18.09.08
צוות בטיפולנט
אתה מנסה לשחזר מתי התחלת להרגיש כל כך רע ומתי הפכו הייאוש והעצב למרכיב בלתי נפרד מחייך. אתה יכול להצביע בוודאות על כך שהרגשת טוב יותר לפני שנפרדת מבת זוגך וכמעט בטוח שהפיטורין מהעבודה היו נקודת המפנה שהביאה לאובדן התיאבון, היעדר האנרגיות והעצבנות. על פניו, נראה כי הדיכאון שלך הוא תוצאה ברורה של נסיבות חייך, והתחושה הזאת גורמת לך להרגיש חלש אופי, חסר ערך ובלתי כשיר להתמודדות עם מצבים ש"כל אחד אחר היה עובר הרבה יותר טוב".
למרות תחושות אלו, יותר ויותר אנשי מקצוע מאמינים היום כי גורמים ביו-כימיים מעורבים בהיווצרות הדיכאון ובאופן בו הוא מחמיר ומשתמר. בהתאם, התפתחו בעשורים האחרונים סוגים שונים של תרופות פסיכיאטריות לטיפול בדיכאון. יעילותם של טיפולים אלו הוכחה בעשרות מחקרים, אך אנשים רבים נרתעים מהשימוש בהם מטעמים שונים: האם תרופות לדיכאון ממכרות ומשנות את האישיות? האם יש להן תופעות לוואי קשות? ובכלל, האם אני לא אמור להתמודד עם הדיכאון בכוחות עצמי?
מערכת העצבים של הדיכאון
באופן טבעי אנו נוטים לשייך מצבי רוח, עצבנות ותחושות אנושיות רבות למבנה אישיותו הייחודי של כל אדם. אלא שפעמים רבות אנו נוטים לשכוח את השפעתם הקריטית של גורמים ביולוגיים וכימיים על רגשותנו והתנהגותנו: אדם שמערכת העצבים שלו מעוררת ורגישה יתר על המידה, למשל, עשוי להיות פגיע לפיתוח הפרעות חרדה הרבה יותר מאדם עם מערכת עצבים "רגועה". בדומה, מחקרים מצביעים על הקשר בין סימפטומים דיכאוניים לבין היעדר ויסות בפעולתם של חומרים כימיים מסוימים במוח.
במוחנו קיימים למעלה מ-100 מיליארד תאי עצב המכונים נוירונים. תאי העצב מעבירים מידע זה לזה באמצעות חומרים כימיים המכונים 'מעבירים כימיים בין עצביים' שאנו מכירים בשם בתור נוירוטרנסמיטור מסוגים שונים. לאורך השנים גילו חוקרים כי לנוירוטרנסמיטורים תפקידים שונים ונפרדים אשר משפיעים על רגשותנו והתנהגותינו. כך, למשל, נמצא כי נוירטרנסמיטור בשם דופאמין קשור ליכולתנו לחוות הנאה והיעדר ויסות של דופאמין במוח קשור לפגיעה ביכולת זו.
החל משנות ה-50' זיהו חוקרים את הקשר בין חוסר איזון בפעולתם של אנזימים מונואמינים (חלבונים המשפיעים על הפעולה העצבית במוח) לבין דיכאון, וכיום מצביעים על ההשפעה המשמעותית של נוירוטרנסמיטור משלושה סוגים: סרוטונין הקשור במצב הרוח, תוקפנות ואימפולסיביות; דופאמין הקשור בין השאר ליכולת לחוש הנאה ולייצור אנדורפינים האחראים על "שיכוך כאבים טבעי" בגוף; ונוראפינפרין הקשור במצב הרוח, וחסר משמעותי בו נמצא קשור להתאבדות.
הבנת הקשר בין דיכאון לבין היעדר ויסות בפעולתם של נוירוטרנסמיטורים אלו הביאה לפיתוחן של מספר קבוצות תרופות המכונות נוגדי דיכאון המנסות להשיג איזון ביו-כימי מחודש.
