מדוע ילדים משחקים?

צוות בטיפולנט

חלק משמעותי משעות היום של ילדים עובר עליהם במשחק. על אף שמבוגרים לעיתים תופסים משחק כפעילות פנאי מהנה בלבד, בפועל המשחק משרת מספר תפקידים פסיכולוגיים חיוניים לרווחה ולהתפתחות הנפשית של ילדים. שכן, משחק מאפשר לילדים לפתח מיומנויות חברתיות ורגשיות, לגבש את הזהות ותחומי העניין שלו וכן לעבד חוויות שונות. 

היכולת לשחק היא יכולת קריטית וחשובה במיוחד להתפתחות. משחק מהווה אמצעי לחקור וללמוד את העולם, ולהתפתח ברמה החברתית והרגשית. משחק חופשי מגביר גמישות מנטלית ויצירתיות; משחקי דמיון מגבירים וויסות רגשי, תגובתיות חברתית וגמישות מחשבתית; השתתפות במשחק מגבירה יכולות קוגניטיביות כמו זיכרון לטווח קצר, חשיבה ביקורתית ויכולות למידה; משחק מסייע לילדים, וגם למבוגרים, לשפר יכולות בין אישיות, לעבוד בצוות, לחלוק ולקחת תורות.

לצד תפקידים פסיכולוגיים משמעותיים אלו, חשוב להזכיר גם שתי תרומות משמעותיות נוספות של המשחק: ההנאה העצומה הנלווית לו, והלמידה של הילד להעסיק את עצמו ללא תלות במציאות החיצונית. בכתבה זו נציג סוגי משחק שונים, את חשיבות המשחק וכיצד ניתן לעודד משחק משמעותי בקרב ילדים.

איך נראה משחק של ילדים?

קיימים סוגים שונים של משחק בקרב ילדים. כמו כן, גם בקרב מבוגרים ישנה חשיבות לשמר את היכולת לשחק ולשמור על משחקיות, אך לרוב האופן בו משחק יבוא לידי ביטוי אצל מבוגרים יהיה אחרת (יותר משחקים מובנים הנשענים על אינטראקציות חברתיות כמו מסיבות, השתתפות בספורט, משחקי חשיבה ועוד).

ילדים משחקים סוגים שונים של משחקים, והתנועה בין סוגי המשחקים משתנה בין גילאים שונים, בין ילדים שונים ובין תקופות שונות. כמובן, זה בסדר שלילדים שונים העדפה ונטייה שונה, כל עוד כלל סוגי המשחק מקובלים וניתנת ההזדמנות לשחק בהם. 

ילדים משחקים במשחקי דמיון (משפחה, חיות או כל דבר אחר), משחק חופשי (בו הם בוחרים מה לעשות והדבר אינו מוחלט עבורם), משחקים חברתיים ומשחקים מובנים (הכוללים סט חוקים ברור). הספרות בתחום מציגה כי ההיבטים התורמים באופן המשמעותי ביותר להתפתחות תקינה הם: החופש לבחור כיצד לשחק בתוך סט חוקים מינימלי, אינטראקציות חברתיות ו"חוקים" הנוגעים לאופן בו המשחק נגמר. 

למה ילדים משחקים?

גיבוש זהות אישית

שנות הילדות מהוות את אבני הבניין לעיצוב וגיבוש האישיות. משחקי דמיון, בהם הילד מגלם סיטואציות ודמויות שונות, מאפשרים לילד להתנסות במגוון תפקידים, "למדוד" ולתרגל אותם וכך לעצב את זהותו האישית. כך, למשל, ילדים יכולים לגלם במשחק תפקיד של הורה, תלמיד או מורה. הם יכולים להתנסות בתפקידים מגדר גבריים ונשיים ולגלם הן את דמותו של "הילד הרע" והן דמותו של הגיבור המיטיב. התנסות זו במגוון תפקידים ועמדות מאפשרת לילד להתנסות בתפקידים איתם הוא מזדהה ולהטמיע אותם באישיותו באופן הדרגתי.

