"ביתו מבצרו": מעברי מגורים בגיל השלישי

ד"ר ליאורה בר-טור

שם, במטבח, לפני יותר מ-40 שנים, אישתך סיפרה לך שסוף סוף נכנסה להריון. בחדר שליד, ראית את שני הבנים גדלים והופכים מתינוקות לילדים ומילדים לנערים, ועל המתלה שבמסדרון הם היו תולים תמיד את הדובון והמדים המגוהצים. כל פינה בבית מלאה בזכרונות, והמחשבה על פרידה מהם ומהבית נראית בלתי אפשרית. ובכל זאת, לאחרונה אתם מתחילים להתלבט לגבי מעבר לדיור מוגן או לדירה קרובה יותר אל הילדים.

מדוע כל כך קשה לקבל החלטה לגבי המעבר? איך יודעים שמקום המגורים החדש באמת מתאים? ד"ר ליאורה בר טור, פסיכולוגית קלינית ומנהלת מכון "צמתים" לייעוץ לאוכלוסייה המבוגרת, מספרת על משמעותם של מעברי מגורים בגיל המבוגר ומציעה כיצד לקבל את ההחלטה על המעבר.

"הגיל השלישי", מסבירה ד"ר בר טור, "הוא גיל המלווה בשינויים רבים בחיים ולכן נדרשת הסתגלות והתמודדות עם גורמים שונים כמו פרישה מהעבודה, אובדן בן זוג, שינויים גופניים ושינויים ואובדנים נוספים.

שינוי מקום המגורים יכול להיות אחד השנויים המשמעותיים ביותר בגיל המבוגר. במרבית המקרים, מדובר במעבר לבית האחרון בחיי האדם והעזיבה נעשית לאחר מגורים של שנים ארוכות באותו הבית. כלומר, מעבר דירה כרוך בדרך כלל בניתוק מסביבה מוכרת בה "כולם מכירים אותי" והסתגלות לסביבה חדשה. הסתגלות זו דורשת גמישות, פתיחות ויכולת למידה, שלחלק מהאנשים יותר קשה להתמודד עמן, ובמיוחד בגילאים אלו בהם תתכן יותר חרדה מהחדש ונטייה להיצמד לישן ולמוכר. כאשר המעבר נעשה למסגרת כמו דיור מוגן או בית אבות מדובר בהתמודדות מורכבת עוד יותר הכוללת הסתגלות לסביבה פיזית וחברתית חדשה, לאוכל ולסגנון חיים שונה מהסגנון שהיה מוכר לנו לאורך כל חיינו".

• טיפול פסיכולוגי בניצולי שואה

  
• התמודדות עם שינויי הגיל השלישי

  
• דיכאון בגיל השלישי

  

אז איך מקבלים את ההחלטה לעבור?

ראשית, צריך לזכור שמדובר בהחלטה משמעותית אשר צריכה להתקבל אחרי חשיבה ובדיקה רצינית ולאחר שנבדקו מספר אופציות אפשריות. במידה ויש התלבטות, צריך לשקול לעומק את היתרונות והחסרונות הכרוכים בהחלטה לעבור או להישאר.

תחילה, בודקים עד כמה חייבים בכלל לעזוב את הבית - אם אני לא מסוגל לדאוג לצרכי, האם לא כדאי לקחת עזרה של מטפל ולהישאר בבית? האם אני מאוד בודד וזקוק למסגרת חברתית? האם מגבלותי הפיסיות דורשות השגחה רפואית צמודה או שהדירה הנוכחית אינה מתאימה (למשל, קומה רביעית בלי מעלית)? מצד שני, חשוב לבחון את השינויים הכרוכים במעבר ובתנאי החיים בדיור מוגן - במרבית המקרים כרוך המעבר בקבלת דירה קטנה יותר, יציאה מהעיר בה אני רגיל לחיות וכן הלאה.

במידה ואדם מרגיש שהיה מעדיף להישאר בביתו, צריך לבדוק האם ניתן לערוך בסביבה הביתית שינויים שיאפשרו זאת. רק כ-5% מהאנשים עוברים לדיור מוגן ויש מגוון פתרונות שעשויים לאפשר את ההישארות בבית כשכירת עזרה חיצונית או אפילו שיפוץ של הבית כך שיתאים לצרכים המשתנים.

כיצד בוחרים את מקום המגורים המתאים?

פעמים רבות אנשים בוחרים מקום מגורים חדש מתוך תחושה ש"זו האופציה היחידה" - זה הכי קרוב לילדים, הכי זול וכן הלאה. למרות זאת, מאוד חשוב לראות מספר מקומות אפשריים ורק אחר כך לקבל החלטה. כמעט כל הדיורים המוגנים מציעים את השירותים הבסיסיים, אבל צריך לזכור שמדובר במקום שאמור להפוך לבית, ולכן לא מספיק שיהיה "מפואר". למשל, אם אני אדם שזקוק למרחב ולפרטיות, בית צפוף יחסית לא מתאים גם אם מדובר במקום מקסים שיש בו בריכה וחדר כושר.

לפני שמקבלים החלטה כדאי לחשוב מהם התנאים להם אני זקוק כדי לשמור על איכות החיים: האם אני אדם שנהנה מחברה או מעדיף חיים מבודדים יותר? האם אני יכול להיות מאושר במקום רחוק מהעיר? כמה קרוב לילדים אני רוצה לגור? האם אני יכול ליהנות משירותים שונים שמציעים מקומות הדיור או שרב הסיכויים שלא אעשה בהם שימוש?

