“תמיד חיפשתי עד לחיים […]
עדות היא הסימן להיותנו בחיים כאן, על האדמה.
וגם במוות חשובה עדות”
(פנחס שדה, “יומנים”)
הורים עדים לילדיהם, ילדים עדים להוריהם, וכך גם מורים, חברים, שכנים, מטפלים ומטופלים. עדות היא חלק מרכזי מקיומנו, אבל מורגשת רק כשהיא חסרה, דבר המאפיין את ימינו וניכר במדיה וברשתות החברתיות, אנשים בכל קשת הגילים ובכל שכבות האוכלוסייה, מבקשים שאחרים, קרובים וזרים, יהיו עדים למה שקורה להם – מאירועים יומיומיים ועד לרגעים אינטימיים.
הספר מציג כרטיס ביקור לתופעת העדות מבחינה פילוסופית ופסיכואנליטית, והוא הראשון מתוך סידרה של שלושה שיעסקו בחקר עדות מדוברת. בספר השני יסופרו סיפורי עדות מחדר הטיפולים, והשלישי יעסוק באמירתו של פול צלאן: “כל שיר הוא עדות”.
ד”ר ציפי רוזנברג שיפר היא פסיכולוגית קלינית מדריכה ומרפאה בעיסוק, המטפלת בקליניקה פרטית בתל אביב.
"המושג "עדות" מהווה עמוד תווך במחשבה הפילוסופית והפסיכואנליטית של העשורים האחרונים. ספרה של ציפי רוזנברג שיפר, המבוסס על עבודת הדוקטורט שלה בתוכנית לפרשנות ותרבות באניברסיטת בר-אילן, מציע מבט מעמיק על היבטים מגוונים של המושג "עדות". המחברת מבחינה בין עדות מדוברת לעדות כתובה, וממחישה הבחנה יפה זו בעזרת דוגמאות רבות. בספר שני חלקים. החלק הראשון עוסק במגוון הפרשנויות התאורטיות, הספרותיות והמשפטיות של המושג. המחברת משכילה לפנות למספר רב מאוד של מקורות בכדי להראות את מרכזיות המושג בשיח העכשווי. החלק השני של הספר עוסק בביטוייו הפסיכואנליטיים של המושג, כפי שהוא משתקף בתאוריות השונות וביישומן הקליני. חלק זה יהווה מקור השראה לקלינאים רבים שאולי תוהים מהי הפונקציה המרפאת במעשה הטיפולי. הספר כתוב באופן בהיר ומפורט מאוד, ומומלץ לאנשי טיפול ולכל בר-תרבות שמושג חשוב זה מעסיק אותו."
רוני אלפנדרי. (מתוך כתב העת 'חברה ורווחה', מ"א 1, מרץ 2021, עמ' 155.)