כיצד ניתן להיאבק בהומופוביה?

צוות בטיפולנט

ישנם כאלו אשר טוענים שהומופוביה היא נחלת העבר. יחד עם זאת, 'פיגוע השנאה' בו נרצחו ונפצעו צעירים ישראלים עקב השתייכותם לקהילה הלהט"בית, בצירוף אירועים נוספים המתרחשים כיום, מהווים תשובה חד משמעית לויכוח בדבר קיומה של הומופוביה - היא קיימת, חיה ובועטת.

מקרה הרצח הקיצוני המוזכר לעיל, מצטרף ללמעלה מאלפיים מקרי רצח אשר בוצעו בעשרים השנים האחרונות בעולם על רקע הומופובי: בחלק מן המקרים, מדובר בהוצאות להורג מטעם ממשל המגנה להט"ביות ורואה בה פעילות בלתי חוקית. עם זאת, במרבית המקרים, מדובר בהתארגנות לא פורמלית של יחידים או קבוצות, הפוגעים בקורבן ספציפי עקב היותו חלק מקהילת הלהט"ב.

מקרי הרצח מהווים את קצה הרצף בספקטרום שלם של התנהגויות הומופוביות איתם מתמודדים רבים מבני הקהילה הגאה, ומעלים על פני השטח את השאלה מדוע מתעוררת ההומופוביה.

שורשי ההומופוביה

ההתנגדות להתנהגות להט"בית קיימת כבר משחר ההיסטוריה ומעוגנת פעמים רבות באמונה הדתית. עם זאת, חלק מן החברות הקדומות גילו סבלנות להתנהגות להט"בית וחלקן ראו בה נורמה אשר אינה פוגעת בסדר החברתי. בעשורים האחרונים, מתפתחת במדינות המערביות ההבנה כי להט"ביות איננה הפרעה נפשית, סטייה או עיכוב התפתחותי כפי שנהוג היה לחשוב בעבר. עם זאת, שינוי המדיניות הפורמלית אינו מספיק לעקירת שורשי ההומופוביה המופנמת בחלק מבני האדם, כיוון שהיא מושפעת מגורמים פסיכולוגיים ופסיכו-סוציאליים.

• 5 דרכים להפוך את העולם למקום ידידותי יותר לטרנסג'נדרים

  
• על זהות להט"בית
  ויציאה מהארון

  
• אנשי מקצוע בתחום
  טיפול לקהילה הגאה

  

הומופוביה והחברה

חברות אשר אינן מדגישות את הדיכוטומיה בין הטרוסקסואליות ללהט"ביות ומעודדות גמישות מבחינת ההתנהגות המינית (למשל, יוון העתיקה או שבטים מסוימים בפפואה ניו-גינאה), מאופיינות בהיעדר, או ברמות נמוכות, של הומופוביה. נתון זה עומד כנגד הטוענים כי הומופוביה היא אינסטינקט מולד בעל ערך אבולוציוני (הפילוסוף והפסיכולוג וויליאם ג'יימס, למשל) ומדגיש את תפקידה הקריטי של החברה ביצירת הומופוביה. בהתאם, נמצא כי הומופוביה מבוססת במקרים רבים על סטריאוטיפים ודעות קדומות הנפוצות בחברה. בתוך כך, הומוסקסולים נתפסים כנשיים, בודדים, בלתי יציבים ומועדים לפגיעה בילדים; לסביות לעומתם נחשבות לאגרסיביות ו'שונאות גברים' וטרנסג'נדרים נתפסים כסוטים.

סטריאוטיפים אלו נוטים להתבסס באופן משמעותי במיוחד כאשר להומופוב אין הכרות ישירה עם האוכלוסייה הגאה, אשר מאפשרת בחינה של הסטריאוטיפ אל מול המציאות. בהתאם, נמצא כי אנשים הומופוביים במיוחד התנסו בפחות מפגשים עם הקהילה הגאה. על אף התפקיד המשמעותי שממלאת החברה ביצירה ושימור ההומופוביה, מחקרים מצביעים על השפעתם המכרעת של גורמים אישיותיים ופסיכולוגיים.

גורמים אישיותיים בהומופוביה

הומופוביה, מעבר להיותה רתיעה או שנאה המכוונת ללהט"בים, מהווה ביטוי לשנאת קבוצת מיעוט בעלת מאפייניים ייחודיים. מחקרים רבים עסקו בבחינת המאפיינים האישיותיים של אנשים המדורגים גבוה במדדים של הומופוביה והעלו מספר משתנים רלוונטיים:

מגדר

גברים נוטים להיות הומופוביים יותר מנשים, כאשר באופן כללי ניכרת נטייה הומופובית יותר כלפי בני אותו המין. כלומר, נשים יהיו יותר הומופביות כלפי נשים מאשר כלפי גברים, וגברים יהיו הומופוביים יותר כלפי הומוסקסואלים מאשר כלפי לסביות.

