OCD בזמן מלחמה: איך המצב משפיע על ההתמודדות ומה אפשר לעשות?

פרופ׳ אייל קלנטרוף, יובל סרור, ונועה שגיא

כבר תקופה ארוכה שמתקיימת מלחמה באזורנו, המלווה במציאות מורכבת של איום מתמשך, שינויים תכופים ואי-ודאות שקשה להתעלם ממנה. מחקרים מראים כי מצבי לחץ וחוסר ודאות יכולים להשפיע באופן ישיר על המערכת הרגשית והקוגניטיבית שלנו.

כך למשל, מאות מחקרים שנערכו בישראל מאז פרוץ המלחמה מעידים על עלייה ברמות החרדה באוכלוסייה, לצד יותר דיווחים על תסמיני דיכאון, קשיי שינה, התפרצויות זעם, התמכרויות, וקשיים נפשיים נוספים. בהמשך לכך, ניכרת עלייה בפניות לטיפול נפשי ולשירותי תמיכה, ובצריכה של תרופות פסיכיאטריות. לאחרונה, מחקרים בתחום העלו סברה כי לאחר תקופה ממושכת של מעל שנתיים של לחימה, רוב הציבור מראה פגיעה נפשית כלשהי כתוצאה מהמלחמה.

למרות הממצאים המשמעותיים העולים מן המחקר, קיימים קולות בשיח הציבורי המדגישים "עוצמה" והעדר פגיעות כבסיס לחוסן, ואף טוענים כי עצם השיח על המחירים הנפשיים של המלחמה עלול "להחליש" את הציבור. בעינינו, חשוב לתת מקום לחוויות של קושי, פגיעוּת והחמרה נפשית, וצמצום השיח עלול לפגוע בחוסן האישי של רבים.

במסגרת מאמר זה, נתמקד בהשפעות של מצב חירום מתמשך על OCD באופן ספציפי, ונבקש להציע כלים להתמודדות עם OCD בתקופה של חוסר ודאות.

מה זה OCD ואיך המלחמה נכנסת לתמונה?

הפרעה טורדנית-כפייתית (Obsessive Compulsive Disorder) מאופיינת בקיומן של אובססיות ו/או קומפולסיות. אובססיות הן מחשבות טורדניות החוזרות על עצמן ב"לופים", ומעלות אצל האדם רמות גבוהות של חרדה ומצוקה. קומפולסיות הן טקסים (התנהגויות, פעולות או הימנעויות) פיזיים או מנטליים שמבצע האדם במטרה להפחית את המצוקה. ביצוע הקומפולסיות אמנם מביא הקלה בטווח הזמן המיידי, אך בטווח הקצר והארוך מחמיר את החרדה.

אחד מסוגי הקומפולסיות הוא הימנעות, מצב בו האדם נמנע מביצוע פעולה מסוימת על מנת שזו לא תעורר חרדה. לעיתים קשה לזהות טקס זה, שכן לא מדובר בפעולה שמבוצעת, אלא דווקא בפעולה שנמנעים ממנה. לדוגמא: מחשבה אובססיבית נפוצה ב-OCD היא חשש לפגוע באחרים. קומפולסיה אפשרית במקרה זה היא הימנעות מיציאה מהבית כדי להפחית את החרדה שאולי יקרה משהו למישהו.

תקופות מלחמה עלולות להוביל להופעה או הגברה של מחשבות טורדניות וצורך בתחושת שליטה או ודאות. ואכן, מחקרים עדכניים מצביעים על עלייה בשכיחות של OCD באוכלוסייה, ועל החמרה בתסמינים בקרב אנשים שהתמודדו עם ההפרעה עוד קודם לכן. ממצאים אלו תואמים את הניסיון הקליני שלנו במרכז לטיפול ומחקר ב-OCD באוניברסיטה העברית ושל מטפלים רבים בתחום.

יחד עם זאת, לא פעם אנשים המתמודדים עם OCD אינם מקשרים באופן ישיר בין ההחמרה בתסמינים לבין המצב הביטחוני, בין היתר משום שהתכנים של ה-OCD אינם בהכרח קשורים באופן גלוי למלחמה. עם זאת, מחקרים מצביעים בעקביות על קשר עמוק יותר בין מציאות של איום מתמשך לבין החמרה בתסמינים.

כשהמציאות משתנה והשגרה נשברת: איך זה משפיע על OCD?

