שלום רב,
אני עובדת מגיל 21. גם במהלך לימודיי כסטודנטית. כיום בת 53.
הייתי שכירה, עצמאית ושוב שכירה, בעלת תואר אקדמי.
ב- 9 השנים האחרונות עבדתי בתפקידי ניהול כשכירה.
החלטתי לסיים מיוזמתי. לקחתי סיכון, רציתי שינוי. והאמת זה מאד סיכון רציני
לקחת בגיל זה.
מאז התחלתי עבודה נוספת ומיד אחרי חודש עזבתי, לא התאימה לי והחלטתי שחבל לגרור זמן מכיוון שאני מחפשת גם יציבות לאורך זמן במקום עבודה וחבל
למשוך זמן כאשר יש אי שביעות.
העניין, שאני מאד מבולבלת. לא סגורה על היקף משרה. מצד שני, לא רגילה לא לקום לשיגרה יומיומית של עבודה מחוץ לבית.
המצב מכניס אותי לחרדה נוראית שמקרינה גם על סביבת משפחתי.
אני מאד מבולבלת לגבי מקום עבודה ומפחדת שרק בגלל הלחץ אכנס למקום עבודהשלא מתאים לי.
יש לציין שפונים אליי בעקבות קורות החיים. הלכתי כבר לקרוב ל- 13 ראיונות עבודה. לחלק מהפניות אני מסרבת.
המצב הנפשי שלי כרגע הוא של חרדתיות, דכאון, חוסר כיוון ופחד שמהלחץ אמצא מקום עבודה לא מתאים או בכלל לא אמצא.
תוכלו לייעץ לי?
תודה
שלום יעל.
את מתארת תגובה רגשית לחיפוש מקום עבודה, ונדמה לי שהדרך לסייע היא להבין יותר לעומק מה בתחום התעסוקתי מעורר את הלחץ, החרדה והעצב.
תחת הכותרת של "מקום עבודה" נכללים אספקטים רבים שנוגעים לערך העצמי, יחסים עם אנשים אחרים, עצמאות ועוד מגוון רחב של היבטים רגשיים ובין אישיים. כאשר התגובה לתהליך חיפוש העבודה אינה "עניינית" אלא רגשית, סביר להניח שהתהליך נוגע באזור נפשי טעון ורגיש יותר ובהתאם- כל חיפוש העבודה הופך להיות מכאיב ומלחיץ. לכן, אני חושבת שכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי בו תוכלי להבין טוב יותר את הגורמים הרגשיים המקשים על התהליך, לזהות באופן ברור יותר את הצרכים והרצונות ולהבחין בין שיקולים תעסוקתיים פרקטיים לגורמים הרגשיים. מתוך כך, אני מאמינה שיהיה לך קל יותר הן ברמה הרגשית והן ברמת ניהול חיפוש העבודה.
ליטל