נקודה משמעותית נוספת היא התאמת מקום המגורים החדש ליכולות הגופניות והקוגניטיביות הממשיות. לא פעם אנשים מסתירים קשיים כדי להתקבל למקומות שמיועדים לבריאים וצעירים יותר ולא לאנשים הזקוקים לעזרה סיעודית, גם אם מקומות אלו אינם מתאימים ליכולותיהם האמיתיות. במקרים אלו עשויה ההשתלבות במקום המגורים החדש להביא לקשיים משמעותיים: המעבר דורש למידה והסתגלות קוגניטיבית ורגשית וכאשר האדם חש כי הסתגלות זו היא מעבר ליכולותיו יתכנו בלבול וחרדה אשר מביאים להרעה נוספת במצב.

"אלמנט נוסף שחשוב לזכור", מוסיפה ליאורה בר טור, "הוא שההחלטה על המעבר היא בסופו של דבר החלטה של האדם עצמו. לא פעם נוצרים חילוקי דעות בין ההורה שרוצה להישאר בביתו לבין הילדים שמפעילים לחץ על מעבר לדיור מוגן או בית אבות. בדרך כלל, הלחץ שמפעילים הילדים נובע מרצון בטובת ההורה ומתוך תחושה ש"כזה מקום מקסים בטח יעשה לו טוב". עם זאת חשוב, כאמור, לבדוק מהם הצרכים האמיתיים של ההורה. למשל, במקרה של אישה זקנה שמאוד סובלת מהבדידות הפתרון של דיור מוגן נראה אידיאלי על פניו, אבל ממבט מעמיק מתגלה לעיתים שמדובר באישה מאוד לא חברותית שעשויה לסבול מחיים חברתיים אינטנסיביים".

מה לגבי מגורים עם הילדים?

אני מאמינה שהורים רבים היו רוצים לעבור לגור עם ילדיהם, ובחברות רבות זוהי הבחירה הטבעית. בחברה המערבית המודרנית, בכל אופן, האופציה למגורים משותפים אינה ריאלית ברב המקרים. המקרים בהם מגורים משותפים מצליחים הם המקרים בהם המעבר עונה על צרכים משותפים של הילד וההורה. למשל, במקרה של בת רווקה החיה לבד ושמחה לחברה של האם או במקרים בהם ההורה עוזר מאוד בטיפול בנכדים. יחד עם זאת, צריך לקחת בחשבון מראש שלאורך השנים עשויה יכולתו של ההורה לעזור להשתנות מאוד: הורה שהיה מקור לעזרה ותמיכה הופך לנזקק ונתמך יותר ויותר, באופן טבעי, וההורה והילד צריכים לחשוב מראש כיצד ירגישו ויסתדרו במקרה זה.

באופן כללי, לפני שמחליטים על מגורים משותפים צריך לערוך חשיבה משותפת ולקחת בחשבון מספר גורמים מרכזיים:

טיב היחסים לאורך השנים: כאשר לאורך השנים היו היחסים מלאי קונפליקטים וכאשר יש חילוקי דעות משמעותיים לגבי אורח חייו של הילד, סביר להניח כי קשיים אלו יעלו גם במסגרת החיים המשותפים.
יחסי ההורה עם בני המשפחה האחרים: כדאי לבחון עד כמה בני המשפחה האחרים (נכדים, בעל/אישה) מסתדרים עם ההורה, כדי להימנע ממצבים בהם הילד נקרע בין ההורה לבין משפחתו החדשה.

תיאום ציפיות: לפני קבלת ההחלטה על מגורים משותפים כדאי לבדוק מהן הציפיות ההדדיות, כדי לא למנוע אכזבות ומשברים. למשל, כדאי לבדוק עד כמה ההורה מעוניין להיות מעורב בטיפול בנכדים, עד כמה עשוי להתערב בחיי המשפחה ובקבלת ההחלטות וכן הלאה.

כפי שניתן לראות, ההחלטה על שינוי מקום המגורים בגיל השלישי היא החלטה מורכבת הדורשת בחינה של שיקולים רבים ויתכנו חילוקי דעות בין הורים לילדיהם ובין בני הזוג עצמם. לדבריה של ד"ר ליאורה בר טור, במקרים בהם יש התלבטות משמעותית לגבי המעבר, או שיש חילוקי דעות או תחושה שהמעבר נכפה על האדם מתוך כניעה לבן הזוג או לילד, אפשר וכדאי להיעזר בייעוץ מקצועי: "ברגע בו מכירים בכך שיש בעיה", אומרת בר טור, "מבינים שיש גם דרך לטפל. ייעוץ מקצועי יכול לכלול את ההורה בלבד, את ההורה והילד או בני זוג שבאים להתייעץ ולחשוב יחד על המעבר. במסגרת הייעוץ אפשר לזהות את הצרכים ואת היתרונות והחסרונות בהם כרוך המעבר, ולקבל החלטה שלא מתוך לחץ".

על המטפלת - ד"ר ליאורה בר-טור

ד"ר ליאורה בר-טור היא פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה מוסמכת, המנהלת בשיתוף עם ניצה אייל וד"ר עירית רגב את מכון "צמתים" המתמחה בייעוץ לגיל המבוגר. ליאורה מרצה באוניברסיטת תל אביב וחברה במועצה הלאומית לגריאטריה ובוועדה לקידום הבריאות של אש"ל (האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל). מחברת הספר "האתגר שבהזדקנות: בריאות נפשית, הערכה וטיפול." אתר מכון צמתים: www.tzmatim.co.il