OCD קשור באופן הדוק לחוויות של חרדה וחוסר ודאות. למעשה, אחד ממאפייניו המרכזיים הוא קושי לשאת מצבים שאינם ודאיים, לצד ניסיון מתמשך להשיג תחושת ביטחון באמצעות מחשבות או פעולות חוזרות.

על רקע זה, כאשר המציאות החיצונית מאיימת ומשתנה, קשה יותר להרגיש ביטחון, ולעיתים זה מוביל להחרפה במעגלי החרדה והקומפולסיות. מחקרים שונים בפסיכולוגיה, העוסקים בתהליכי בקרה קוגניטיבית ובהבנת OCD, מדגישים את הרגישות המוגברת של אנשים לחוויות של חוסר ודאות, ואת הנטייה להישען על גירויים חיצוניים או פעולות חוזרות כדרך לפצות על כך.

מחקרים עדכניים נוספים על OCD מצביעים על כך שתחושת היעדר שליטה בתחומים מסוימים בחיים עשויה להגביר את הצורך בשליטה בתחומים אחרים, גם אם אין ביניהם קשר ישיר. כך למשל, תחושת חוסר השליטה שמביאה עימה המלחמה יכולה להתבטא בעלייה בצורך לשלוט במידת הניקיון בבית או בשמירה על הבריאות של האדם וקרוביו. ביחד, כל המחקרים מחדדים את התפקיד של חוסר הוודאות בהופעה או החמרת סימפטומים של OCD.

מעבר לעלייה הכללית בחרדה ובחוסר הוודאות, מציאות המלחמה הובילה גם לשינויים מהותיים באורח החיים של רבים. שגרות יומיומיות נפגעו: אנשים נעדרו ממקומות עבודה, נמנעו ממפגשים חברתיים ומשפחתיים, ולעיתים הפסיקו להשתתף במסגרות לימודיות. בתוך כך, נוצרה מציאות שמטבעה עודדה הימנעות, ובייחוד עבור אנשים המתמודדים עם OCD.

בטווח הקצר, הימנעות יכולה להפחית חרדה, אך בטווח הארוך היא נוטה דווקא לשמר ואף להחמיר את הסימפטומים. בהתאם לכך, מטופלים רבים חוו דפוס שבו בתחילת המלחמה הרגישו הקלה מסוימת, אך ככל שחלף הזמן חלה החמרה הדרגתית בתסמינים. גם בתקופת הקורונה, ראינו דפוסים דומים אצל חלק ממטופלינו: ההקפדה היתרה על היגיינה הביאה להקלה בסימפטומים בטווח הקצר, אך החמרה בטווח הארוך יותר.

גורם נוסף שתורם להחמרה ב-OCD קשור לפגיעה בשינה: האזעקות בלילות, שבירת השגרה והחרדה הכללית הובילו לעייפות ולפגיעה באיכות ובסדירות השינה. מחקרים רבים מצביעים על קשר הדוק בין שינה לבין חרדה בכלל, ול-OCD בפרט. שינה לא סדירה פוגעת בתפקודים מוחיים האחראים על ויסות רגשי ועל היכולת לעכב התנהגויות לא רצויות (למשל, קומפולסיות), תפקודים מרכזיים במיוחד להתמודדות יעילה עם OCD.

בהתאם לכך, ראינו כי מטופלים ומטופלות רבים חוו נסיגה בתהליך הטיפולי במהלך המלחמה, ולעיתים פירשו זאת כ"כישלון" אישי, במקום להבין את ההשפעה הרחבה של תנאי החיים בתקופה זו. חשוב לומר כי תגובות אלו הן טבעיות במציאות כזו, ותשומת לב להשפעה של המצב הבטחוני על הסימפטומים והמצב הנפשי היא צעד ראשון בהתמודדות מיטיבה.

מה אפשר לעשות?

בתקופות מאתגרות של חוסר ודאות ואיום מתמשכים, יש צורך בכלים מעשיים שיכולים לסייע להתמודד עם העלייה בחרדה, הדחף לקומפולסיות ועם תחושת חוסר השליטה. חשוב להדגיש שאין פתרון אחד שמתאים לכולם, אך יש עקרונות שיכולים לעזור לרבים בזמנים כאלה.

