״רק לפני רגע הצעתי לא לפחד להציע פירושים גם למטופלים שחוו טראומה מוקדמת. אמרתי שגם מטופלים פוסט-טראומטיים אינם עוּבָּרים. והנה עכשיו אני מציע לכם לא להפנות את הפירוש לקומות גבוהות אלא לחפש את הקומה הנמוכה ביותר שממנה המטופל מתקשר אתכם. הטכניקה שלי לא עקבית? ייתכן. אבל כך אני מבין פסיכואנליזה. לדעתי זה די נדיר שתהיה בכל שעה טיפולית הלימה מלאה בין החשיבה התיאורטית המועדפת עלינו לבין התיאוריה הקלינית שתנחה אותנו״.
(ערן רולניק, מתוך הספר)
בריפוי בדיבור מובאות 13 שיחות פסיכואנליטיות שקיים הפסיכואנליטיקאי והפסיכיאטר ערן רולניק במהלך מגפת הקורונה עם מטפלים נפשיים. זהו טקסט לימודי-חווייתי חד-פעמי ורב-קולי שנוגע בניואנסים הרגישים ביותר של המפגש האנליטי. מושגי יסוד ומחלוקות שלעיתים הופכים למגדל שן מושגי מקבלים כאן חיות חדשה ורעננה מנקודת מבטו של קלינאי, חוקר ומורה מנוסה, וכל זאת תוך חציית הפנטזיה התיאורטית.
התיאוריה עבור רולניק אמנם מרכזית למעשה הקליני, אבל היא אינה מצדיקה את עצמה כפילוסופיה המנותקת מהרוח החופשית של הפסיכואנליזה כפרקטיקה וכאתיקה. לרולניק אין פרות או פרים קדושים, ולכן גם אין לו צורך לשחוט הוגים או הוגות. יש לו מחויבות לדיבור המרפא של מטופליו ושלו, כמו גם לפתיחות למרחב הלא מודע במובן הכי פרוידיאני שאפשר.
ריפוי בדיבור מיועד למטפלים ולמטופלים; הוא משלב מניפסט תיאורטי רחב יריעה ביומן קליני מעורר השראה, ושניהם מגלמים יחסים של סקרנות, ספקנות ואהבה – לקליניקה, לתיאוריה ולהיסטוריה של הפסיכואנליזה.
ד"ר ערן רולניק הוא פסיכואנליטיקאי מנחה ומדריך בחברה הפסיכואנליטית הישראלית והבינלאומית; רופא מומחה בפסיכיאטריה ובעל דוקטורט בהיסטוריה מאוניברסיטת תל-אביב; מטפל בקליניקה פרטית ונמנה עם סגל ההוראה של המכון הפסיכואנליטי ע״ש אייטינגון. חבר בוועדת ההיגוי של מסלול ״פרויד וממשיכיו״, התוכנית ללימודי המשך בפסיכותרפיה של בית הספר ללימודי המשך ברפואה באוניברסיטת תל-אביב, וחבר הוועדה להיסטוריה של הפסיכואנליזה בהתאחדות הפסיכואנליטית הבינלאומית. ספריו הקודמים, ״עושי הנפשות״ (עם עובד, 2007) ו״זיגמונד פרויד – מכתבים״ (מודן, 2019), זכו לשבחי הביקורת.