19.02.09
ד"ר נעמי באום
בימים האחרונים שבו ילדי הדרום להתמודד עם אזעקות, ירידה למקלטים והפחדים המלווים אותם. ד"ר נעמי באום, מנהלת יחידת חוסן במרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה, מסבירה על היווצרות הפרעה פוסט טראומטית אצל ילדים, על דרכים למנוע אותה ועל אופן ההתמודדות עמה.
"בוא נשחק בטראומה": תגובות של ילדים לאירועים טראומטיים
למרות ההגנה הרבה שאנו מספקים לילדנו, חלקם נחשפים לאירועים טראומטיים כבר בגילאים צעירים. "בכל רחבי העולם", אומרת ד"ר באום, "ילדים עשויים להיחשף למחלות קשות שלהם או של הוריהם, תאונות דרכים ותקיפות מיניות או פיסיות. בישראל נוספות לרשימה המדאיגה גם טראומות הנוגעות למצב הביטחוני כמלחמות, פיגועי טרור ותקיפות טילים ורקטות".
לדבריה של ד"ר באום, תגובותיהם של ילדים לאירועים טראומטיים עשויות להיות שונות ומגוונות: "בגילאים הצעירים (עד גיל 5) אנו רואים בעיקר התנהגויות רגרסיביות כהיצמדות להורים, חזרה להרטבה ולמציצת אצבע וכד'. בנוסף, נראה ניסיונות של הילד לעבד את הטראומה באמצעות משחק המשחזר אותה. בגילאי בית הספר היסודי אנו עשויים לראות המנעות מנושאים הנוגעים לטראומה או סימנים שכביכול אינם קשורים אליה כאלימות, בעיות התנהגות, קשיי ריכוז והסתגרות. בגיל ההתבגרות עשויים להופיע הסימפטומים האופייניים למבוגרים (חרדה, עצב, סיוטים וכד') והתנהגויות של לקיחת סיכונים, הסתגרות, שימוש בסמים ואלכוהול, הפגנת התנהגויות בלתי מקובלות חברתית ועוד".
למרות מגוון ההתנהגויות והקשיים אשר עשויים לנבוע מהחשיפה לאירוע טראומטי מדגישה ד"ר באום כי מרבית הילדים לא יסבלו מהפרעה פוסט טראומטית: חלקם יסבלו מתגובות חרדה, אי שקט או דכדוך, אך רובם לא יסבלו ממגוון גדול של סימפטומים המאפיינים את ההפרעה הפוסט טראומטית ומביאים לפגיעה תפקודית או למצוקה חמורה ביותר.
טראומה נפשית - מניעה והתמודדות
לאורך השנים התמקדו מחקרים רבים בניסיון לזהות את הגורמים המגבירים את הסיכון להתפתחות הפרעה פוסט טראומטית. כיום, ידוע כי ילדים הנמצאים בסיכון מוגבר הם ילדים אשר חוו טראומות קודמות וכאלו המגיעים ממערכות משפחתיות חלשות ובלתי יציבות. עם זאת, כמובן, גם לסוג ואופי הטראומה ישנה השפעה רבה על תגובת הילד.
מאחר וההורים הם הדמויות המשמעותיות ביותר בעולמו של הילד, מדגישה ד"ר באום את חשיבות התמיכה בילד כגורם משמעותי במיוחד בהתמודדות עם אירועים טראומטיים. לדבריה, התמיכה והמסר אותם מעבירים ההורים לילד הם גורמים קריטיים ביכולתו להתמודד עם האירוע הטראומטי או ההפרעה הפוסט טראומטית, במידה וזו פרצה.
"ילדים מבינים ומפרשים אירועים באמצעות התבוננות בתגובות של הוריהם", אומרת ד"ר באום. "לכן, לאחר אירוע טראומטי חשוב להפגין התנהגות רגועה ככל האפשר ולעזור לילד לשמור על שגרה ועל תחושת שליטה במצב. חשוב להעביר מסר כי למרות האירועים הקשים אנו כהורים יודעים כיצד לנהוג ופועלים כדי להגן ולהקל על הילד ("נכון שזה מפחיד שיורים עלינו טילים, אבל יש לנו מקלטים וצבא חזק ששומר עלינו"). במקביל חשוב שלא לחשוף את הילד למידע מיותר ומפחיד אלא לדאוג להעביר לו מידע אמין אך מותאם לגילו. יחד עם זאת, חשוב מאוד לתת מקום לפחדיו ורגשותיו של הילד: לשים לב לשינויים בדפוסי המשחק וההתנהגות, להיות רגישים וקשובים למידת רצונו להיחשף ולדבר על החוויה הטראומטית ולתת לגיטימציה לרגשות קשים המתעוררים בתגובה לאירוע".
על אף שכהורים אנו מסוגלים להקל על ילדינו את ההתמודדות בין 5%-10% מהילדים החווים אירועים טראומטיים נזקקים לסיוע מקצועי.
לדבריה של ד"ר באום, טיב הטיפול נקבע על פי סוג הטראומה, גילו של הילד והאופן בו נפגע מהאירוע הטראומטי: "אחד ההיבטים המרכזיים בטיפול מקצועי הוא סיוע בעיבוד החוויה הרגשית הקשה. העיבוד עשוי להיערך באמצעות שיחה ובמידה ומדובר בילד צעיר גם תוך שימוש בציור, משחק, דמיון ודימויים הלקוחים מעולמו של הילד ומותאמים להבנתו. היבט משמעותי נוסף בטיפול הוא סיוע בוויסות החרדה, הדיכאון, ההמנעות ושאר התגובות ההתנהגותיות והרגשיות המתעוררות בתגובה לאירוע. סיעו זה עשוי להתבטא ברכישת טכניקות התנהגותיות וקוגניטיביות להרגעת החרדה, למידת הרפיה עצמית ועוד. כמו כן, מרבית הטראומות מלוות בחוויה של אובדן שליטה ומטרת הטיפול היא החזרת תחושת השליטה של הנפגע בגופו ובחייו. מעבר לכך, כאשר הטראומה מלווה בפגיעה ביחסיו החברתיים והבין אישיים של הילד (כפי שקורה פעמים רבות בקרב נפגעי אלימות פיסית או מינית), הטיפול מתמקד בשיקום ובנייה מחדש של מערכת קשרים חברתיים תומכת".
על המטפלת - ד"ר נעמי באום
ד"ר נעמי באום היא פסיכולוגית חינוכית, מנהלת יחידת חוסן במרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה.