10 טיפים להתמודדות עם OCD בתקופת מלחמה ובמצבי חוסר ודאות מתמשכים:

1. חמלה עצמית: שאפו להכיר, להבין, לקבל ולסלוח לעצמכם. נסו לזהות שההחמרה אינה מקרית, אלא קשורה למציאות הלחוצה. עצם ההכרה מפחיתה אשמה ומאפשרת גישה חומלת יותר כלפי עצמכם. חמלה היא התחליף הטוב ביותר לייאוש.

2. שמירה על שגרה: שמרו על שגרה ככל האפשר. בזמני חירום, גם שגרה חלקית (שעות קימה, אכילה, פעילות) יכולה לייצר תחושת יציבות בתוך חוסר הוודאות.

3. תרגול חשיפות: לאלו שנמצאים ונמצאות בתהליך טיפולי הכולל חשיפות, נסו להמשיך תרגולי חשיפה בצורה הדרגתית ומותאמת למצב. בתקופות קשות אפשר למקד את המאמץ בשימור ולא בהתקדמות. נתקדם עוד אחרי שדברים יירגעו. בינתיים חשוב לא להיכנע לתחושות של ייאוש ולחזור לאחור.

4. זיהוי קומפולסיות: גם כשהמציאות מספקת הצדקה מסוימת, חשוב לשים לב מתי ההתנהגות חורגת והופכת לקומפולסיבית. העובדה שהשיח הציבורי עוסק רבות בחרדה ובשיבוש השגרה יכולה להרגיש כ״מאשרת״ או ״מנרמלת״ את הסימפטומים, אך חשוב לא לאפשר לכך להצדיק הרחבה או החמרה של דפוסי ה-OCD.

5. הגבלת צריכת חדשות: חשיפה מתמדת למידע מאיים מגבירה חרדה ומזינה את מעגל ה-OCD. הגדירו זמנים מוגבלים להתעדכנות, השתדלו לצמצם צריכת חדשות, התעדכנו בידיעות כתובות, והמנעו מכתבות מלחיצות או "פרשנויות", גם בעיתונות המסורתית ובעיקר ברשתות החברתיות.

6. תשומת לב לשינה: השקיעו ביצירת תנאים לשינה סדירה ככל הניתן, גם אם המצב מקשה. שינה היא מרכיב קריטי בוויסות רגשי.

7. פעילות גופנית ותזונה מסודרת: פעילות פיזית ותזונה מסודרת מסייעת בהפחתת חרדה ובוויסות כללי של המערכת.

8. היעזרות בסביבה: שיתוף של בני משפחה או חברים יכול להפחית עומס ולסייע בהתמודדות, אך חשוב להימנע מהישענות עליהם לצורך הרגעה קומפולסיבית. למשל, בקשות חוזרות מהסובבים לאשר ש"הכול בסדר", שאין סכנה, שלא נעשתה טעות או התרחשה פגיעה, עשויות להפחית חרדה בטווח הקצר, אך בטווח הארוך לשמר את מעגל ה-OCD. לעומת זאת, שיתוף בקושי הרגשי עצמו, בקשה לעזרה בשמירה על שגרה, או תמיכה בזמן ביצוע תרגילי חשיפה, יכולים להיות מועילים ולחזק את ההתמודדות. בני משפחה יכולים להיעזר זה בזו גם לפעילות הפגתית כגון משחק משותף. 

9. קבלת חוסר ודאות: במקום לנסות "לפתור" את חוסר הוודאות, נסו לזהות אותו ולהישאר איתו, גם אם זה לא נעים.

10. פנייה לעזרה מקצועית: אם יש החמרה משמעותית בתסמינים, פגיעה בתפקוד, עלייה חדה בזמן המוקדש לקומפולסיות או תחושת ייאוש, חשוב לפנות בהקדם לטיפול מקצועי, גם אם הייתם בטיפול בעבר. שיטת טיפול ב-OCD הנחשבת למומלצת היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT).

לאלו שחווים סימפטומים לראשונה, חשוב לדעת כי היעילות של טיפול ב-OCD גבוהה במיוחד כאשר מתחילים אותו מוקדם. לכן, מומלץ לפנות לעזרה מקצועית בהקדם האפשרי. במידה והסימפטומים הופיעו לאחרונה, לעיתים מספר פגישות טיפול ממוקדות יכולות להביא להטבה משמעותית ומהירה. מחקרים מראים כי אחת הסיבות המרכזיות לדחיית פנייה לטיפול היא בושה, פחד או בהלה מהסימפטומים עצמם. על רקע זה, חשוב לומר כי דווקא היכולת להכיר בהם ולקבל את קיומם היא צעד ראשון וחשוב בדרך להחלמה.

