02.03.16
צוות בטיפולנט
חלק ניכר משעות היום של הילד עוברות עליו בגן או בבית הספר. בעבר, מרבית ההורים שלחו את ילדם למוסד החינוכי בלב שקט מתוך אמונה בסמכותו ויכולתו של צוות החינוכי להגן על הילד וליצור עבורו סביבה חינוכית מותאמת ובטוחה. כיום, בתקופה בה סמכותם של אנשי החינוך מעורערת שוב ושוב ואנו נחשפים דרך המדיה לסיפורים קשים של פגיעות בילדים הן על ידי גננות ומטפלות והן על ידי קבוצת בני הגיל של הילד - הורים רבים תוהים עד כמה לילדם אכן טוב במסגרת החינוכית אליה הוא משתייך.
בכתבה זו נציג את הדרכים לאיתור סימני מצוקה במסגרת החינוכית ולא פחות חשוב מכך - את הסימנים שיעזרו לכם להבחין בין קשיים של הילד עצמו לבין קשיים הקשורים במסגרת החינוכית.
חמישה סימנים שיכולים להעיד על קושי במסגרת החינוכית
הורים רבים חווים חשים חסרי ידע וחסרי אונים לגבי הנעשה עם ילדם בשעות היום אותן הוא מבלה במסגרת החינוכית. אלא שבפועל, ההורה הוא שמכיר את ילדו באופן הקרוב ביותר ובהתאם, תשומת לב לסימנים הישירים והעקיפים שהילד משדר תספק לא מעט מידע על חוויתו בגן או בבית הספר. להלן סימנים שיכולים להעיד על כך שלילד לא טוב במסגרת החינוכית.
1. אמירות ישירות - כן, כל כך פשוט. ילדים רבים מספרים באופן ישיר, או כמעט ישיר, על קשייהם, אך לא תמיד אנחנו פנויים להקשיב להם. כאשר ילד אומר שהוא לא אוהב את הגן, את בית הספר או את הגננת, מתאר דרך משחק בבובות תסריטי יחסים בעיתיים בין ילדים או בין ילד למורה, או מתאר חוויות שליליות ("כלם שונאים אותי", "אין לי חברים", "הגננת כל הזמן צועקת") - כדאי להקשיב, לא למהר לבטל ולשאול יותר.
2. חוסר רצון ללכת לגן או לבית הספר - כל ילד אוהב להתפנק מדי פעם בבית וישמח ליום כיף עם ההורה על חשבון יום לימודים, אך כאשר הילד מביע התנגדות מתמשכת להליכה לגן או לבית הספר או מנסה להתחמק בתירוצים שונים, ייתכן והוא מנסה לספר לנו על כך שלא מספיק טוב לו. במקרים אלו כדאי לשים לב האם הילד מנסה להתחמק באופן תמידי או רק סביב אירועים מיוחדים (מבחן, טיולים) וכך להגדיל את הסיכוי לאיתור מוקד הקושי.
3. פער התנהגותי - פער משמעותי בין התנהגותו של הילד בבית לבין התנהגותו במסגרת החינוכית עשוי להעיד על כך שהוא מתמודד עם קשיים. קשיים אלו לא בהכרח מעידים על בעיה או סבל במסגרת החינוכית (למשל, ילדים עם הפרעות קשב וריכוז שטרם אובחנו יכולים לפתח בעיות התנהגות המופיעות בעיקר מול אתגרים לימודיים), אך כדאי לבחון אותם יותר לעומק.
4. פערים בדיווח - אתם מכירים את ילדכם כילד חברותי, נינוח וצחקן, אך המורה/גננת מתארת אותו כילד מופנם וחרד? ייתכן שלילד יש קושי בהסתגלות למסגרת החינוכית, אך ייתכן גם שהפער נובע מכך שהוא קורבן להצקות של ילדים אחרים או שהצוות החינוכי מאיים עליו.
5. שינויים או רגרסיה התנהגותית - ירידה במצב הרוח, בעיות אכילה ושינה, עצבנות, אלימות, הסתגרות, רגרסיה להתנהגויות ילדותיות יותר ושינויים פתאומיים נוספים בהתנהגות הילד עשויים להצביע על כך שהילד מתמודד עם מצוקה רגשית או גורמי לחץ, אשר עשויים להיות קשורים לסביבה החינוכית (אך גם לגורמים מחוץ לסביבה החינוכית, ולכן יש לבחון לעומק מגוון תחומים בחיי הילד).
לעומת זאת, כאשר הילד הולך נינוח ורגוע למסגרת החינוכית, מספר באופן ספונטני גם על חוויות שליליות וגם על חוויות חיוביות, יוצר קשרים חברתיים משמעותיים והתנהגותו נותרת יציבה - סביר להניח שהוא נמצא במסגרת חינוכית יציבה וחיובית, בסך הכל.
