15.12.15
צוות בטיפולנט
כל הורה לילד בגיל הרך יכול להבחין כי בגילאים אלו המציאות והפנטזיה כרוכים זה בזה באופן עמוק: המפלצות מהספר הן אלו שרובצות מתחת למיטה בחדר הילדים, דרקון בגן חיות הוא אפשרות סבירה וזה שדבר מה קרה בחלום לא אומר שהוא לא קרה במציאות. היבט נוסף בו הגבול הרופף בין מציאות לדמיון בחייהם של ילדים בא לידי ביטוי הוא תופעת החבר הדמיוני: ילד, חיה או דמות בדיונית אשר הילד מתייחס לקיומם כאל עובדה ממשית גם אם אתם עצמכם טרם זכיתם לראות אותם. אז מי הם אותם חברים דמיוניים? מדוע הם מופיעים, איך להתייחס אליהם ומתי החבר הדמיוני מהווה עדות לקיומו של קושי רגשי?
רק אני והחבר הדמיוני
הופעתו של חבר דמיוני מבהילה הורים רבים: האם הילד שלי "הוזה", ולא מבחין בין מציאות לדמיון? האם הוא בודד ולכן ממציא את החבר הדמיוני? האם הוא מפחד ממני, ולכן קורא לעזרת החבר בכל פעם שהוא עושה דבר מה אסור? בפועל, תופעת החבר הדמיוני היא תופעה שכיחה אשר במרבית המקרים לא רק שאינה מהווה סיבה לדאגה - אלא גם טומנת בחובה מספר יתרונות. כדי להבין יתרונות אלו יש להבין את הרקע עליו מופיע החבר הדמיוני.
בגיל הרך, הילד מצוי בשלב התפתחותי בו הוא נע בין הינקות והתלות המוחלטת בהורה לבין הילדות המאוחרת, בה הוא נדרש לתפקוד עצמאי הרבה יותר. מעבר זה אינו פשוט, וילדים רבים צולחים אותו בעזרת מה שמכונה בעגה המקצועית "חפץ מעבר": חפץ אליו הילד קשור במיוחד, ובאמצעותו הוא מצליח להרגיע ולווסת את עצמו. האנליטיקאי והתיאורטיקן דונלד ויניקוט, אשר טבע את המונח חפץ מעבר, טען כי על אף שמדובר בחפץ קונקרטי, למעשה מדובר בחפץ אשר מייצג בחלקו את האם ובחלקו את הילד, ובכך מסייע לילד לפתח את נפרדותו ועצמאותו: למשל, כאשר הוא מצופה להעסיק את עצמו כאשר אמו מכינה ארוחת צהריים הילד יכול להתנחם בחפץ אשר נושא עמו באופן סימבולי הן את כוחה המרגיע של האם והן את יכולותיו העצמאיות. חבר דמיוני הוא במובן מסוים הרחבה של אותו חפץ מעבר: ישות בעלת נוכחות מרגיעה ומלווה אשר מסייעת לילד להתמודד עם מצבים רגשיים שונים. כך, למשל, הילד יכול להתנחם בחברת החבר הדמיוני כאשר הוא מרגיש עצב, עלבון או כעס.
כלומר, יתרון מרכזי של החבר הדמיוני הוא שהוא מסייע לילד להרגיש כי יש מי שצולח איתו משימות התפתחותיות ורגשיות. יתרון משמעותי נוסף הוא שדרך החבר הדמיוני הילד יכול להרחיב את התנסויותיו הפנימיות והרגשיות, ולהתמודד עם רגשות ותחושות קונפליקטואלים ומבלבלים. מאפייניו האנושיים של החבר הדמיוני (בין אם מדובר בחבר דמוי ילד ובין אם מדובר בחיה או דמות פנטסטית) מאפשרים לילד להשליך עליו תחושות ורגשות אשר קשה לו להכיר בכך שהוא עצמו זה שחווה אותם. לחבר הדמיוני, למשל, מותר להרגיש שהוא שונא את הגננת ואפילו את אמא. הוא יכול להיעלב (ולא רק לכעוס) כשילד אחר מסרב למשחק איתו ולפעמים אפילו מותר לו להרביץ מרב כעס, דבר שהילד עצמו "אף פעם לא היה עושה". כלומר, דרך ההתנסויות של החבר הדמיוני הילד יכול להתנסות במגוון רגשות והתנהגויות, לתת מקום לקונפליקטים ואמביוולנטיות ("יוני רצה לקחת שוקולד, אני אמרתי לו שאסור!") וכך לעכל ולעבד היבטים רגשיים שונים.
יתרונותיו של החבר הדמיוני אינם מוגבלים רק לחיים הפנימיים של הילד בינו לבין עצמו, אלא נוגעים גם להיבטים בין אישיים. לפעמים, הבילוי עם חבר דמיוני מהווה פסק זמן מהאתגרים של החיים החברתיים: חברים דמיוניים נוטים להיות צייתניים וסבלניים יותר מחברים בשר ודם, ובדרך כלל אינם מתעקשים לנצח במשחקים, להתחלק בצעצועים או לבחור בעצמם במה משחקים. כך, הם יכולים לספק לילד אוזן קשבת, חבר למשחק ובן לוויה מעריץ בדיוק בזמן ובאופן בו הוא זקוק להם.
