סטיבן א. מיטשל היה מוביל פרדיגמת השינוי בפסיכותרפיה של ימינו במעבר בין מודל פסיכותרפיה מסורתית של אדם אחד (one-person) למודל אינטראקטיבי בגישה ההתייחסותית של פסיכותרפיה של שני אנשים (two-person). בספרו, מיטשל מספק מסגרת תיאורטית ביקורתית על מנת לצאת לחקירה של קונספטים חדשים על מנת לחתור להבנת האינטראקציה בין האנליסט למטופל.
בהתייחסותו לתיאוריות הקלאסיות התוך אישיות (כמו קליין), לתיאוריות יחסי האובייקט ותיאוריות פרוידיאניות מתקדמות, הוא מקיים דיון מעמיק בנוגע למעשה התרפויטי, לאידיאלים מיושנים כמו אנונימיות וניטרליות, לטבעו של הידע של האנליסט ולסמכותו, וכן לסוגיות מגדריות וארוטיות בעידן המודרני. הדיון שהוא מקיים בספרו עוסק סביב בעיית ההשפעה של המטפל על המטפל, לצד סוגיות נוספות. מתוך הבנת ההשפעה האישית של האנליסט על התהליך הטיפול, כיצד, מיטשל תוהה, האנליסט הקליני יכול להגן על האוטונומיה והיושרה של המטופל באופן הטוב ביותר? על כך הוא מנסה לענות בספרו.
סטיבן א. מיטשל (1946-2000) היה פסיכואנליטיקאי ופסיכולוג קליני יהודי-אמריקאי, ממייסדי הגישה ההתייחסותית.