תרגול מיומנויות ופתרון בעיות

המשחק, אשר ילדים נוטים להיות שקועים בו בכל ליבם, מאפשר לילד לתרגל מיומנויות כמעט בכל היבט התפתחותי: החל מההיבט המוטורי (ריצה, קפיצה, טיפוס), דרך ההיבט הקוגניטיבי (יצירתיות, התמודדות עם מכשולים ואתגרים הנוצרים בסיטואציית המשחק) ועד להתמודדות עם בעיות יומיומיות קונקרטיות. ילדים נוטים לגלם במשחק סיטואציות מחיי היום יום ולא פעם משתמשים במשחק באופן שמאפשר להם לחפש דרכים יצירתיות להתמודדות עם אתגרים איתם הם מתמודדים ביום יום כקבלת משמעת, דחיית סיפוקים והימנעות משימוש באלימות. כך, למשל, במסגרת משחק תלמיד-מורה ילד יכול לתרגל טכניקות שונות להתמודדות עם כך ש"עכשיו צריך להיות בשקט" או עם נזיפה של מורה.

• כיצד נוכל לחזק את החוסן
  הנפשי של ילדינו?

  
• כיצד מסייע המשחק של ילדינו בהתמודדות עם המצב?

  
• ויסות רגשי
  אצל ילדים

  

עיבוד חוויות רגשיות

משחקים דמיוניים למיניהם, המבוססים על משחק בבובות (פליימוביל, ברביות, חיות פלסטיק) או על משחק בו הילד מגלם בגופו דמויות שונות (מורה ותלמיד, לוחם, קוסם וכד'), נחשבים למשחקים השלכתיים: משחקים בהם הילד אינו משחק לפי כללים מסוימים (כמו במשחק קופסה) אלא משליך על הדמויות במשחק תכונות, רגשות והתמודדויות המעסיקים אותו. במשחקים מסוג זה הילד משתמש בבובות ודמויות כדי לעבד חוויות רגשיות שונות באופן מוגן יותר, המאפשר לו לדון בינו לבין עצמו בנושאים אלו מבלי לחוות חרדה או אי נוחות גדולים מדי. כך, למשל, ילד העומד לעבור ניתוח יכול לגלם הורה המרגיע דובי מפוחד העומד לעבור ניתוח ש"הכל יהיה בסדר, זה לא כל כך יכאב ואחרי זה תקבל מתנה". בדומה, ילד שהוריו מתגרשים יכול להשתמש במשחק הדמיוני כדי לצייר לעצמו כיצד נראים ומרגישים החיים אחרי הגירושים.

שימוש בדמויות והאפשרות לגלם תפקידים שונים מאפשר לילד לעבד את החוויה הרגשית מבלי לעסוק בה באופן ישיר מדי. בחלק מהמקרים הילד ישתמש במשחק לא רק כדי לעבד את החוויות הרגשיות אלא גם כדי לבטא רגשות קונפליקטואלים. למשל, ילד יכול ללמוד שאסור לו להכות את אחיו התינוק במציאות, בו זמנית לבטא את רגשות הקנאה והכעס כלפיו במשחק בו "התינוק היה רע, החזירו אותו לבית חולים".

פיתוח מיומנויות חברתיות

המשחק הוא אמצעי מצוין לפיתוח מיומנויות חברתיות בין אם הילד משחק לבדו ובין אם הילד משחק עם חברים או אחים. כאשר הילד משחק לבד, בדרך כלל המשחק כולל אינטראקציות בין הדמויות אשר מאפשרות לילד לתרגל מיומנויות בין אישיות רלוונטיות. כך, למשל, ילד יכול לגלם תחרות בין דמויות כדי להתמודד עם היכולת "להפסיד בכבוד", להבנות סיטואציות משפחתיות שונות וכן הלאה.

