רגישות חושית גבוהה: כיצד מדברים עם הורים על כך?

ציפורי דורון

הקדמה

רגישות חושית גבוהה אובחנה וטופלה עד היום בעיקר בגיל הרך, עד גיל 6 בערך, ובעיקר על ידי מרפאות בעיסוק. לאחרונה, בעיקר לאחר שיצאו לאור הספרים המצוינים של ד"ר איליין ארון, פסיכולוגית מארה"ב, "ילד רגיש מאד" ו"אדם רגיש מאד: כיצד להתנהל כאשר העולם מציף אותך?", חלה מודעות גוברת מאד לתופעה הזו, שהיא אמנם גופנית, מולדת, ותורשתית, אך עלולה לגרום למגוון גדול של קשיים פסיכולוגיים, כגון קשיי קשב וריכוז, חרדה, התפרצויות זעם, דיכאון, קשיים חברתיים, רגשיים ועוד.

מחקרים שנערכו בארה"ב מצביעים כי 20% מהאוכלוסייה הם בעלי רגישות חושית, אך מתוך אלו המגיעים לטיפול נפשי, כ-70-80% הם בעלי רגישות חושית גבוהה. לכן, יש צורך חשוב ודחוף להבין את הקושי ואת הדרכים המתאימות והמדויקות לטיפול ייעודי עבורו.

תיאור מקרה – רקע כללי

תומר (כל הפרטים בדויים מלבד הסיפור עצמו) בן 15, בן בכור למשפחה דוברת רוסית בת 2 ילדים ממרכז הארץ, הופנה לאבחון פסיכולוגי בעקבות מצב של חרדה ודכדוך קל. מטרת האבחון הייתה להגיע להבנה טובה יותר של עולמו הפנימי והרגשי, ולתת מענה מדויק יותר לטיפול ופתרונות לימודיים עבורו.

תומר לומד בכתה ט' בבי"ס רגיל במרכז הארץ, הישגיו הלימודיים טובים סך הכל אף כי כולם אומרים שהוא "יכול יותר אבל לא משתדל". הוא בן למשפחה תומכת וחמה, שני ההורים שכירים במקצועות הפיננסיים, ואף אחד לא מצליח להבין מדוע בשנה וחצי האחרונות תומר מסתגר יותר ויותר בחדרו, בוכה לפעמים, חש דפיקות לב לא מוסברות ולא על רקע רפואי, שנבדק כמובן, ובסך הכל מרגיש רע, בלי שגם הוא מבין את הסיבה לכך.

תומר עבר ילדות טובה עם התפתחות תקינה, אף כי בכתה ג' אובחנו אצלו קשיי קשב וריכוז. הוא הופנה לנוירולוג, ובמשך שנתיים קיבל ריטלין, קונצרטה ואטנט (תרופות שונות ל-ADHD). המעברים בין התרופות קרו כיוון שתומר הגיב מאד לא טוב לטיפול התרופתי: הוא איבד תיאבון, חש מדוכדך, "לא כמו אני עצמי", ובסופו של דבר לאחר שנתיים של ניסיונות, ההורים הפסיקו את הטיפול על דעת עצמם, לרווחתו הגדולה של תומר.

במהלך האבחון, הממצאים העלו תמונה של נער בעל אינטליגנציה גבוהה מהממוצע, קשב וריכוז תקינים, תפקוד ויזו-מוטורי יפה ואף אמנותי, ותחושות של חוסר ביטחון ובדידות במישור הרגשי. לצד האבחון הפסיכו-דיאגנוסטי, עבר תומר גם אבחון לבדיקת רגישות חושית. השאלון לבדיקת רגישות חושית (HSP) בודק כמה מדדים משמעותיים:

• רגישות מגעית

• רגישות שמיעתית

• רגישות לטעם וריח

• רגישות למצבי מצוקה, כגון רעב, עייפות, חום וקור

• רגישות רגשית, כגון פגיעות, התפרצויות זעם, בכי, התכנסות וכדומה

• רגישות מוסרית, כגון רגישות למצבי חוסר צדק כלפי הילד או בסביבתו הקרובה או הרחוקה

• רגישות למצבים חברתיים

• רגישות לתחושות תוך אישיות, מה שנקרא גם "וויסות רגשי"

באבחון של תומר נמצאה רגישות חושית גבוהה במיוחד בשני תחומים מרכזיים:

1. רגישות מגעית – תומר נמצא רגיש מאד למגע. הוא גוזר את כל האטיקטים מהחולצות, מסוגל ללבוש רק מכנסי טריינינג ובגדים גדולים ונוחים. הוא אינו מסוגל ללבוש מכנסי גינס, סובל קשות מהתפרים הפנימיים של הבגדים, וביגוד סינתטי מגרד לו. הוא לא סובל גרביים, ופשוט לא לובש אותם. בחורף הוא לובש נעליים בלי גרביים. חוץ מזה, הוא גם לא כל כך אוהב מגע פיזי. גם כשהיה ילד הוא לא כל כך אהב חיבוקים ונשיקות, והיום כשהוא מתבגר צעיר אז על אחת כמה וכמה.

2. רגישות שמיעתית – לתומר רמת רגישות שמיעתית גבוהה ביותר. הרעש בכיתה "מטריף" אותו, ומקשה עליו להתרכז בחומר הנלמד. בנוסף, כאשר הוא יושב בכתה, הוא שומע ביחד כל רעש מלפניו מצדדיו ומאחוריו, וזה "מחרפן" אותו. הוסבר לתומר כבר בזמן האבחון, כי הוא בעל רגישות חושית גבוהה, ונשלח לו חומר קריאה על כך. הוא מבטיח שיקרא.

• ויסות חושי לקוי - מה הבעיה?

  
• על הדרכת הורים

  
• כל המידע על אבחונים פסיכולוגיים

  

שיחת פידבק עם ההורים

בתחילת השיחה אני פותחת, שואלת בשלום ההורים ומה שלום תומר מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו. ההורים מספרים שהוא בסך הכל בטוב, ושהמפגשים עמי היו לו נעימים. תומר אכן קרא את החומר ששלחתי לו, אך הם עצמם לא ראו את החומר. אני מספרת להורים על ממצאי האבחון, על רמת האינטליגנציה הגבוהה של תומר, על היכולות הגבוהות שלו ועל החלק הרגשי, שבסך הכל מייצג כל מה שהם ראו עד היום.

כהסבר לקושי, אני מציגה את ממצאי אבחון ה-HSP לרגישות חושית. להרגשתי, כעת עליי לדבר לאט ולספר הכל באופן נינוח, כיוון שמדובר בנושא אשר עלול להיות מסובך להבנה ומורכב. לכן, קודם כל אני מפרטת את הממצאים של תומר, סוגי הרגישויות שהוא מפגין, ומסבירה מה המשמעות שלהם.

ההורים נלחצים: "איך לא שמענו על זה קודם?... אנחנו לא חושדים במקצועיות שלך אבל.... כן יש חשד מסוים.... אף פעם לא שמענו על הדבר הזה... האם זה קשור לקשב וריכוז?"

אני: "רוב ההורים לא שמעו על כך קודם ומופתעים מאד. חלקם מאמינים, חלקם פחות, חלקם כועסים עלי ש'שמתי מילים בפה של הילד'".

אבל אני יודעת שלרוב הילדים החוויה של רגישות חושית היא אינטימית, אינטרוברטית ואישית מאד. מעטים הילדים ה"צועקים" את זה מילדות: "לא נוח לי! התפר בגרביים מציק לי! הג'ינס לוחץ! תנמיכו את הרעש הזה! איחס איזה ריח מגעיל עושה לי להקיא! זה ממש מעליב! זה לא פייר!" ועוד ועוד.

כמו כן, הוריו של תומר צדקו שכן התופעה בהחלט מקושרת לקשיי קשב וריכוז. מי ששומע חזק יותר וחושיו רגישים יותר, סביר שיתקשה להתרכז בשיעור; מי שרגיש רגשית, ומוצף כל רגע באופן שממלא אותו לגמרי בכל דבר שקורה סביבו, לכל אירוע חברתי או לכל מטוס עובר בשמיים, בוודאי שמוסח מאד ומתקשה להתרכז.

ההורים שואלים: "אז למה הנוירולוג לא אמר את זה?"

אני משיבה: "אינני יודעת, אך ככל הנראה כיוון שמדובר בתחום חדש המתפתח כעת ונוירולוגים עדיין לא כוללים אותו בבדיקת הקשב וריכוז הרגילה שלהם. למרות שבעצם זה ידוע וקיים כבר לא מעט שנים, ואפילו כאבחנה . ועדיין, זה משום מה לא נמצא מספיק במודעות... ייתכן ויש פעמים כי זה עשוי אף לסייע להתמודד עם קשיי קשב וריכוז כך שלפני שניגשים לטיפול תרופתי, ניתן לבחון דרכים שונות לסייע לרגישות שלו. למשל, אטמי אוזניים יוכלו לסייע לרגישות שמיעתית..."

