28.02.11
נעמי בר
באיזו מבוכה אנו מוצאים את עצמנו כאשר אנו מגלים ששכחנו פגישה חשובה? כמה מוזר לגלות שמידע כלשהו פשוט נעלם ממוחנו? רובנו מכירים את החוויה של שיכחה, חוויה בה אנו מדחיקים מהכרתינו מידע מסויים. פעמים רבות אנו חשים מבוכה ואיננו מצליחים להסביר איך הדבר פשוט 'נעלם' ממוחנו. מה קרה למידע החשוב כל-כך? והאם מדובר ב'סתם שיכחה' או בתהליך נפשי? חוויה נורמטיבית זו של שיכחה יכולה ללמד אותנו על חוויה מורכבת והרסנית יותר הנקראת ניתוק או דיסוציאציה.
הפנים הרבות של הניתוק
מהו ניתוק? ומתי ניתוק הוא תופעה המעידה על בעיה רגשית משמעותית? אקדים ואומר כי המונח ניתוק יכול לשמש לתיאור מצבים רבים: ניתוק רגשי, ניתוק תחושתי, ניתוק מהגוף, ניתוק התנהגותי (התנהגות שאינני מבין או זוכר ושאיננה מאפיינת אותי), ניתוק מחוויה כגון היעדר זכרונות מהילדות או חוויות נקודתיות במהלך החיים. ניתוק אף יכול להיווצר כתוצאה משימוש בסם או כחלק מתהליך היפנוטי. במאמר זה אתייחס לניתוק על צורותיו הנוגעות לקשיים רגשיים תוך התמקדות במקרים היותר שכיחים של ניתוק- במצבי דחק וטראומה.
תהליכים ניתוקיים מתרחשים אצל כולנו ומטרתם לשפר את יכולתינו לבצע משימות ולהסתגל למצבים שונים. בעת נהיגה, למשל, ישנה חוויה של 'ביצוע אוטומטי', כאשר פעולות רבות נעשות באופן מכאני וללא חשיבה. דוגמא נוספת לניתוק נורמטיבי הוא 'ניתוק לשם תפקוד' בו האדם ממדר את מחשבותיו ורגשותיו על מנת לצלוח משימה מסויימת. למשל, כאשר אדם מגיע לעבודה הוא מדחיק ממחשבותיו את טרדות היום יום על מנת לתפקד בצורה מועילה. "נתקים" אלו מפחיתים את העומס הקוגניטיבי והרגשי לפרק הזמן הדרוש לנו בכדי לתפקד ולפעול באופן יעיל.
נתקים החורגים מהתפקוד הנורמטיבי מתייחסים לתופעה בה נוצרת הפרדה בין חוויה או התנהגות לבין שאר החלקים המודעים של הנפש. תופעה זו נקראת ניתוק או דיסוציאציה. זהו למעשה מצב של חוסר אינטגרציה וקיטוע בן החלקים השונים של הנפש, כאשר הניתוק גורם לפגיעה בזיכרון, בריכוז ובתחושת העצמי.
ביטויה הנדיר ביותר של דיסוציאציה הינה הפרעת אישיות דיסוציאטיבית הנקראת גם הפרעת אישיות מרובה או פיצול אישיות (DID -Dissociative identity disorder). הפרעה זו נוצרת בדרך כלל בעקבות מצבים טראומטיים קשים ומתמשכים (למשל, התעללות מינית בילדות) בה הנפש אינה מסוגלת לשאת את המתרחש ולכן נוצרות זהויות נוספות. למשל, הילדה הנפגעת מינית יכולה לברוא זהות נוספת ש"לה זה קורה" וכך להגן באופן יחסי על חווית הביטחון והתפקוד שלה עצמה. עם זאת, ביטוייו הנפוצים יותר של הניתוק הן תחושות תחושות כגון חי-מת, חוסר רגש, תחושת מרחק ביני לבין העולם, תחושת ריחוף, טשטוש, שיכחה, תפקוד אוטומטי, עייפות, חוויה מוזרה של 'עצמי', בהייה, ניתוק במחשבה, חוסר רגש, אובדן תחושה פיזית. פעמים רבות הניתוק נתפס בעיני האדם והסובבים אותו כמעין נטייה לרחף, או נטייה לשיכחה וחוסר קירקוע. ביטויים אלו של הניתוק אופייניים במיוחד להפרעות פוסט טראומטיות המתפתחות בעקבות חוויה המאיימת על שלמותו הפיזית או הפסכולוגית של האדם (תאונה, פיגוע, תקיפה וכד') ומלווה בתחושת אימה וחוסר אונים. עם זאת, תסמיני הניתוק עשויים להופיע גם במצבי חרדה, דיכאון, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח, התקפי פאניקה, פוביות, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, הפרעות אכילה ושינויים במצב הרוח.
ניתוק - הגנה ומחיריה
תפקידו של הניתוק הינו לשמש מנגנון הגנה מפני תחושות של כאב וסבל. מאחר והוא מאפשר לפצל ולקטוע רגשות וזיכרונות, הוא מאפשר לשאת חוויות טראומטיות קשות ללא ההצפה הרגשית המלווה אותם. לדוגמא, באירועים טראומטיים רבים כפגיעה מינית או קרבות קשים נוצר נתק בן הגוף להכרה, והנפגעים חווים תחושות של חוסר תחושה ורגש בזמן האירוע, לעיתים עד כדי תחושה של יציאה מן הגוף. במקרים אלו, האדם למעשה מגן על עצמו ועל שלמותו הפסיכולוגית באמצעות ניתוק מן הסיטואציה. אלא שמחיר ההגנה עלול להיות המשכיות של ההגנה זאת אל מול מצבים, מקומות או אנשים העלולים להזכיר את אירוע הטראומה ללא כל קשר ישיר או רציף. לדוגמא, נפגעת תקיפה מינית בילדות עלולה להתנתק במהלך סיטואציה של דייט עם גבר, אשר מעוררת באופן עקיף את זכרונות הפגיעה המינית.
כלומר, הניתוק מאפשר את הפחתת הכאב אך בו זמנית מפחית את תחושת החיות וההנאה. כמו כן, כאשר האדם מנותק יכולותו להגן על עצמו מפני מצבים מאיימים ממשיים פוחתת היות והוא אינו נוכח לגמרי. בהתאם, רבים מהאנשים הסובלים מסימפטומים של ניתוק סובלים גם מדיכאון, חרדה וקשיים בתחום הבין אישי.
טיפול נפשי מהווה אפשרות ליצירת אינטגרציה בן החלקים המפוצלים וכך גורמת להפחתה בתחושות הדחק ולירידה משמעותית בסמפטומיים. הטיפול מציע מסגרת בטוחה ואינטימית בה המטופל יכול להתבונן מחדש ולעבד את החווית הטראומטיות אשר קודם לכן היו בלתי נסבלות ולכן בלתי נגישות למודעות. לאורך הטיפול הזכרונות הופכים לפחות מציפים רגשית ולכן ניתן להכיל אותם מבלי לשקוע במצבי נתק. כמו כן, עם הזמן גדל בטחונו של המטופל ביכולתו לשאת את רגשותיו ולהתפתח מהם, ויכולת זו מפחיתה את הצורך בשימוש בדיסוציאציה כאמצעי התמודדות.
על המטפלת - נעמי בר
נעמי בר היא פסיכותרפיסטית גופנית ומנחת סדנאות. 050-7399852