השכלה

אנשים משכילים נוטים להיות פחות הומופוביים מאנשים שאינם משכילים.

מסורתיות

אנשים דתיים או מסורתיים נוטים להומופוביה יותר מחילוניים. עם זאת, חשוב לציין כי גם אדם המשתייך לקהילה המתנגדת ללהט"ב אינו בהכרח הומופוב.

שמרנות מינית

הומופוביה שכיחה יותר בקרב אנשים שמרניים מבחינת תפיסתם את התפקידים המגדריים שממלאים נשים וגברים, ומבחינת גישתם למיניות בכלל, המתבטאת בתפיסה שלילית ואשמה סביב נושא המיניות.

אמפתיה

אנשים בעלי יכולת גבוהה יותר לאמפתיה נוטים פחות להומופוביה.

הומופוביה כמנגנון הגנה

מאחר והומופוביה מתפתחת פעמים רבות על רקע סגנון אישיותי, היא מלווה לעתים גם בתפיסות גזעניות, נטייה פוליטית ימנית קיצונית ושוביניזם. עם זאת, בחלק מן המקרים הומופוביה אינה מייצגת רק סגנון אישיותי נוקשה ומפלה, אלא פחד מהלהט"ביות עצמה.

בחלק מן המקרים יתבטא הפחד בחשש מ"פיתוי על ידי להט"ב" ובחלק מן המקרים מתבטאת ההומופוביה כחשש מנטייה להט"בית של האדם עצמו. בהתאם, נמצא כי אנשים אשר חשים בטוחים מאוד בזהותם ההטרוסקסואלית נוטים פחות להומופוביה מאנשים אשר חשים פחות בטוחים בהעדפתם המינית. במקרים אלו, הקונפליקט הפנימי- אשר בדרך כלל מודחק או מוכחש - מוחצן ומתבטא בחוויה וגילויי שנאה כלפי קהילת הלהט"ב.

כיצד ניתן להיאבק בהומופוביה?

גם כאשר ההומופוביה אינה מביאה לאירועים קיצוניים כרצח או פגיעה פיסית, השפעותיה דרמטיות וקיצוניות ביותר: בקרב בני נוער, נמצא כי קשיים בקבלת הנטייה המינית ו/או דחייה חברתית על רקע זה הם גורם מרכזי לדיכאון והתאבדות. גם בקרב האוכלוסיה הבוגרת, נמצא כי תמיכה וקבלה חברתית הם גורמים מרכזיים בהשגה ושמירה על רווחה נפשית ומערכת זוגית יציבה.

מחקרים מועטים באופן יחסי בחנו באופן שיטתי את האפשרות להיאבק בהומופוביה, אך מספר אסטרטגיות נמצאו כיעילות.

בחברות שמרניות או מסורתיות, נמצא כי דמויות מפתח (רבנים, כמרים) יכולות להשפיע באופן חיובי על דעת הקהילה. כאשר תפיסה קהילתית-הומופובית מושתתת על טקסטים קדושים, כדאי לבסס את הניסיון לשינוי הגישה ההומופובית על קריאה ופירוש מחודש של הטקסט, ועל הדגשת ערכים סותרי הומופוביה הקיימים בו כמו חופש הפרט, צדק ושוויון בפני האל.

דרך נוספת למאבק בסטריאוטיפים השליליים הנלווים להומופוביה, היא יצירת מפגשים יזומים בין הומופוביים ללהט"בים אשר יאפשרו שבירה של דעות קדומות ויהוו בסיס לאינטראקציות חיוביות. בהקשר זה, נמצא כי חשיפת אנשי ציבור ידועים את העדפתם המינית הלהט"בית תורמת אף היא לשבירת הסטריאוטיפים ('הוא גם הומו וגם פוליטיקאי/זמר מצליח', 'היא אשת קריירה מצליחה ואמא נהדרת "אפילו" שהיא לסבית').

באופן אירוני, ההומופוביה הקשה ביותר לטיפול היא ההומופוביה הנובעת מחשש מודחק של האדם מנטיות הלהט"ביות שלו עצמו. במקרים אלו יתרחש שינוי בעמדות רק במידה והאדם יכיר בחששותיו הפנימיים האמיתיים. אז, סביר להניח שיהיה מסוגל לחוות את האוכלוסייה הגאה כמאיימת פחות ואולי כראויה פחות לגינוי, השפלה ורצח.

מקורות