הקשר בין שחפת, דיכאון ולחץ דם: התפתחות הטיפול התרופתי בדיכאון
התרופות הראשונות לדיכאון התגלו באופן מקרי בשנות ה-50: תרופה שניתנה לאנשים שסבלו מלחץ דם גבוה הביאה כ-50% מהם ללקות בדיכאון. במקביל, רופאים הבחינו בכך שתרופה לטיפול בשחפת הביאה גם לעלייה במצב הרוח. חקירה של ממצאים אלו הביאה להבנה כי תרופות המעכבות את פעולת המונואמין-אוקסידז (אנזים הקשור בויסות פעולתם של במונואמינים) מביאות לשיפור במצב הרוח ובסימפטומים הדיכאוניים. כיום קיימות שלוש קבוצות תרופות מרכזיות לטיפול בדיכאון:
קבוצת מעכבי המונואמין (מעכבי MAO): קבוצה זו היא קבוצת התרופות האנטי דכאוניות הראשונה שפותחה, והיא פועלת באמצעות הפסקת פעולת האנזים המפרק נוראפינפרין וסרוטונין.
השימוש בתרופה זו דורש דיאטה קפדנית ביותר שנועדה למנוע עלייה מוגזמת של לחץ הדם, ולכן נעשו ניסיונות רבים לפיתוח תרופות נוחות יותר לשימוש. כיום, נוטים להשתמש בתרופות מקבוצה זו בעיקר לאחר שתרופות אחרות נמצאו כלא יעילות דיין.
קבוצת הטריציקלים: קבוצת תרופות זו פותחה מעט לאחר שפותחה קבוצת המונואמינים. השפעתה הקלינית נובעת מכך שהיא מאיטה את פעולת ה"משאבה" הסופגת את הסרוטונין והנוראפינפרין המופרשים לתא, ובכך מווסתת מחדש את פעולתם. תרופות אלו מלוות פעמים רבות בתופעות לוואי משמעותיות (יובש בפה, עלייה במשקל, טשטוש ועלייה בקצב הלב ועוד) ולכן נוטים להשתמש בהן במידה והטיפול בתרופות חדישות יותר אינו מביא לתוצאה מספקת.
מעכבי ספיגת סרוטונין סלקטיביים (SSRI): קבוצה זו היא קבוצת התרופות החדישה ביותר, אשר פועלת רק על ויסות הסרוטונין. תרופות אלו נפוצות במיוחד מאחר ובדרך כלל אינן מביאות לתופעות לוואי קבועות. תרופות ידועות מקבוצה זו הן פרוזאק, ציפרלקס, פריזמה ורסיטל.
טיפול רפואי נוסף ויעיל ביותר הוא טיפול בנזעי חשמל (ECT), אשר למרות החשש והמיתוסים המאיימים הנלווים לו נמצא כאחד הטיפולים היעילים ביותר לדיכאון. ECT פועל על אותם המנגנונים עליהם מבוססות התרופות האנטי דכאוניות, אך השפעתו מהירה הרבה יותר. מאחר ומדובר בטיפול הכולל כניסה לקומה, נוטים להשתמש בו רק לאחר ניסיון לטפל בדיכאון באמצעות תרופות.
הטוב, הרע והמכוער: מיתוסים ודילמות לגבי הטיפול התרופתי
יעילותם של טיפולים תרופתיים בדיכאון הוכחה במחקרים רבים בשנים האחרונות, אך ההחלטה על טיפול תרופתי אינה החלטה של מה בכך. מספר סוגיות מרכזיות מעסיקות אנשים הסובלים מדיכאון ומתלבטים לגבי טיפול תרופתי:
"טיפול תרופתי ישנה לי את האישיות": בעוד שלמעשה, פסיכותרפיה נתפסת בעיני רבים כדרך לגיטימית להתמודדות עם קשיים, רגשות שליליים ודפוסי התנהגות בלתי יעילים, טיפול תרופתי נתפס פעמים רבות כבעל פוטנציאל לשינוי מלאכותי של אישיותו ונפשו של המשתמש בהן. תפיסה זו נכונה באופן חלקי בלבד: חלק מן התרופות עשויות להביא לתחושה של היעדר התלהבות, אדישות וקהות, אך כאשר תופעות אלו מופיעות, הרי שמדובר בתופעות לוואי אשר ניתן להתמודד איתן במסגרת ייעוץ פסיכיאטרי באמצעות החלפת התרופה או שינוי המינון.
