האם גם חוויות חיוביות יכולות שלא לעבור עיבוד רגשי מספק? אם כן, איך זה בא לידי ביטוי ולמה זה קורה?
ברור לי שהמטרה בטיפול היא לעבד את ההיבט הרגשי, השאלה שלי היא כזו:
מאחר והתנתקתי בזמן אמת מבחינה רגשית מהחוויה והיא כלל לא עובדה רגשית, העיבוד הרגשי קיים באיזשהו מקום בנפש/ במוח והשיחה הטיפולית תגלה אותו או שהוא כלל לא קיים והשיחה הטיפולית תיצור אותו? כי אם הטיפול הוא שיוצר עיבוד רגשי איך הוא יכול ליצור משהו שלא קיים?
אוף, זה משגע אותי שיש לי מקומות מטושטשים כ"כ בתוכי. אני בנ"א שרגיל להיות כ"כ מודע וזוכר.
טיפול אמור לגרום לי להיזכר פתאום בחוויות ששכחתי או שבכלל לא עיבדתי?

זה לא שמול הפסיכולוג אני מתקשה יותר לדבר על חוויות אילו, אני פתוח וכנה איתו כמו שאני רק עם חבר אחד או שניים טובים מאוד, אבל מצליח הרבה פחות לבטא רגשות. איך את מסבירה את זה?
התחברתי ממש לסוף הדברים שלך שאני בשלב של הסבל מהטיפול, זה מייאש כ"כ. לא מתחיל לראות את ההתחלה ובטח שלא את הסוף.
תודה לך