בנוסף, כאשר OCD מופיע לצד סימפטומים של פוסט־טראומה או על רקע אירועים טראומטיים, יש חשיבות מיוחדת לטיפול רגיש ומותאם, ומומלץ לעדכן את המטפל או המטפלת כבר בתחילת הדרך על קיומה של טראומה ברקע. 

סיכום

התמודדות עם חוסר וודאות ושינויים הינה משימה מורכבת עבור כולנו, ולמתמודדים עם OCD בפרט. המלחמה יצרה מציאות של חוסר ודאות לאורך זמן, פגיעה משמעותית בשגרה, הפרעות לשינה ועוד. בנוסף, מעברים מהירים כמו הפסקת אש או חזרה מהירה לשגרה, אשר חווינו כמה וכמה פעמים בשנים האחרונות, מובילים לסיום חד ופתאומי של תקופות דחק קיצוני ורבים אולי מצפים שכמו בהפעלה וכיבוי של מתג, שהסימפטומים ייעלמו מיד.

לצערנו, המציאות מורכבת יותר ולא רק בגלל חוסר הודאות והעמימות שנותרות באוויר לגבי העתיד. חשוב לזכור ששינוי חד אינו פשוט ולעיתים גם הוא יעלה את רמות החרדה ויתבטא דרך סימפטומי ה-OCD. ההתמודדות עם הסימפטומים שעלו בעת לחימה לרוב מורכבת ותיקח זמן. הכרה בכך, לצד חמלה עצמית, עשויות לסייע בהתמודדות ולחזק את המוטיבציה להמשך העבודה והטיפול. הדבר החשוב לזכור הוא שגם בתוך מציאות מורכבת, המשך עבודה על OCD יפיק תוצאות ושיפור. סביר שייקח קצת זמן להתאושש, אבל זה יקרה.

על הכותבים

גב' נועה שגיא – בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה וביולוגיה, מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, באוניברסיטת בר אילן. מנהלת מחקר קליני לטיפול ב-OCD במסגרת מרכז ה-OCD במעבדה לנוירופסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה העברית בירושלים.

גב' יובל סרור – בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה וקוגניציה ותואר שני בפסיכולוגיה קלינית, מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. מנהלת מחקר קליני לטיפול ב-OCD במסגרת מרכז ה-OCD במעבדה לנוירופסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה העברית בירושלים.

פרופ' אייל קלנטרוף – פרופסור מן המניין, ראש המעבדה לנוירופסיכולוגיה קלינית, ראש המרכז לטיפול ומחקר ב-OCD, ראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית, האוניברסיטה העברית בירושלים.

מקורות

García-Soriano, G., Rufer, M., Delsignore, A., & Weidt, S. (2014). Factors associated with non-treatment or delayed treatment seeking in OCD sufferers: A review of the literature. Psychiatry Research, 220(1–2), 1–10

Kalanthroff, E., Berebbi, S., David, M., & Simpson, H. B. (2025). Acute Trauma and Obsessive Compulsive Disorder: Evidence from October 7th, 2023. Psychotherapy and Psychosomatics, 95(2), 105–116

Lazarov, A., Liberman, N., & Dar, R. (2023). The Seeking Proxies for Internal States (SPIS) Model of OCD – A Comprehensive Review of Current Findings and Implications for Future Directions. Current Neuropharmacology, 22(11), 1807–1825

Levi-Belz, Y., Groweiss, Y., Blank, C., & Neria, Y. (2024). PTSD, depression, and anxiety after the October 7, 2023 attack in Israel: a nationwide prospective study. EClinicalMedicine, 68, 102418

Shnayder, S., Funaro, M. C., Ching, T. H., Pittenger, C., Kelmendi, B., Adams, T., & Agin-Liebes, G. (2026). The association between obsessive-compulsive symptoms and self-compassion: A meta-analysis and systematic review. Journal of Affective Disorders, 405, 121546Tolin, D. F., Abramowitz, J. S., Brigidi, B. D., & Foa, E. B. (2003). Intolerance of uncertainty in obsessive-compulsive disorder. Journal of Anxiety Disorders, 17(2), 233–242