היי ליטל,
יש לי חברה טובה שאני רואה כמו אחות גדולה. אני סומכת עליה מאוד, אני מתיעצת איתה בנוגע לדברים ואני מעריכה אותה מאוד. אני בת 23 והיא בת 32. בשיחה איתה היא סיפרה לי שהיא חושבת שהיא סובלת מדיכאון ושאלו תחושות שהיא הרגישה מאז ומתמיד. כששאלתי אותה על התחושות שלה היא אמרה שאין לה אנרגיה או מוטיבציה. רוב הזמן היא רוצה לישון ואין לה שאיפות. שאלתי אותה עם היא חושבת על מוות והיא אמרה לי שהיא חושבת על זה לפעמים, יותר פעם, אבל שזה יותר כמו משאלה שמישהו יהרוג אותה. כלפי חוץ היא לא מפגינה את זה בכלל. היא טובה בכל מה שהיא עושה והיא פעילה רוב הזמן. אבל היא פרפקציוניסטית מאוד ולמרות שכל מה שהיא עושה היא עושה יותר טוב מרוב האנשים היא מרגישה שזה לא מספיק. היא עושה הכל בשביל הבת שלה ובן הזוג שלה אבל לא ממש בשביל עצמה. שאלתי אותה מה היא חושבת על טיפול והיא אמרה לי שהיא לא מאמינה בזה. אני רוצה מאוד לעזור לה. הייתה לי תקופה שהרגשתי ככה וכל לילה כשהלכתי לישון רציתי לא לקום בבוקר. מה שעזר לי היה לצאת מהבית של ההורים שלי ולהיכנס למסגרת שהייתה מאוד משפחתית ועזרה לי מאוד. אבל זה משהו שכבר יש לה. אני לא גרה קרוב אליה ולכן אנחנו לא מתראות לעיתים קרובות. אמרתי לה שתתקשר אלי בכל פעם שרע לה או שהיא סתם רוצה לדבר אבל אני חושבת שהיא לא תעשה את זה כי היא תרגיש שהיא נטל. אני מתקשרת אליה לעיתים קרובות יותר אבל כשאני שואלת אותה מה שלומה ואיך היא מרגישה היא לא מעלה שוב את הנושא ומדברת על הדברים שהיא עושה במהלך היום ועל הבת שלה. הייתי שמחה לעצה איך לדבר איתה על זה או לעזור לה למרות שאני לא מצליחה להתראות איתה לעיתים קרובות מספיק. תוכלי גם לתת לי מידע על מה קורה בטיפול שעוזר להתמודד ואיך לגרום לה לחשוב על זה כאופציה?