05.08.19
צוות בטיפולנט
הפרעות וקשיים רגשיים רבים המופיעים במהלך גיל ההתבגרות גורמים למצוקה ולפגיעה במהלך התפתחותו התקין של המתבגר, אך הפרעות אכילה הן מההפרעות ה"ידועות לשמצה": הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות מלוות בפגיעה רגשית ופיסית משמעותיות אשר נזקיהן עשויים להיות בלתי הפיכים. באופן טבעי, במוקד הטיפול ותשומת הלב עומדת הנערה המתמודדת עם הפרעות אכילה, ולא פעם המצוקה והסבל הנגרמים להורים לנוכח מצב הנער/ה נדחקים הצידה. בכתבה זו נדון בהתמודדות של הורים עם הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות.
הפרעת אכילה? לילד שלי זה לא יקרה
אחד הדברים הראשונים שאנו נותנים לילדנו הוא הזנה, והאינטראקציות הראשוניות שלנו עמו, עם הגעתו לעולם, סובבות סביב האכלה: אנחנו בודקים שוב ושוב האם אכל מספיק וגדל מספיק, ונתקפים דאגה לנוכח עיכובים וקשיים בתחום זה. לכן, הורים רבים מתקשים לתפוס את העובדה שילדם פשוט מפסיק לאכול. קושי זה מתבטא לא פעם בהכחשה או הקטנה של הבעיה: הורים רבים משייכים את הירידה במשקל לדיאטה נורמטיבית או בעיה רפואית, "מפספסים" את קולות ההקאה ומתעקשים כי העיסוק האובססיבי לאוכל הוא בסך הכל "הגזמה התבגרותית". נטייה זו להכחשה או צמצום משמעות הבעיה גם מגנה – לפחות בטווח הקצר – מפני הרגשות הקשים והמכאיבים הנלווים להכרה בקיומה של הפרעת אכילה.
חרדה, אשמה וחוסר אונים
ההכרה בקיומה של הפרעת אכילה מלווה במקרים רבים בחרדה עזה. ההורים נחשפים דרך מקורות מידע עצמאיים (בדרך כלל האינטרנט) או דרך אנשי מקצוע לסכנה הנפשית והפיסית העצומה בה הנערה מצויה, ומודעות זו מעוררת חרדה עצומה המלווה בתחושת חוסר אונים: יותר קל לנו לעזור לילד חולה אשר מעוניין להחלים מאשר לנערה אשר מוכנה לשקר, לברוח ולצרוח רק כדי להימנע מאכילת פרוסת לחם מרוחה בשכבה דקיקה של גבינה רזה.
לצד החרדה, הורים רבים חווים תנודות בין תחושות קשות של אשמה לבין זעם עז על הנער/ה הלוקה בהפרעת אכילה. "מה עשינו לא בסדר, למה היא לא אוכלת?" שואלים רבים מההורים המתמודדים עם תחושה קשה של אשמה, ומיד לאחר מכן הם מוצפים זעם, תסכול וחוסר הבנה להתנהגותו/ה של המתבגר/ת אשר נראה נחוש בדעתו להרוס את גופו ואת חייו.
ההשפעה על המשפחה
לצד חוויות רגשיות מכאיבות אלו, ההורים מתמודדים גם עם השפעות הפרעת האכילה על המערכת הזוגיות והמשפחתית. הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות מצריכות במקרים רבים טיפול אינטנסיבי הכולל טיפול נפשי, הדרכת הורים, טיפול משפחתי ומעקב דיאטני. אינטנסיביות זו מצריכה התארגנות מחודשת סביב חלוקת התפקידים ההורית וההיבטים הטכניים (זמן, כסף, פגיעה בשעות עבודה, בייביסיטר לשאר הילדים), ומציפה על פני השטח קשיים זוגיים הנוגעים למידת האמון, איכות התקשורת, המוכנות לקחת אחריות, היכולת להיתמך ולהישען זה על זה ועוד. במקביל, העיסוק האינטנסיבי במתבגר/ת המתמודד/ת עם אנורקסיה או בולימיה מביא פעמים רבות לירידה בפניות ובתשומת הלב אל ילדים אחרים במשפחה, דבר שגורר לא פעם התנהגויות רגרסיביות, בעיות התנהגות או ביטויי מצוקה אחרים.
איך מתמודדים עם הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות? טיפים להורים
הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות מופיעות פעמים רבות לא רק על רקע קשייו האישיים של המתבגר/ת אלא גם על רקע הסביבה המשפחתית בה הוא חי. כך, למשל, הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות עשויות להופיע על רקע הורות המאופיינת בחודרנות, היעדר תקשורת רגשית, נוקשות, עימותים ורמות מתח גבוהות וכן הלאה. ההכרה בתרומת הסביבה ההורית-משפחתית להיווצרות הפרעת האכילה יכולה להוות מקור לאשמה ומצוקה רגשית עבור ההורה, אך לא פחות מכך היא יכולה להוות מנוף לשינוי.
הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות מהוות לא פעם ניסיון נואש של קריאה לעזרה מצד המתבגר/ת אשר חש כי שינוי כלשהו חייב לקרות. בהתאם, אנורקסיה או בולימיה מהוות לא פעם "נורה אדומה" אשר קוראת להורים להתקרב יותר, להבין יותר ולהפוך נגישים יותר מבחינה רגשית אל הנער/ה. בהתאם, אחד ההיבטים ההוריים החשובים ביותר להצלחת הטיפול בנער/ה עם הפרעת אכילה הוא המעורבות בטיפול. הורים אשר ישתתפו באופן רציף במסגרת של הדרכת הורים או טיפול משפחתי, בהתאם לתוכנית הטיפולית שנקבעה, יוכלו לשפר תפקודים הוריים הקשורים בהופעתן של הפרעות אכילה ולהעביר למתבגר/ת מסר תומך ונוכח. כמו כן, מסגרות של טיפול משפחתי ושל הדרכת הורים מסייעות גם להורים להתמודד עם התקופה הקשה והמלחיצה ולתפקד בה באופן שיקל הן על המתבגר/ת והן על שאר בני המשפחה. ההורים רוכשים הבנה מעמיקה של הפרעת האכילה של ילדם, אסטרטגיות סיוע בתחום התזונה, יכולות הצבת גבולות ומיומנויות של חיזוק הקשר האישי והרגשי עם המתבגר/ת.
כדי להבין את תפקידו הקריטי של ההורה בטיפול במצבים של הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות ניתן להשתמש בדימוי מעולם הטיס: הוראות הבטיחות בעת טיסה מורות להורים כי במצב חירום, עליהם לחבוש את מסיכת החמצן ורק לאחר מכן לטפל בילדם. באותו האופן, טיפול בכם, ההורים, חיוני לכך שתוכלו להמשיך ולתפקד, ולספק גם למתבגר/ת הנאבק עם אנורקסיה או בולימיה את ה"חמצן" לו הוא זקוק.
