מה נעשה עם דור המסכים? ראיון עם תמיר ליאון על ההתמכרות לסמארטפונים

ליה קמר

במהלך העשור האחרון, השימוש בסמאטרפונים (טלפונים חכמים) הפך להיות נפוץ יותר ויותר, ונחשב כיום להתמכרות של ממש. הדבר בולט במיוחד בקרב ילדים ובני נוער, אשר משתמשים בצורה אינטנסיבית במכשירים הסלולריים כבר מגיל צעיר. הורים רבים מוצאים עצמם מודאגים מאוד באשר להשלכות האפשריות של השימוש בסמארטפונים, אך מתקשים להבין כיצד יש לפעול בנושא מול ילדיהם. אז מהן הסכנות שעלינו להכיר וכיצד עלינו לנהוג? על שאלות אלה ואחרות הרחיב עבורנו האנתרופולוג תמיר ליאון, המתמחה בחקר התרבות הצעירה.

9 מתוך 10 מודים שהם מכורים לטלפון שלהם. העשירי משקר

ליאון מסביר כי אין הבדלים משמעותיים בהתמכרות לטלפונים בין בני-הנוער הישראלים לחבריהם באמריקה ובאירופה. עם זאת, נמצא כי בישראל ילדים מקבלים לראשונה טלפון נייד בגיל מוקדם יותר ממקומות אחרים – באזור כיתה א' (כ-50% מהילדים). הוא אף מדגיש כי בנושא זה לא קיימים הבדלים מהותיים מבחינה סוציו-אקונומית או גיאוגרפית, מה שמצביע על העובדה כי הדבר הפך לנורמה מקובלת למדי. בנוסף, המוסדות הציבוריים בישראל, כגון בתי הספר והתיכונים, מקפידים פחות על אי הבאת טלפון לכיתה או שימוש בו בשטח ביה"ס.

• השפעתם של משחקי
  מחשב על ילדים

  
• צפו עכשיו: על תופעת
  ההתמכרות והטיפול בה

  
• 12 צעדים להפחתת
  התמכרות למסכים

  

ההתמכרות לטלפונים אינה פוחתת עם הגיל, רק התירוצים משתנים

בגילאים הצעירים המרכיב המשמעותי ביותר שמשפיע על השימוש בטלפונים הוא כמובן הפיקוח של ההורים, או יותר נכון, הקושי של רובם לעשות זאת, מסביר ליאון. לכן, לא מפתיע לגלות כי כבר לקראת המחצית השנייה של ביה״ס היסודי, ניתן לראות בבירור תופעות של התמכרות משמעותית. בגילאים אלה, כפי שיודעים הורים רבים, עיקר ההתמכרות היא למשחקים הדיגיטליים – דבר שקשה מאוד לפקח עליו לאורך היום. דפוס זה משתנה בגילאי חטיבת הביניים, בעת שהעיסוק החברתי הופך להיות מרכז עולמם של הילדים. אז, עוברת ההתמכרות אל הרשתות והאפליקציות החברתיות, כאשר הבולטות הן האינסטגרם והווטסאפ. שינוי זה, מסביר ליאון, משקף היטב את תקופת הצמיחה והגילוי העצמי בה מצויים בני הנוער בשנים אלה.

בעוד שמהלך התיכון מנהלים המתבגרים חלק ניכר מעולמם החברתי דרך הרשתות החברתיות, ניתן לראות הפחתה מסוימת בהרגלים אלה סמוך להתגייסות לצבא. עם זאת, ליאון מדגיש כי גם בגילאי הבגרות הצעירה, הרשתות החברתיות מהוות עיסוק מרכזי ביותר. מעניין לגלות כי לפי סקר שעשתה בתחילת השנה (2019) על ידי עיריית תל-אביב, 78% מהילדים ובני הנוער שנדגמו (כ-1800 ילדים) אמרו שהוריהם מכורים אף יותר מהם לטלפונים. ואכן, אפשר לומר שההתמכרות לטלפון חובקת כל גילאים, כאשר לכל גיל שימוש טיפוסי.

כן, השפעת הטלפונים של חיינו היא עד כדי כך שלילית

הנפגעת העיקרית היא יכולת התקשורת הבינאישית שלנו, מסביר ליאון. לכאורה, יש לנו תחושה שאנחנו שומרים על קשר קרוב מאוד עם סביבתנו בזכות הטלפון, שהופך את כולנו לזמינים במרחק נגיעה. עם זאת, המחקר מעיד אחרת. מחקר אנגלי רחב היקף הראה שככל שיש לאדם יותר חברים בפייסבוק, כך יש לו פחות חברים אמיתיים במציאות היומיומית של חייו. כשחושבים על זה, זה די הגיוני; חברות זה דבר שצריך להשקיע בו ולשמר אותו, בעוד שהתקשורת הסלולרית נעשית במרחק רב מאוד. גם סוג התקשורת שזו מאפשרת לנו הוא מאוד מסוים, המצומצמת לטקסטים נטולי הבעות פנים, ונטייה להיות "עניינית" ולא רגשית. ההשפעה המיידית של כך היא הבדידות, אשר נחשבת לאחת המגיפות של המאה העשרים ואחת. מעניין לגלות, מספר ליאון, כי הבדידות הייתה פעם מיוחסת בעיקר לאנשים מבוגרים בגילאי הפנסיה והזקנה, בעוד שהיום האנשים שמדווחים על הבדידות הרבה ביותר הם בטווח הגיליאים 18-30. רבים מצעירים אלה אף מדווחים כי הם מרגישים בדידות בתוך הזוגיות, ולא בכדי; כאשר כל אחד מהפרטנרים שקוע בטלפון שלו בעת ארוחת הערב, קשה לחוש ביטחון בשותפות הזוגית. לכן, לא מפתיע לגלות כי אנו עדים כיום לעלייה בשיעורי ההתאבדות על רקע תחושת הבדידות. באנגליה אף מונו לאחרונה שר לענייני בדידות וכן שר נוסף האמון על המלחמה בתופעת האובדנות. 