כאשר הילד משחק עם בני גילו נוצרת הזדמנות נוספת לתרגול של פיתוח ומיומנויות חברתיות: ילדים מלמדים זה את זה לנהל משא ומתן, להתגמש, לעמוד על שלהם, לפתח רגישות לאחרים ועוד מיומנויות בין אישיות הרלוונטיות גם לקשרים בין אישיים בגיל ההתבגרות ובבגרות.

שקט, כאן משחקים! טיפים לעידוד משחק משמעותי

מרבית הילדים יפנו אל המשחק בטבעיות, וישתמשו בו באופן יעיל ומשמעותי באופן טבעי, מבלי שאנחנו כהורים נדריך או נכוון אותם. תפקידנו המרכזי הוא לאפשר את המשחק ולהציע מצע נוח לשימוש משמעותי זו. זאת, באמצעות מספר אמצעים:

1. צרו הזדמנויות למשחק - הקפידו על כך שצעצועיו של הילד יכללו דמויות שונות ומגוונות (ילדים, מבוגרים, חיות), ושלילד יהיה מרחב פיסי למשחק בו הוא יכול לבלגן, לזוז ולשחק בנחת. תנאים אלו יאפשרו לילד להשתמש במשחק באופן טבעי ומשמעותי, וחשובים הרבה יותר מיוקרתיות או תחכום של הצעצועים.

2. שמרו על בחירה חופשית - אפשרו לילדכם לבחור את הצעצועים אליהם הוא מתחבר. טעויות נפוצות הן החלוקה הנוקשה בין "צעצועים של בנים" ל"צעצועים של בנות", והאיסור על משחק בצעצועים המדמים כלי נשק: מגבלות אלו חוסמות את הבחירה הספונטנית של הילד בצעצועים המאפשרים לו לעסוק בנושאים המעסיקים אותו.

3. לא להפריע - באופן טבעי, הילד ישתמש במשחק באופנים הפסיכולוגיים המתאימים לו ולכן חשוב מאוד לאפשר משחק חופשי ולא להתערב. הערות כ"למה אתה לא משחק בבובה החדשה שקיבלת?", מסרים חינוכיים ("אבל אתה יודע שאסור להרביץ, נכון?") או ניסיון לכוון את המשחק ("אולי הדובי רוצה להאכיל את התינוקת הקטנה?") לא רק שפוגעים בהנאה וברצף הטבעי של המשחק, אלא גם מגבילים את האפשרות להשתמש בו בחופשיות. הילד לומד כי במשחק - ולכן גם בנפשו - יש תחומים אסורים וכך, במקום להשתמש במשחק כאמצעי לעיבוד רגשות וחוויות, המשחק נותר ככלי חינוכי בלבד.

4. הגבלת שעות הטלוויזיה והמחשב - הטלוויזיה והמחשב מציעים פיתויים נוחים וקלים אשר לא פעם באים על חשבון המשחק החופשי. הגבלת השימוש במחשב ובטלוויזיה מסייעת לילד להתפנות גם לפעילויות שיכולות לפתח אותו יותר מבחינה רגשית, כקריאה ומשחק.

5. במידת הצורך, פנו לטיפול במשחק - לעיתים, הקושי לשחק יהווה סימפטום למצוקה נפשית משמעותית של הילד. במצבים אלו, יש לשקול טיפול רגשי לילדים, אשר לרוב יעשה באמצעות טיפול במשחק. טיפול במשחק בקרב ילדים, לצד הדרכת הורים מסודרת ומתן כלים להתמודדות עם המצוקה שמביע הילד, עשויים לסייע לו לייצר משחק משמעותי אשר מאפשר לו לעבד חוויות רגשיות, לפתח מיומנויות חברתיות ולהתמודד באופן אדפטיבי יותר עם המקור למצוקה. 

מקורות

Hughes, F. P. (Ed.). (2009). Children, play, and development. Sage

https://www.psychologytoday.com/intl/blog/comparatively-speaking/201909/understanding-why-play-is-so-important-children

https://www.psychologytoday.com/intl/basics/play#the-importance-of-play