26.02.15
צוות בטיפולנט
סובלים מאקנה, פסוריאזיס, אקזמה, אלרגיות או בעיות עור אחרות? אם עד עכשיו הנחתם שעליכם לפנות לרופאים, ייתכן ושתנו את דעתכם בעקבות הכתבה הבאה, אשר מציגה את תחום הפסיכו-דרמטולוגיה, המאגד בין פסיכולוגיה לרפואת עור.
קשר עורי, קשר הורי
הקשר בין הנפש לבין סימפטומים הקשורים בבעיות עור העסיק תיאורטיקנים מתחום הפסיכואנליזה כבר לפני מספר עשורים. קלינאים ותיאורטיקנים שביניהם תומס אוגדן, אסתר ביק ודידייה אנזייה הציעו כי התינוק הרך המגיע אל העולם אינו חווה את עצמו כ"עצמי" שלם ואינטגרטיבי: התינוק חווה מגוון מצבים פיסיים-רגשיים (רעב, שובע, חום, קור, רכות וכן הלאה) ללא חווית עצמיות המלכדת ביניהם. כך, למשל, בעוד שאנו כאנשים בוגרים יודעים שהעצמי שלנו נשאר אותו עצמי גם כאשר אנחנו רעבים וגם כאשר אנחנו שבעים - התינוק חווה כל מצב מסוג זה באופן נפרד, כמנותק לגמרי ממצבי הוויה אחרים. בהתאם, המשימה הפסיכולוגית הראשונה הניצבת בפני התינוק הרך היא יצירת חווית עצמיות אינטגרטיבית יותר ומפוצלת פחות.
אוגדן הציע כי בשבועו החיים הראשונים לחיי התינוק, חוויתו נשלטת כולה על ידי החושים: עדיין אין לו מילים, חוויות וזכרונות אשר יארגנו את חוויותיו וכל חוויה שהוא חווה נחווית באופן חושי בלבד. בהתאם, גם האופן בו התינוק מתמודד עם המטלה הפסיכולוגית של השגת אינטגרציה נפשית טובה יותר קשור בחוויותיו החושיות. ביק ואנזייה תיארו כי כאשר התינוק מטופל היטב על ידי הורה אוהב המותאם לצרכיו הפיסיים-רגשיים, התינוק מפנים את תפיסתו האינטגרטיבית של ההורה, ומתחיל - לאט לאט - לחוות את החוויות השונות שהוא חווה כשייכות לו וכמייצגות אותו. כך, כאשר האם מחזיקה את התינוק, מערסלת אותו ומטפלת בו במצבים הפיסיים-רגשיים השונים בהם הוא מצוי, היא בעצם אומרת לו "אתה תמיד התינוק שלי, ואני מטפלת בך". התינוק מפנים עמדה זו ומתחיל לחוות את עצמו כעצמי שלם יותר ויותר דרך החוויות של טיפול ומגע של עור בעור עם ההורה.
אך מה קורה כאשר מתעוררים קשיים בקשר ההורה-תינוק? למשל, מה קורה כאשר ההורה לא קשוב לצרכיו הרגשיים של התינוק, מתקשה לטפל בו עקב בעיה פיסית או רפואית או במקרים קיצוניים - פוגע ומזניח את התינוק? ומה קורה כאשר התינוק מגיע אל העולם עם קשיים ובעיות אשר מונעים מההורה להעניק לו טיפול מסור כפי שהיה רוצה (למשל, תינוק עם הפרעה בויסות החושי המקשה עליו להירגע בזרועות האם, או תינוק הנולד עם בעיה רפואית המאלצת את ההורה לחשוף אותו לפרוצדורות פיסיות מכאיבות כבר בינקות המוקדמת)?
