09.04.18
אמיר וייס
טיפול בריצה הוא תחום בפסיכולוגיה המשלב בין טיפול פסיכולוגי לבין פעילות גופנית. הפעילות הגופנית בכלל, והריצה בפרט, משמשת כאמצעי טיפולי לקידום בריאות נפשית ו/או פיזית. יישומו החל לפני כ-5 עשורים בארה"ב, ומאז התרחב למדינות נוספות בעולם. בישראל, תחום זה עדיין בראשית דרכו, אך כחלק מהעניין המחודש בקיום אורח חיים בריא, נראה כי הוא מעורר סקרנות רבה.
טיפול בריצה נשען על ההנחה כי הקשר בין הגוף לנפש הוא בלתי נפרד, ושני ערוצים אלו, על אף שנתפסים כנפרדים, יכולים לספק מידע חיוני האחד על השני. בהיבט הפיזיולוגי, מזה שנים רבות פעילות גופנית מתונה מומלצת על-ידי רופאים כמרשם למגוון בעיות רפואיות, ביניהן בעיות לחץ דם, בעיות שינה, שיפור המערכת החיסונית וחיזוק מערכת לב-ריאה. אולם, לפעילות גופנית היכולת להשפיע גם על היבטים רגשיים. ואכן, גם בקרב גורמי בריאות הנפש, פעילות גופנית ניתנת לא פעם ממש כ-'מרשם' עבור אנשים המתמודדים עם לחץ, דיכאון, חרדה ועוד. בזמן פעילות גופנית מתרחשת עלייה ברמת האנדורפינים, המדמים תחושת אופוריה, הידועה גם בשם 'Runner’s High'. זאת ועוד, באורח החיים האינטנסיבי בו אנו חיים, לפסק הזמן הנלקח לצורך ביצוע פעילות גופנית יש אפקט מרגיע לכשעצמו; יש המדמים את האפקט הנוצר מכך לכזה המתרחש בתרגול מדיטציה.
מעבר ליתרונות שצוינו לעיל, כאשר הפעילות הגופנית נעשית תוך כדי טיפול פסיכולוגי, היא הופכת לכלי שימושי במסגרת התהליך הנפשי שעובר המטופל. בטיפול בריצה, קיימת הנחה כי הגוף הוא ערוץ נוסף דרכו האדם מדבר את הקשיים שלא יכולים לקבל ביטוי מלא במילים. כך למשל, שינויים בקצב הריצה, עלייה בדופק, כאבים ומיחושים עשויים להוות הזדמנות ללמידה והיכרות מעמיקה יותר עם נפשו של האדם. בניגוד לטיפולים אחרים, הריצה מעניקה הן למטפל והן למטופל ערוץ גישה לכל התחושות הגופניות הללו, אשר קשה לשים לב אליהם במצב מנוחה. חשוב לציין שהפעילות מתבצעת בקצב נוח לדיבור. עבור אנשים ברמת כושר גבוהה, הטיפול מתנהל ממש בריצה, אולם הטיפול מתאים, ואף מומלץ, גם למי שאינו עושה פעילות כלל. הטיפול מותאם תמיד לקצב של המטופל וליכולותיו.
ההחלטה על פנייה לטיפול איננה מובנת מאליה. בהחלטה זו מגולם המתח התמידי בין הרצון בשינוי, לבין הקושי הכרוך ביציאה מאזור הנוחות המוכר. יש כאלו החווים קושי רב בשיתוף רגשותיהם עם אדם לא מוכר, או לחילופין, קושי באינטימיות הכרוכה בישיבה בקליניקה פנים מול פנים. בטיפול בריצה מתרחשת חוויה מעט שונה: המטפל והמטופל צועדים יחד כשותפים למסע, זה לצד זה, לעבר מטרה משותפת. הצעידה המשותפת הופכת להיות בעלת משמעות כפולה – סימבולית וקונקרטית, והן מזינות אחת את השנייה. באופן פרדוקסלי, היעדר החובה לשמור על קשר עין תמידי בזמן הריצה, מאפשר לעיתים יצירת קרבה ואינטימיות רבה אפילו יותר.
אנשים רבים מתארים כי ריצה משפיעה על האופן בו הם חושבים ומרגישים; הם מתארים כי מחשבותיהם הופכות בהירות וחדות יותר, והם מצליחים לחוות רגשות בצורה עוצמתית יותר. בנוסף, נראה כי שילוב של שיחה עם אדם נוסף בעת ביצוע פעילות גופנית, מסייעת לרבים בהורדת ה"הגנות" והמסכות אותן אנשים עוטים על עצמם בשגרה. לעיתים קרובות, מתפתחת שיחה בעלת רבדים ועומקים שונים מהרגיל, תופעה המתרחשת עבור רבים גם בעת טיול או בילוי בחיק הטבע. השילוב של ריצה וטיפול פסיכולוגי נועד לרתום בדיוק את התהליכים המשמעותיים הללו, המתבצעים בערוצי הגוף, הרגש והמחשבה גם יחד לתהליך הטיפולי. כך, האפקט החיובי של ריצה עשוי להוביל לחוויה משמעותית ועמוקה יותר של הטיפול הפסיכולוגי.
על הכותב – אמיר וייס
אמיר וייס הוא פסיכולוג קליני מומחה. מטפל בילדים, נוער ומבוגרים, לרבות הדרכות הורים, בקליניקה פרטית ביבנה וברמת-גן.
