04.12.16
צוות בטיפולנט
מחקר שבוצע בארצות הברית, בחן מידע על יותר מ-46,000 אנשים, ומצא כי מחד גיסא רבים המקבלים טיפול בדיכאון אינם סובלים מדיכאון, ומאידך גיסא אנשים רבים סובלים מדיכאון ואינם מקבלים טיפול שנועד להתמודד עם המחלה.
במחקר החוקרים ביקשו באופן אקראי מאנשים לספר האם הם מקבלים טיפול נפשי כלשהו נגד דיכאון (תרופתי, או טיפול פסיכותרפי) וכן למלא שאלון הבוחן האם המטופל חווה דיכאון. הם מצאו כי 8.4% מהאנשים שענו על השאלון סבלו מדיכאון בתקופת המחקר. עם זאת, פחות משליש מהאנשים שנמצאו כסובלים מדיכאון פסיכוטי, קל או קליני, קיבלו טיפול נגד דיכאון, כלומר, מעל 70% מהאנשים שסובלים מדיכאון לא קיבלו טיפול נגדו.
לעומת זאת, מתוך כל האנשים שדיווחו כי הם מקבלים טיפול נגד דיכאון, רק 30% נמצאו כסובלים מדיכאון במהלך המענה על השאלון. כלומר – 70% מהמקבלים טיפול נגד דיכאון לא סבלו מהמחלה בעת קבלת הטיפול נגדה.
איך ייתכן שהנתונים כל כך עגומים?
מדוע שתי תופעות אלו מתרחשות באחוזים גבוהים וקשים כל כך? כיצד יתכן שמרבית הלוקים בדיכאון אינם מקבלים טיפול נגד המחלה הקשה, ולעומת זאת רבים מקבלים טיפול נוגד דיכאון אף על פי שהם לא סובלים מהמחלה?
ראשית חשוב להבין שכיוון שהחוקרים בחנו אנשים מהאוכלוסייה הכללית, ללא בדיקה האם הם פנו לקבלת טיפול בקשיים נפשיים, סביר להניח כי מרבית הסובלים מדיכאון שאינם מטופלים, לא פנו מעולם לקבלת טיפול בקשיים ובסבל הנפשי ממנו הם סובלים. כלומר – מרבית האנשים שאינם מטופלים בדיכאון, באופן מצער, ככל הנראה, לא מקבלים טיפול כי הם לא פנו לקבלת סיוע ולכן מעולם לא אובחנו.
מן הצד השני, ישנה סבירות גבוהה כי חלק מהאנשים שמטופלים בדיכאון אך לא סבלו ממנו בעת המענה על השאלון של החוקרים, התמודדו בעבר עם דיכאון, אך בעת הטיפול מצבם השתפר והמצוקה שלהם כבר לא עמדה בקריטריונים של המחקר כדיכאון קליני. יש סבירות גבוהה כי הם עדיין טופלו כי עדיין לא הרגישו מספיק טוב כדי להפסיק למרות שלא יוכלו להיות מוגדרים יותר כחולים ממש, או לחילופין - כדי למנוע הישנות של הדיכאון, או כדי לוודא שהמצב יציב לפני שמפסיקים את הטיפול.
קל להבין את הנתונים אם משווים את המצב של טיפול בדיכאון לטיפול במחלות אחרות. למשל - אדם שחולה בדלקת גרון. חלק מהאנשים לא יפנו לטיפול למרות שהם חולים ואינם מרגישים טוב, או בהתחלה לא יפנו ורק כאשר המצב מחריף בצורה קשה יפנו לטיפול, ולכן חלק מהאנשים שיש להם דלקת גרון עדיין לא פנו לטיפול ולכן לא מקבלים טיפול הולם. לעומת זאת, יש רבים שפונים לטיפול בדלקת, ומקבלים טיפול אנטיביוטי שנמשך גם לאחר שהם מרגישים יותר טוב. לאחר כמה ימים של טיפול אנטיביוטי, אם היו בוחנים את הגרון שלהם, איש לא היה רואה דלקת, אך בכל זאת - הטיפול נמשך זמן מה נוסף, על מנת לוודא שהמחלה עברה.
עם זאת, חשוב לסייג כי ההבדל הגדול בין דיכאון לדלקת גרון, הוא שמרבית האנשים נוטים לפנות לטיפול כאשר הם סובלים מדלקת גרון, בעוד שכאשר אדם סובל מדיכאון - מרבית הסיכויים שלא יפנה לטיפול. ככל הנראה, אחוזי הפניה הנמוכים לקבלת סיוע למחלות נפשיות נובעים מהסטיגמה של מחלות נפשיות, והעובדה שמרבית האנשים לא תופסים את הדיכאון כמחלה קשה ומזיקה, שיש לטפל בה, לפחות כמו דלקת גרון.
נראה שבכל זאת יש אנשים רבים שאינם מקבלים את הטיפול המתאים להם. האם המצב בישראל דומה או שונה? קשה לדעת, ולשם כך נדרש ביצוע מחקר דומה בישראל. עם זאת, סביר כי אין פער אדיר בין ארצות הברית לישראל במצב הטיפול בדיכאון. כך, נראה כי גם בישראל רבים אינם פונים לקבלת טיפול בדיכאון, אף על פי שהם סובלים מהמחלה (חלק מהם ככל הנראה אפילו לא מודעים לכך שהם סובלים ממחלה שניתן לטפל בה ולא מסתם דכדוך או תקופה קשה), וכן יש לא מעט אנשים שמקבלים טיפול בדיכאון אף על פי שהם אינם סובלים ממנו.
מה כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לעשות?
אם אתם מכירים אדם שסובל לאורך זמן רב מדכדוך, עצבות, קשיי ריכוז, היעדר עניין בדברים שאהב והתעניין בהם בעבר, שנוטה בתקופה האחרונה לכעוס בקלות וחש תחושת חוסר ערך או אשמה – ייתכן שהוא סובל מדיכאון קל ואינו מטופל; כולל נשים מדוכדכות לאחר הולדת הילד/ה, ייתכן שהן סובלות מדיכאון אחרי לידה. במצב כזה כדאי לספר לו על כך שטיפול פסיכולוגי - טיפול נפשי ו/או טיפול תרופתי - יכול לסייע לו להפסיק את הסבל. כך תוכלו לשפר מעט את הסטטיסטיקה, והרבה יותר חשוב - לשפר בצורה משמעותית את איכות החיים ומצבו הנפשי של אותו האדם.
מקורות
Olfson, M., Blanco, C., & Marcus, S. C. (2016). Treatment of adult depression in the United States. JAMA Internal Medicine, 176(10), 1482-1491