במקרים אלו, התינוק עלול להתקשות לפתח את אותה תחושת עצמיות שלמה ויציבה, ו"סוחב" איתו לאורך השנים תחושה של פגיעה במעטפת העור. תחושה זו עשויה לבוא לידי ביטוי במגוון סימפטומים עוריים כבעיות עור, חיטוט בפצעים, כסיסת ציפורניים עד זב דם ואף פציעה עצמית. כך, הפגיעה בקשר ההורי-עורי באה לידי ביטוי בסימפטומים על גבי העור.
טיפול פסיכולוגי לבעיות עור
התיאורטיקנים אשר עסקו בעבר בקשר העורי-הורי הציעו את הטיפול הפסיכואנליטי כטיפול המתאים לבעיות אלו. במסגרת הטיפול האנליטי נוצר קשר טיפולי עמוק בו ניתן יחס רב לגוף-נפש של המטופל, מתוך תקווה שקשר זה יהווה הן מקום לעיבוד החוויות הרגשיות הקשורות בבעיות הפיסיות/רגשיות העוריות, והן חוויה מתקנת של קשר בו ניתנת תשומת לב מותאמת לצרכיו הרגשיים של המטופל. גם היום פסיכולוגים רבים מציעים טיפולים בגישה דינמית אשר מציעים מסגרת טיפולית דומה, ויעילה לא פחות.
לצד זאת, בשנים האחרונות התרחבה גם תשומת הלב המחקרית לקשר בין הנפש לעור. כיום, פסיכולוגים הופכים מעורבים יותר ויותר בחקר הקשר בין לחץ וגורמים רגשיים נוספים לבין מחלות עור, ומטפלים בהפרעות כגון חרדה חברתית, דיכאון וקשיים רגשיים נוספים המתעוררים לא פעם בקרב אנשים הסובלים מבעיות עור. כך, פותחו מגוון התערבויות טיפוליות שביניהן היפנוזה, קבוצות תמיכה, מדיטציה, ביופידבק, דמיון מודרך, טיפול קוגניטיבי התנהגותי וטיפולים נוספים.
הרעיון המרכזי העומד בלב שיטות הטיפול השונות הוא הקניית תחוש שליטה על המצבים הרפואיים והתגובה אליהם. כך, למשל, טיפול קוגניטיבי התנהגותי יכול לסייע סביב מחשבות קטסטרופליות כ"אני אתאבד אם תהיה לי התקפת פסוריאזיס לפני פגישה חשובה". טכניקה נוספת היא שימוש בדמיון מודרך של אזורים וחוויות הקשורים בתחושה טובה יותר של העור. כך, למשל, דמיון מודרך של יער טרופי ולך יכול להקל על תחושות בלתי נסבלות של גירוד הנובע מבעיית עור.
חשוב לציין כי התערבויות טיפוליות אלו לא רק מביאות להקלה רגשית סביב הסימפטומים העוריים אלא גם להקלה בבעיות העור עצמן ולעלייה ביעילות הטיפול הרפואי לבעיות העור. דוגמה לממצא מעניין בהקשר זה היא מחקר בו נמצא כי מטופלי פסוריאזיס אשר תרגלו בקביעות מדיטציית מודעות נזקקו ל-40% פחות חשיפה לאור אולטרה-סגולי ביחס לחולי פסוריאזיס אחרים אשר טופלו בפוטו-תרפיה ולא תרגלו מדיטציה.
לסיכום, ניתן לומר כי ממצאים קליניים ומחקריים תומכים בקיומו של קשר הדוק בין גורמים רגשיים לבעיות עור. בהתאם, אנשים המתמודדים עם בעיות עור רפואיות (אקנה, פסוריאזיס, גירודים) ועם בעיות עור "יזומות" (פציעה עצמית, חיטוט בפצעים, שיזוף יתר מכוון) - עשויים להיתרם באופן משמעותי מהתערבות פסיכולוגית. אולי יקר יותר מרופא עור או קוסמטיקאית, אבל נוגע ברבדים עמוקים יותר של הגוף-נפש.