תפקיד נוסף שיש לחבר הדמיוני בחלק מהמקרים הוא תקשורת והעברת מסרים להורה. פעמים רבות לחבר הדמיוני מותר להגיד דברים ולהתנהג בדרכים אשר הילד אינו בטוח שיתקבלו בברכה על ידי ההורה. העברת מסרים דרך החבר הדמיוני היא פעמים רבות דרכו של הילד להעלות את נושאים רגישים בזהירות, ולבדוק כיצד יתקבלו על ידי ההורה. בהתאם, יכול להיות שהקשבה רגישה לחבר הדמיוני תגלה לכם שהילד דווקא לא כל כך מחבב את הגננת או שהוא היה רוצה לבלות יותר עם ההורה הגרוש.
כשדינוזאור בא לארוחת ערב: איך להתייחס לחבר הדמיוני?
כפי שניתן לראות, תופעת החבר הדמיוני אינה תופעה שלילית במהותה ולכן גם מומלץ להגיב אליה באופן חיובי ומכבד, היוצא מהנחה שכאשר החבר הדמיוני ימלא את מטרתו ההתפתחותית - הוא יעלם כפי שהגיע. איך עושים את זה?
קודם כל, לא מעמתים את הילד עם היותו של החבר "דמיוני". הילד יודע זו בעמקי נפשו ושלילת קיומו של החבר הדמיוני ("אבל אתה יודע שזה לא באמת, נכון?") רק תפריע לו להיעזר בו באופן יעיל. במקביל, כאשר הילד יוזם זאת אפשר להצטרף ולשתף פעולה עם אשליית החבר הדמיוני ולהתייחס אליו כאילו אכן היה קיים. כך תאפשרו לעצמכם הצצה אל עולמו הפנימי של ילדכם. מעבר לכך, במקרים מסוימים אתם עשויים לגלות כי התייחסות ומתן לגיטימציה לרגשותיו של החבר הדמיוני מקלים על הילד שלכם לבטא באופן חופשי יותר את רגשותיו. ("מוקי כועס מאוד על טליה, שדרכה לו על הציור? אני יכולה להבין, אפילו שמוקי יודע שטליה קטנה, הוא עבד קשה מאוד על הציור וזה מאוד מרגיז").
לצד זאת, חשוב להדגיש כי הלגיטימציה לקיומו של החבר דמיוני אין משמעה שלחבר מותר לעשות הכל. ראשית, ההתייחסות אל החבר צריכה להיעשות במסגרת אזור הנוחות שלכם: אפשר לתמוך בקיומו של חבר דמיוני אך לא חייבים להגיש ולזרוק צלחות שלמות של אוכל שהוגש לחבר-דרקון, ובהחלט לא חייבים לאפשר לחבר דמיוני פרוע להרביץ, לזרוק חפצים או להתנהג באופן שאינו תואם את ערכיכם. במידה והילד מאשים את החבר בהתנהגויות שליליות אפשר לומר ישירות שגם למוקי/דינו/רוני אסור להתנהג באופנים מסוימים. כן, גם אם הוא כועס וגם אם הוא חד קרן.
מתי יש סיבה לדאגה?
כפי שניתן לראות, חברים דמיוניים משמשים את הילד ומסייעים לו בדרכים שונות ואצל מרבית הילדים - חברים אלו ייעלמו כלעומת שבאו כאשר הילד יבשיל קוגניטיבית ורגשית ויפתח מיומנויות התמודדות רגשית בוגרות יותר. לצד זאת, במקרים מסוימים נוכחותו של החבר הדמיוני צריכה להדליק נורה אדומה ולאותת לנו על כך שייתכן והפנייה אליו מבטאת קושי רגשי. במקרים אלו מומלץ לפנות אל הדרכת הורים אשר תסייע להבין יותר לעומק האם אכן יש קושי רגשי וכיצד כדאי להתמודד איתו.
החבר הדמיוני ממשיך ללוות את הילד אחרי גיל שמונה - מצב זה עשוי להעיד על כך שהילד אינו מצליח לרכוש מיומנויות עצמאיות ובוגרות יותר של עיבוד וויסות רגשי.
הילד מעדיף את החבר הדמיוני על פני לקיחת חלק בפעילויות תואמות גיל כמשחק עם בני גילו, השתתפות בחוגים או יציאה להפסקה בבית הספר - מצב זה עשוי להעיד על נטיית הסתגרות הנובעת ממצב רוח ירוד, קשיים חברתיים, ביטחון עצמי נמוך וכן הלאה.
החבר הדמיוני מופיע רק סביב התנהגות שלילית (בפרט בגילאי 6 ומעלה) - מצב זה עשוי להעיד על כך שהילד חושש מאוד מהתגובה ההורית להתנהגויות שליליות.
דרך החבר הדמיוני עולים תכנים/התנהגויות מוזרים, מיניים או תוקפניים באופן מיוחד - מצבים אלו עשויים להעיד על כך שהילד מתקשה להתמודד עם חוויות טראומטיות, מיניות או אלימות ומנסה לנתק אותן ממנו ("זה קרה למישהו אחר, לא לי").