ההורים: "וכיצד זה קשור לחרדות שלו?"

אני עונה, לאט לאט: "תחשבו בהיגיון, איך הייתם מרגישים, אם כל הזמן הייתם שומעים רעש נוראי כל הזמן? זה הרי כמו עינוי עבורו! זה מלחיץ, מכניס למתח, ובטח שגם לחרדה! ותחשבו גם, אם נגיד קיבלתם כווית שמש בכל הגוף, וכל הזמן נוגעים בכם? זה כואב, זה מלחיץ, זה מכניס למתח, זה מפחיד!"

ההורים: "אבל למה הוא מדוכדך כל כך?"

אני נאנחת, ומשיבה: "ניתן לראות זאת כ"חוסר אונים נלמד". כאשר אנו נמצאים במצב של מצוקה הרבה מאד זמן, בלי שליטה על מתי זה יקרה ומתי זה יפסיק, אנחנו באיזה שהוא שלב מתייאשים, מרימים ידיים מן האפשרות לשמור על עצמינו, להיות מי שאנחנו, לצמוח, לשמוח, לגדול. אנחנו פשוט צונחים, נובלים... וזה מצב של דכדוך. זה עלול אף להוביל לדיכאון."

ההורים: "אבל למה הוא לא משתף אותנו? אין לו אמון בנו?"

אני עונה, בזהירות: "אני לא ממש בטוחה, אבל אני משערת, שפה יש בעיה שכבר קשורה לגיל הרבה יותר מוקדם. כשלתינוק יש רגישות חושית מגעית גבוהה, הוא מתקשה להירגע על הידיים בגלל שהמגע לא נעים לו, ואף יוצר רתיעה. לכן, לעיתים הוא אף מתקשה ליצור קשר ראשוני מיטיב של אמון והיקשרות (attachment) אשר מסייע בהמשך לפתיחות ולהגברת היכולת לבקש ולקבל עזרה".

סיכום

כיוון שעל פי מחקרים, כמעט רבע מהילדים סובלים מרגישות חושית או רגשית, ברמות שונות, ישנה חשיבות מכרעת להבין לעומק את התופעה ולהעביר להורים את האופן בו רגישות חושית נראית ומשפיעה על חיי ילדיהם. מדובר בתופעה אשר פעמים רבות גורמיה הם פיזיים, מולדים או תורשתיים, והשלכותיה הינן נרחבות, שכן פעמים רבות מצוקות רגשיות ואבחנות פסיכולוגיות, עלולות להוות תוצר של רגישות מולדת. כגון, קשיי קשב וריכוז, הפרעות חרדה, התפרצויות זעם, קשיים לימודיים וחברתיים, קשיי התארגנות, קשיים בינאישיים ועוד.

ההנחה הרווחת כיום הינה כי כ-70-80% מן הילדים והמבוגרים המגיעים לטיפול פסיכולוגי הם בעלי רגישות חושית באחד המדדים: מגע, שמיעה, טעם וריח, מצבי מצוקה גופניים, רגשות, מוסר ומצפון, זהות אישית, יכולות חברתיות, וויסות רגשי ועוד. על כן, גוברת החשיבות להבין כי אם מאבחנים את הרגישות החושית העומדת מאחרי קשיים אלה ואחרים, ניתן לטפל בקושי באופן המתאים במיוחד לרגישות חושית, בגישה אינטגרלית, פסיכופיזית, המשלבת כלים של דמיון מודרך, CBT ועוד. שימוש והבנה מעמיקה של הרגישות המאפיינת כל מטופל עשויה לאפשר התאמה אישית ומדויקת יותר של הטיפול ובכך לתרום להקלה משמעותית ומהירה יותר של קשייו. 

על הכותבת – ציפורי דורון

פסיכולוגית קלינית מומחית, מטפלת בילדים בגיל הרך, גילאי ביה"ס ומתבגרים, נשים ועוסקת בהדרכת הורים. מתמחה במיוחד בעבודה עם ילדים ומבוגרים בעלי רגישויות מיוחדות, אשר מתבטאות במגוון גדול של קשיים, ולא תמיד מאובחנות כהלכה.