אין מוצא? על מקומות סגורים וקלסטרופוביה

25.08.24

צוות בטיפולנט

קלסטרופוביה (בעברית – בעת סגר) היא הפרעת חרדה בה חש האדם פחד עוצמתי משהות במקומות סגורים. אלו יכולים להיות בין היתר חדרים קטנים, מעליות, מכשירי MRI, מנהרות ורכבות תחתית. המפגש עם מקומות כגון אלה נפוץ, ועל כן ההתמודדות עם קלסטרופוביה עלולה לעורר מצוקה רבה. מהי קלסטרופוביה, איך היא משפיעה על חיי היומיום וכיצד ניתן לטפל בה – על זאת ועוד בכתבה הבאה.

מהי קלסטרופוביה?

על פי המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (ה-5-DSM), פחד ממקומות סגורים הוא סוג של פוביה ספציפית, עמה מתמודדים כ-7-9% מהאוכלוסייה.

בלבול שכיח קיים בין קלסטרופוביה לאגרופוביה. למעשה, אם אדם מפחד רק משהות במקומות סגורים, האבחנה שעשויה להיות רלוונטית עבורו תהיה קלסטרופוביה. זאת, לעומת מקרה בו האדם מפחד גם משהייה במקומות נוספים, למשל – מקומות פתוחים או הומי אדם. במקרה כזה, האבחנה הרלוונטית עשויה להיות אגרופוביה.

חשוב להדגיש, כי אנשים עם קלסטרופוביה אינם פוחדים מהמקום הסגור עצמו, אלא ממה שעלול להתרחש בו. כחלק מכך, רבים חוששים ממצב בו יישארו לכודים וללא יכולת לברוח. חשש זה קשור בפחד מאובדן שליטה, ומעורר בקרב הסובלים מההפרעה צורך עז לעזוב את הסיטואציה הקלסטרופובית או להימנע ממנה מלכתחילה. זאת, למרות הבנה כי הפחד אינו בהכרח רציונאלי.

קלסטרופוביה, כפוביות ספציפיות אחרות, מתפתחת לפעמים עקב מאורע טראומתי, צפייה באחרים שחוו מאורע כזה, התקף פאניקה בלתי צפוי בסיטואציה מסוימת או קבלת מידע מגורם אחר על מקרה כזה. עם זאת, רבים יתקשו לשחזר את הסיבה הספציפית להופעת הפוביה עמה הם מתמודדים.

מבחינה ביולוגית, מחקרים מצביעים על מנגנונים מוחיים הקשורים במצבים של פחד פתולוגי כמו בקלסטרופוביה. אחד מהם הינו נטייה לסף גירוי נמוך יותר של האמיגדלה – אזור מוחי הקשור בין היתר בתהליכים של פחד.

איך קלסטרופוביה משפיעה על חיי היומיום?

קלסטרופוביה נוטה להשפיע על אלה המתמודדים עמה בשני אופנים מרכזיים:

• תסמינים נפוצים: פחד מחנק – תחושה כי "אין מספיק חמצן", רעד, הזעה, קצב לב מואץ, פה יבש או כאב בחזה. אלו תחושות לא פשוטות, הגורמות סבל למתמודדים עימן. בקרב ילדים, קלסטרופוביה באה לידי ביטוי באופן מעט שונה, כך שהפחד נוטה להתבטא בבכי, התקפי זעם (טנטרום), קפאון או תלות מוגברת בדמויות המטפלות.

• פגיעה תפקודית: קלסטרופוביה מערימה קשיים על חיי היומיום של המתמודדים איתה - הן בעת המפגש עם מקומות סגורים, והן בשל התפתחות של דרכי התמודדות לא יעילות כמו הימנעות, המצמצמות את טווח הפעולה של האדם. חשבו למשל על סיטואציה, בה נקבע לאדם החרד משהות במעליות ראיון למשרה בה חשק. הוא ציפה והתרגש, אולם ברגע האחרון גילה כי הריאיון (והעבודה) בקומה ה-30. סביר כי מידע כזה יגרום לאותו אדם לוותר על משרת חלומותיו.

הפגיעה יכולה להיות גם בתחום החברתי, כך שאדם המתמודד עם קלסטרופוביה יוותר על סיטואציות חברתיות, למשל כאלה הכרוכות בעלייה במעלית או נסיעה ברכבת העוברת במנהרה, מה שעלול לגרום להתרחקות מאחרים. ישנם מצבים בהם ההימנעות עלולה להיות בעייתית אף יותר ולסכן את חייו של האדם, למשל בעת צורך ב-MRI, בדיקה שהינה הכרחית לאיתור מחלות מסוימות.

דרכי טיפול

קלסטרופוביה לרוב מלווה במצוקה נפשית, או לחלופין – בהימנעות שמפחיתה את תחושת המצוקה בטווח הקצר, אך מלווה בפגיעה תפקודית ונפשית בטווח הארוך. טיפול נפשי יכול לסייע בהתמודדות עם קשיים אלו.

אחת מדרכי הטיפול הנפוצות והיעילות בהפרעה היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). טיפול בגישה זו, יתמקד בזיהוי המצבים המעוררים את תחושת החרדה ותגובות האדם השונות אליהם, וכן יסייע במציאת דרכי התמודדות יעילות יותר למולם.

רכיב משמעותי בטיפול מסוג זה הוא חשיפה, באופן מוגן ובטוח, למצבים מהם נמנע האדם. טכניקת חשיפה נפוצה היא חשיפה הדרגתית, במסגרתה נעשית חשיפה לגירוי מעורר הפחד בעצימות הולכת וגדלה. בשלב מתקדם בטיפול המשלב טכניקה זו, המטפל עשוי להציע למטופל לשהות במקום המאיים בנוכחותו או בנוכחות אדם קרוב. כלי אפשרי נוסף המאפשר חשיפה תוך שמירה על תחושת השליטה, עשוי להיות מציאות מדומה (VR).

בחלק מהמקרים, גם טיפול תרופתי יכול לעזור בהתמודדות עם קלסטרופוביה. הגורמים המטפלים עשויים לשקול שילוב בין טיפול נפשי לתרופתי, על מנת לקדם הטבה משמעותית יותר בתסמינים.