27.03.19
צוות בטיפולנט
על אף המחקר הרב בפסיכולוגיה והתפתחות התחום בעשורים האחרונים, רב הנסתר על הגלוי בכל מה שקשור לסיכון של אדם מסוים לסבול מדיכאון. אין ספק כי אירועי חיים מסוימים, כגון טראומה ואובדן, עשויים להוביל להתפתחות של דיכאון, אך כיצד ניתן להסביר כי את הופעתה של ההפרעה בקרב מיליוני אנשים? הקהילה המקצועית חלוקה בדעותיה באשר לגורמים המנבאים את הסיכון לדיכאון, אך מסכימים כי הדבר כולל, ככל הנראה, שילוב של מרכיבים גנטיים, מצביים ואישיותיים. אם כך, עולה השאלה: מהן התכונות אשר מנבאות התפתחות של דיכאון? האם יש קשר בין דיכאון לבין תכונות אישיות מסוימות? על כך בכתבה הנוכחית.
רגע, איך בכלל מודדים אישיות?
אחד מהמודלים הבולטים בתחום הפסיכולוגיה למדידת תכונות אישיות נקרא "חמשת הגדולים" ("Big Five"), שכפי ששמו מבטיח, טוען כי ישנם 5 גורמים מרכזיים המרכיבים את אישיותו של אדם: נוירוטיות, מוחצנות, פתיחות, נעימות ומצפוניות. שיקלול של מקומנו בכל אחת מסקאלות אלה ייתן מעין "תמונת אישיות" כללית של האדם, אשר תבדיל אותו מאנשים אחרים.
בהקשר דיכאון, נוירוטיות נחשבת שחקנית מרכזית. נוירוטיות היא תכונה אשר מתייחסת ליכולת ההסתגלות של האדם לסיטואציות שונות בחייו וליציבות הרגשית שלו. כך, נוירוטיות גבוהה משקפת נטיה כללית לחוש רגשות שליליים, כמו דאגה, פחד, קנאה, עצבות, בושה, ואשמה, ואילו נוירוטיות נמוכה מעידה על נטייה מופחתת לחוש רגשות אלה.
סכנה: נוירוטיות לפניך!
ואכן, מחקרים שכללו העברת שאלוני "Big Five" לנבדקים מצאו שציון גבוה בסקאלת הנוירוטיות קשור באופן מובהק להפרעות דיכאון, ובמיוחד לדיסתימיה (הפרעת מצב רוח הנחשבת מתונה יותר מדיכאון, נטייה קבועה למועקה ומצב רוח מדוכדך). במילים פשוטות: ככל שהאדם גבוה בנוירוטיות, כך סביר יותר שיסבול מדיכאון. בהשוואה לדיכאון קליני, אשר הוא לרוב אקוטי יותר אך מוגבל בזמן, דיסתימיה נחשבת להפרעה שמושפעת יותר מהתשתית האישיותית של האדם, ולכן ככל הנראה קשורה יותר בתכונה זו ביחס לסובלים מסוגי דיכאון אחרים.
(אל) תבוא פתוח: פתיחות לחוויה כגורם סיכון
תכונה נוספת שנמצאה קשורה לדיכאון היא פתיחות לחוויה, בייחוד בקרב גברים. פתיחות לחויה מתייחסת למידת החיפוש של האדם אחר חוויות חדשות. התכונה מתבטאת בסקרנות, יצירתיות, דמיון עשיר, רגישות וערנות לתחושות פנימיות. אנשים גבוהים בתכונה זו מגלים מודעות גבוהה לרגשותיהם, אוהבים להתנסות בתחומים חדשים, והם פחות, איך נאמר, מעשיים. עד כאן נשמע מעולה, לא? עם זאת, מחקרים מעידים כי אנשים הפתוחים יותר לחוויה, כאלה המתעניינים באמנות ומחוברים לרגשותיהם, נמצאים דווקא בסיכון גבוה יותר לפתח דיכאון.
(כן) תבוא אותנטי: מוחצנות ואותנטיות כגורמי חוסן
אך יש גם בשורה אופטימית: מוחצנות גבוהה מפחיתה את הסבירות לדיכאון. אחת התכונות הבולטות שנמצאה באופן עקבי במחקרים כקשורה לסיכון מופחת לפתח דיכאון היא מוחצנות: אנשים הסובלים מדיכאון מדורגים נמוך בתכונה הזו. לפי המודל, מוחצנות היא מדד בינאישי הבוחן את רמת האנרגיה והמעורבות החברתית של האדם. ציון גבוה במדד זה מעיד על אנשים חברותיים, דברנים ואנרגטיים, שאוהבים תשומת לב והימצאות במצבים חברתיים. ציון נמוך בתכונה זו מעיד על מופנמות, יחס קריר לאחרים, ונטיה להימנע מהבעת רגשות והתלהבות. אם כך, לפי המחקרים, אנשים מוחצנים נוטים פחות לפתח הפרעת דיכאון מאשר אנשים מופנמים.
ולבסוף, מחקר חדש מצא שגם אותנטיות עשויה להפחית את הסיכוי לפתח דיכאון. תכונה זו, המוכרת שלא בצדק בעיקר בהקשרים ניו אייג'ים למיניהם, מערבת מספר מרכיבים, כמו מודעות עצמית והבנה של הצרכים הפנימיים שלנו, התנהגות התואמת לעולם הערכים של האדם, וכן גם פתיחות וכנות בקשרים הבין אישיים. אותנטיות גבוהה כוללת הבנה עצמית טובה, יכולת בהירה ולא מוטה בתהליכי הערכה עצמית, וקשרים אינטימיים חזקים וכנים. לכן, לא מפתיע שמחקרים מצאו שאותנטיות גבוהה מקושרת לרווחה נפשית גבוהה יותר, בעוד שמידה נמוכה של אותנטיות מקושרת לרמות גבוהות של דיכאון ורגשות שליליים.
לכל מטבע שני צדדים, ושני כיוונים לכל קשר
תכונות אישיות אמנם נחשבות יחסית יציבות, אך ניתן לעבוד עליהן וכן לראות שינוי והתפתחות במהלך החיים (המוחצנות, למשל, יכולה לגדול ובהתאם - סבירות לדיכאון יכולה לפחות). אז האם יש קשר בין תכונות אישיות מסוימות לבין דכאון? כן. אבל כדאי לזכור שכמו שלכל מטבע שני צדדים, כך לכל קשר - קיום תכונה מסוימת יכול להצביע על סיכון לדיכאון, כשם שדיכאון יכול ללמד אותנו בסבירות גבוהה על קיומה של אותה תכונה.
מקורות
Goldman, B. M. (2006). Making diamonds out of coal: The role of authenticity in healthy (optimal) self-esteem and psychological functioning. Self-esteem issues and answers: A sourcebook of current perspectives, 132-139.
Heisel, M. J., Duberstein, P. R., Conner, K. R., Franus, N., Beckman, A., & Conwell, Y. (2006). Personality and reports of suicide ideation among depressed adults 50 years of age or older. Journal of affective disorders, 90(2-3), 175-180.
Klein, D. N., Kotov, R., & Bufferd, S. J. (2011). Personality and depression: explanatory models and review of the evidence. Annual review of clinical psychology, 7, 269-95.
Wolfestein, M., & Trull, T. J. (1997). Depression and openness to experience. Journal of Personality Assessment, 69(3), 614-632.