעה על הנפש?

הפיכה ליתום או יתומה בגיל הילדות או הנעורים כרוכה בשינויים משמעותיים, בראשם אובדן הדמות ההורית והקשר שהתקיים עימה, ובחלק מהמקרים אובדן שני ההורים. שינויים נוספים יכולים לכלול שינויים רגשיים ומעשיים אצל ההורה השני, ולעתים אף מעבר למחייה אצל קרובים או במשפחת אומנה. מדובר באובדנים ושינויים מהותיים ומערערים עבור היתום או היתומה, וטבעי שיעוררו קשיים רגשיים שונים ותהליך הסתגלות.

מידת הקושי הרגשי של הילד או הילדה תלויה בגורמים רבים, אך בכל מקרה ניתן לצפות שיתרחש תהליך אבל בתקופה שלאחר האובדן, שנחשב למנגנון התמודדות תקין וטבעי. האבל יכול לכלול מצב רוח שלילי, הימנעות מפעילויות וקשרים, התכנסות, קשיי ריכוז, עיסוק מחשבתי במוות ועוד. במידה והתנהגויות אלו נמשכות מעל חצי שנה ופוגעות בתפקוד, ייתכן שמדובר באבל מורכב, מצב בו כדאי להיעזר בעזרה מקצועית.

בנוסף, יתומים עלולים לחוות קושי ביצירת קשרים חדשים. לרוב, ההורה הינו הדמות הראשונה איתו נוצרת התקשרות. בדרך כלל מדובר בהתקשרות בטוחה, כלומר קשר קרוב של דאגה ואהבה, המעניק תחושת ביטחון ומהווה בסיס לפיתוח קשרים מיטיבים בהמשך. אובדן קשר זה בטרם עת עלול להקשות על פיתוח יכולת זו.

מה משפיע על החוויה הרגשית של יתמות בגיל צעיר?

הגיל בו מתרחש האובדן משפיע על היכולת להבין את משמעותו, על הדרכים לביטוי הקושי, ועל תהליך האבל בכללותו. עד גיל שש, נפוצים יותר התקפי בכי ועצבנות, חרדת נטישה, ורגרסיה להתנהגויות מהילדות המוקדמת, כמו חזרה להרטבת המיטה. בגילאי היסודי, ייתכן שהקושי יתבטא בתחושת חולי או בתנודות במצב הרוח. מתבגרים עלולים לחוות קושי בפן החברתי, סביב הצורך בתמיכה ואישור מבני גילם.

נסיבות מות ההורה יכולות להוביל לאתגרים נוספים. כך למשל, נמצא במחקר כי אצל יתומים שהוריהם התאבדו, ייתכנו יותר תחושות של אשמה, סירוב לדון בנושא שיכול להוביל לתחושת בדידות, וכן סיכון לאובדנות. גם ילד אשר יחסיו עם ההורה היו סוערים יותר, עלול לחוות קושי מוגבר בעיבוד האובדן.

אל מול קשיים אלה ואחרים המאפיינים את ההתמודדות עם האובדן, סביבה תומכת ומכילה יכולה לספק ליווי חשוב לתהליך האבל, ליצור תחושת שותפות, ולסייע בזיהוי הקשיים ובמתן מענה מתאים עבורם.

איך לתמוך בילדים ונוער אשר איבדו הורים?

בהתאם לצרכים ההתפתחותיים והרגשיים המשתנים בגילאים השונים, משתנה התמיכה המתאימה. אצל תינוקות וילדים צעירים מאוד, נרצה בעיקר לתמוך בסביבתם הקרובה ולעזור בטיפול בהם. מול ילדים גדולים יותר ומתבגרים, נשים דגש על יצירת שיח על הנושא אשר מותאם לגילם ולתחומי העניין שלהם, תוך מענה כן ככל האפשר לשאלות, עידוד הבעה רגשית ותיווך האובדן ומשמעותו ברגישות אך בבהירות.

למרות הקושי שיכול להיות לנו לדבר על הנושא, שיח פתוח עם ילדים ונוער שהתייתמו עשוי להיות משמעותי במיוחד עבורם, וליצור מרחב בטוח לעיבוד ופורקן רגשי. בכוחו להעביר מסר כי ניתן לדבר על האובדן, והוא מאפשר ליתום או ליתומה לדעת כי אינם לבד. בנוסף, ניתן להתייחס לחשש שעלול לעלות אצל יתומים לאובדן מבוגרים נוספים בחייהם, ולספק ביטחון בנוכחותכם.

לצד שיח עם מבוגר קרוב, גם מפגש עם בני אותו גיל המתמודדים עם חוויה דומה, או עם ילדים בוגרים יותר שמתמודדים איתה זמן רב יותר, יכול לסייע לתחושת השייכות וליצירת מודל התמודדות חיובי.

לצד זאת, טיפול נפשי יכול לסייע בהתמודדות עם האובדן. ניתן לפנות למטפלים המתמחים בטיפול רגשי לילדים, או טיפול במתבגרים. בנוסף, רצוי לאפשר מקום לעיבוד גם לעצמכם, ולהיעזר בסביבה לאורך הדרך, בהתמודדות האישית עם אובדן של אדם אהוב.