תחום נוסף שמקורו בשימוש היתר בטלפונים הוא ירידה ביכולת האמפתית של ילדים ובני-נוער. והרי אין זה מפתיע – אין להם הזדמנות להתאמן. כאשר ילדים משוחחים זה עם זה מבעד למסך, הם לא זוכים לתרגל את יכולת זיהוי הבעות הפנים, אשר נחשבת ליכולת התפתחותית קריטית ביותר. כאשר הם כן נפגשים, היכולת שלהם להתחבר לרגשותיו של בן שיחם מוגבלת מאוד, ויוצרת הרבה אי הבנות. ואכן, בני נוער רבים מדווחים על כך שהם מרגישים שהחברויות שלהם הן מלאכותיות, וכי הם אינם סומכים על החברים שלהם. ליאון מסביר כי הדבר עשוי להסביר גם את העלייה במקרי אלימות קשים מאוד בין בני נוער, אשר היכולת האמפתית הנמוכה שלהם מקשה עליהם לשים לב עד כמה הם פוגעים באחר. כך גם באשר לעלייה הקבועה בשימוש באלכוהול ובסמים מאז תחילת שנות ה-2000, אשר משמשים עבור בני הנוער אמצעי לתקשורת וקרבה, שכן אלה מפחיתים את העכבות. 

שינוי דומה ניתן לזהות גם בתחום המיניות, מסביר ליאון. על הורים להבין כי כאשר לילד יש טלפון ביד, יש לו בהכרח פורנו זמין. מחקרים עדכניים מעידים כי הגיל הממוצע בו ילדים נחשפים לראשונה לפורנו בישראל (אשר לרוב מתרחשת בטעות, למשל, בפרסומות קופצות) הוא 8. בעניין זה החוקרים הם תמימי דעים – הטלפונים הם האחראיים הראשיים לתופעה. הדבר מותיר הורים רבים חסרי אונים, שכן כמעט בלתי אפשרי לפקח על שימוש זה בטלפון של הילדים. מכאן שגם הדרך להתמכרות לפורנו היא קצרה ביותר. ליאון אף מדגיש כי כשמצרפים יחד את החשיפה למיניות פורנוגרפית יחד עם הירידה ביכולת לאמפתיה ואינטימיות רגשית, נוצרת פגיעה ממשית באופן בו תופסים ילדי הדור הצעיר את מהותן של מערכות יחסים, ובפרט, של יחסי מין.

לא רוצים לישון, רוצים להשתגע

הפגיעה הקשה ביותר של השימוש המאסיבי בסמארטפון היא בשעות השינה. הנוער היום ישן בממוצע כשעתיים פחות, בהשוואה לבני גיל זה לפני 20 שנים. מעבר לעובדה כי רבים מהם נכנסים עם הטלפונים למיטה עד לשעות הקטנות של הלילה, יש לזכור כי לקרני האור שפולטים המכשירים השפעה עמוקה על דפוסי השינה שלנו. האור הכחול, הנפוץ בכל המכשירים האלקטרונים, מעכב את הפרשת המלטונין – "הורמון השינה", אשר מופרש באופן טבעי בשעות החשכה. לכן, בני נוער רבים סובלים מקושי משמעותי להירדם. במובן זה, הילדים כיום סובלים ממעין ג׳ט לג קבוע. ליאון מסביר כי הפגיעה בשעות השינה היא תופעה חמורה מאוד, ולא רבים מודעים להשפעותיה על התנהגות ילדיהם. כך למשל, חסך בשינה מוביל ילדים רבים להציג קושי בדחיית סיפוקים, נטייה להתמכרות לחומרים וכמובן ירידה בטווח הקשב והריכוז. ואכן, בארה״ב מצאו חוקרים כי טווח הקשב של ילדים ירד מ-12 שניות ל-8 שניות בלבד, וזאת בתוך 10 שנים.

לאכוף את השימוש בטלפונים – חלום או מציאות?

"באופן אידיאלי, הייתי מגביל את גיל החשיפה של ילדים לטלפון החכם", אומר ליאון. הוא מציע לספק לילדים צעירים טלפון בסיסי מאוד, בלי אינטרנט, לפחות עד סוף בית הספר היסודי. עם זאת, הוא מדגיש, גם עלינו, המבוגרים, צריך להשגיח. כך למשל, הוא מציע לקבוע מקומות שבהם מותר להשתמש בטלפון (למשל, בפינת העישון בעבודה), ומקומות שבהם אסור. במועדונים בברלין, למשל, מספר ליאון, אסור כלל להוציא את הטלפון מהכיס. לכן, הפתרון שהוא מציע טמון ביצירת הסכמות חברתיות והעלאת מודעות לתופעה. ליאון אף לא חושש להשתמש במילה התמכרות. "הייתי מנסה ללמד ילדים, נוער ומבוגרים כאחד לנסות להתייחס לשימוש המאסיבי בטלפונים כאל התמכרות לכל דבר", הוא אומר. בכלל זה, הוא מעודד אותנו להעיר לסובבים אותנו כאשר השימוש שלהם בטלפון הופך קיצוני מאוד, ופוגע באספקטים שונים בחייהם.

זכרו – השימוש בטלפון הוא חיובי, ההתמכרות היא לא!