ליטל שלום,
רציתי לשאול מדוע אני מתביישת להעלות נושאים מסויימים בפני המטפלת שלי? אני לא יודעת אם הבעיה היא שאני לא סומכת עליה או מתביישת ממנה.
תמיד היא מנסה להחזיר אותי לעבר. אני מבינה שאני צריכה לבדוק ממה התביישתי בעבר או על מי לא סמכתי בעברי ומה גרם לי לא לסמוך. אכן קרה לי משהו בעבר שגרם לי לא לסמוך על ההורים שלי וזה נושא שאינני מסוגלת לדבר עליו. מה בדיוק תורם לי המידע הזה מעברי?
הרי זה דבר שהיה ולא ניתן לתיקון. עצם הידיעה לא מובילה אותי לעשות שינוי ולבטוח באנשים. במידה ואתגבר על הקושי (קשה לי להאמין שאצליח) ואשתף את המטפלת שלי, כיצד אפשר לטפל בזה? מה היא כבר יכולה לעשות?
שלום שירה. ההתבוננות בחוויות העבר אשר הביאו לקשיים בהווה היא בדרך כלל משמעותית להנעת שינוי נפשי מפני שהתבוננות זו מאפשרת עיבוד של חווות אשר נותרו חסומות. אפשר להקביל זאת לטיפול בפצע פתוח- הטיפול לא יחזיר את הגלגל לאחור ויבטל את הפציעה, אך עשוי להשאיר צלקת במקום דימום. כדאי גם לשים לב לזה שעיבוד בשניים, עם המטפלת, מאפשר בד"כ גישה לאזורים עמוקים יותר ממה שמתאפשר כאשר האירוע רק מאוחסן בנפשך כזיכרון. לצד זאת, מאחר ואת לא מרגישה כרגע שאת יכולה לשתף את המטפלת באירוע העבר, אני חושבת שכדאי להמשיך ולדבר איתה על מה שמונע ממך לשתף. עיבוד וחקירה של התחושות המתעוררות סביב הנושא יכולות לסייע לך להבין יותר על חוווית של בושה ואמון ומשם, לאט לאט, אולי משהו גם ישתחרר ותוכלי להכניס את המטפלת יותר פנימה. כמובן בקצב המתאים לך וכאשר תחושי בשלה לכך. ליטל