איך לשאול כך שילדים יספרו
באופן טבעי, הילד הוא זה שיודע יותר מכל על מצוקתו ועל קשיו, אך למרבה הצער פעמים רבות הוא גם זה שחושש ומתקשה יותר מכל לספר עליהם. בשלותם הקוגניטיבית והרגשית של ילדי גן צעירים מקשה עליהם לארגן ולתאר במילים את חוויתם, וגם ילדים בוגרים יותר עשויים להימנע מחשיפת חוויות שליליות עקב בושה, אשמה או פחד מתגובת ההורה או הפוגע. כדי להגדיל את הסיכוי שהילד יחשוף חוויות שליליות המתרחשות במסגרת החינוכית חשוב לייצר סביבה ביתית המעבירה לילד מסר לפיו יש מקום למכלול חוויותיו, רגשותיו ותחושותיו - בין אם הם חיוביים ובין אם הם בעלי גוון שלילי. סביבה מסוג זה נוצרת כאשר התקשורת היומיומית בין ההורה לילד מבוססת על התעניינות כנה (למשל, הקשבה ממוקדת שאינה נקטעת עם כל צפצוף של הטלפון), על קבלה של תחושות הילד (כן, גם אם הוא כרגע מרגיש שהוא שונא את אחותו הקטנה) ועל הימנעות מהאשמת הילד על קשייו או מביטול של רגשותיו ("טוב, מה אתה עושה עניין?").
באופן ספציפי, סביב חוויותיו של הילד בגן או בבית הספר מומלץ לאזן בין התעניינות לבין "השתלת רעיונות". התעניינות תתבטא בשאלות ישירות על חווית הילד בגן/בית הספר והקשבה אמתית לתשובותיו. כמו כן, כדאי לשאול שאלות ספציפיות ולא כלליות: לילד שמנסה להסתיר חוויות שליליות קל הרבה יותר להתחמק כאשר הוא נשאל "אז איך היה היום?" (עם התשובה המתבקשת: "כיף" או "בסדר") מאשר כאשר הוא נשאל ממה נהנה בגן, עם מי שיחק בהפסקה, על מה היתה המריבה שלו עם אורי וכן הלאה. במידה ואתם חושדים שהילד לא משתף בקשייו, כדאי לשתף אותו בכנות בחששות ולומר לו שאתם מודאגים ורוצים להבין יותר, ושגם אם הוא חושש שתכעסו, תשפטו או תאשימו אותו - אתם כאן בשביל לעזור לו. ניתן גם לשאול ישירות האם יש מישהו שפוגע בו או מפחיד אותו. במידה ואתם עדיין נשארים לא רגועים, כדאי לפנות אל הצוות החינוכי ולבקש את התרשמותו. כמו כן, כדאי להתייעץ עם הורים של חברים קרובים של הילד ולבדוק איתם האם שמו לב לשינויים או קשיים אצל ילדם.
לעומת זאת, "השתלת רעיונות" תתבטא בשאילת שאלות מכוונות שדבריו הספונטניים של הילד לא הובילו אליהן באופן טבעי (למשל, "הגננת מרביצה?" או "הגננת היתה רעה היום, היא צעקה הרבה?") ובהתמקדות בחוויות שליליות ולא בחוויות חיוביות. סגנון מכוון זה עשוי להעביר לילד מסר לפיו אתם מעוניינים לשמוע חוויות שליליות, ובכך לצבוע את חוויתו ולהטות אותה.
ואולי אנחנו מגזימים?
לצד הרצון הטבעי והחשוב לגונן על ילדנו, חשוב לשים לב גם שאנחנו לא מגזימים, מערערים את סמכות הצוות החינוכי או מאשימים את הסביבה החינוכית בקשיים של הילד עצמו. לא פעם קורה שחוסר האמון בסביבה החינוכית, הצורך העז לגונן על הילד והצורך שלנו לראות את עצמנו כהורים טובים מקשים עלינו להתבונן בעיניים פקוחות במקור המצוקה האמתי של הילד. כך, למשל, קל יותר להאשים את המורה מאשר להודות שהילד מתקשה להתמודד עם גבולות וסמכות ופשוט יותר לכעוס על "הילדים הלא מחונכים" של הורים אחרים מאשר להכיר בכך שלילד חסרות מיומנויות חברתיות.
במילים אחרות, לא תמיד קל לזהות מה מקור קשייו של הילד וכדי לזהות נכונה, יש צורך באיזון עדין בין הקשבה למסרים שהילד מעביר, אמון ב"תחושת הבטן" שלכם בנוגע למצבו ורגשותיו של ילדכם והתבוננות כנה ומפוכחת גם בקשיים שלו עצמו. במידה וקיימים ספקות משמעותיים, מומלץ לפנות אל הדרכת הורים שתסייע לכם לבחון באופן שיטתי יותר את הקשיים, לנהל דיאלוג אפקטיבי עם הילד ולזהות את מקור הקשיים וסוג העזרה לה הילד זקוק.