"כבר ניסיתי פעם וזה לא עזר לי": מרבית התרופות האנטי דכאוניות מתחילות להשפיע רק לאחר מספר שבועות של שימוש. המתנה מתסכלת זו מביאה רבים מהמטופלים להפסיק את הטיפול מוקדם מדי ולהאמין -בטעות - כי הטיפול פשוט אינו יעיל עבורם. גם מטופלים שהתנסו בטיפול תרופתי לאורך תקופת זמן מספקת עשויים להגיע למסקנה זו במידה והטיפול לא היה יעיל דיו. עם זאת, חשוב לזכור כי כיום קיים מגוון תרופות גדול, וייתכן שגם אם תרופה מסוימת לא הייתה יעילה דיה, תרופה אחרת תוכל להביא לתוצאה טובה הרבה יותר.
"זה ממכר, אם מתחילים אי אפשר להפסיק": אנשים רבים חוששים להתחיל טיפול תרופתי עקב חשש מהתמכרות או פחד ש"זה לכל החיים". בפועל, כאשר מדובר באפיזודה דכאונית ראשונה נוטים רופאים להמליץ על טיפול בדיכאון במשך שנה ואחריו - הפחתה הדרגתית של המינון, עד סיום הטיפול. כמו כן, חשוב להדגיש כי תרופות אינן ממכרות בדומה לסמים פסיכואקטיביים - הפסקת הטיפול התרופתי מביאה לעיתים לחזרת הסימפטומים הדכאוניים, אך שימוש בתרופות אינו מביא לפיתוח תלות ולתסמיני גמילה ("קריז") עם הפסקתן.
"מה זה אומר עלי? אני עד כדי כך חולה/משוגע?": ההצעה לפנות לטיפול תרופתי עלולה להביא למחשבות כ"אני בטח משוגע אם אני צריך תרופות", "מה יחשבו עלי אם ידעו?" וכן הלאה. מחשבות מסוג זה עשויות להיווצר עקב האור השלילי בו מוצגות פעמים רבות תרופות פסיכיאטריות בתקשורת ובקולנוע. לא פעם מועבר מסר לפיו "חולי נפש" הם שמשתמשים בתרופות פסיכיאטריות, אך בפועל קיימות קבוצות תרופות רבות ושונות: חלקן אכן מותאמות לטיפול במחלות נפשיות (למשל, סכיזופרניה), אך רבות מהן משמשות אנשים בריאים בנפשם הסובלים מסימפטומים כחרדה, דיכאון, בולימיה, הפרעות קשב וריכוז וכן הלאה.
"עדיף דיכאון מאשר תופעות הלוואי": אנשים רבים נמנעים מטיפולים תרופתיים בשל החשש מתופעות הלוואי. כאמור, חלק מן התרופות אכן מביאות לתופעות לוואי בלתי נעימות, אך במקרים רבים (בעיקר בתרופות החדישות מסוג SSRI) מדובר בתופעות החולפות תוך מספר ימים ואינן גורמות לנזק בלתי הפיך. כמו כן, תרופות אלו ניתנות על ידי רופא מוסמך בלבד, אשר ישנה את המינון או יחליף את התרופה במידת הצורך.
למרות יעילותן של התרופות האנטי דכאוניות, והאפשרות להשתמש בהן בבטחה ולא חשש מתופעות לוואי חמורות, מצביעים מחקרים רבים על כך ששילוב בין טיפול פסיכולוגי לטיפול תרופתי הוא שיטת הטיפול היעילה ביותר. דיכאון נוצר, בדרך כלל, משילוב בין גורמים ביולוגיים ופסיכולוגיים ולכן כדאי לטפל בשני התחומים. טיפולים פסיכותרפיים מאפשרים רכישת מיומנויות התמודדות יעילות יותר עם הדיכאון, ומאפשרים שינוי לא רק במצב הרוח אלא גם של דפוסי התנהגות וחשיבה המשמרים את הדיכאון ועשויים להביא להישנותו.
מקורות
Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (2007) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry tenth edition
דיכאון באוכלוסיה ההומו-לסבית/ קימרון הארדין ומארני הול, הוצאת אח 2001
