עברתי שני אובדנים של שני חברים קרובים. אחד היה בן זוגי לשעבר לפני שלוש שנים, וחברה קרובה שנפטרה לפני שנה ממחלה קשה. אני וחברתי הטובה שעד היום אני מנסה לתמוך בה, אחרי שגם אני עברתי משבר לא קל אבל הצלחתי להתמודד בקבוצת תמיכה, משפחה, חברים, שכנעתי אותה ללכת לטיפול אך היא מתנגדת היא מפחדת מאוד מזה. בחיים היא לא עברה את זה. היא ניסתה את הקבוצת תמיכה שום דבר לא עזר לה ועד היום היא עדיין חווה את האבל. היא בוכה הרבה עצבנית אך מתנגדת לגשת לטיפול. אני באופן אישי לא מכירה את הטיפולים האלה,אך רציתי לשאול במה עוזרים בטיפול כזה כדי לשכנע אותה ללכת ולעודד אותה? מה עושים בטיפול?ולאיזה טיפול ניתן לטפל בדברים כאלה? כמה שאני מנסה לשכנע אותה היא לא רוצה, ובכל זאת יושבת בבית עם האבל. כדי לשכנע אותה איך אפשר לשכנע אותה בכל זאת עד הסוף?
תודה על המלצתך.
שלום לירון.
אני מצטערת לשמוע על האובדנים שחווית. יכולה לדמיין את הטלטלה והכאב.
כפי שאת חווה על בשרך, אבל הוא תהליך מכאיב וקשה בו באופן הדרגתי נפרדים מהאדם האהוב שנפטר ו"חוזרים לחיים". תהליך זה הוא תמיד קשה ורווי צער, אבל התקווה היא שבסופו של דבר "טעם החיים" יגבר על כאב האובדן. כאשר תהליך זה לא קורה גם כשנה לאחר האובדן, ההנחה היא שמשהו בתהליך הסתבך- אשמה על עצם ההישארות בחיים או על היבט ביחסים עם הנפטר, קונפליקט לא פתור עם המת ש"נתקע" בהיעדר אפשרות לפתור אותו, תחושת "בגידה" על עצם הרצון להישאר בחיים, "תזכורת" לאובדנים ממשיים או רגשיים קודמים וכן הלאה. במצבים אלו, האבל הוא לא רק אבל אלא נוגע באזורים מורכבים נוספים בנפש אשר האדם אינו מודע אליהם ולכן מתקשה לפתור אותם, ולכן יש צורך בעזרה מקצועית. במסגרת הטיפול המטפל מציע גם תמיכה וסיוע פרקטי בחזרה לחיים אבל גם-ובעיקר- זיהוי ועיבוד של גורמי העומק אשר מונעים מהאדם האבל לסיים את תהליך האבל ולחזור בהדרגה לחיים. העיבוד הרגשי משחרר בדרך כלל את ה"פלונטר" ובכך מאפשר לסיים, גם אם בכאב רב, את תהליך האבל וההשתחררות מקשר עם האדם שאבד. במובן זה, טיפול פסיכולוגי יכול להיות חיוני לתהליך ההתמודדות.
ליטל
.jpg)
.jpeg)
