שלום,
אני כבר מבינה שיש לי פחד מכניסה לקשר ונמנעתי לחלוטין מקשרים עם גברים.
גם היה ניסיון לקשר אחד בצבא שאז לא הבנתי למה אני איטית ובסוף נתתיופתחתי את הלב והפרידה היתה קשה וכואבת עד כדי דיכאון למרות שהיו עוד טריגרים בדיוק השתחררתי מהצבא ולא הייתי במסגרת ההורים החלו הליכי גירושין והיה בלגן שלם..
כך או כך.. התחלתי לקרוא בנושא וברור לי שהכל מתחיל מהבית בקשר עם ההורים.

אז לצורך העניין הדמות האבהית שלי היתה מתנכרת אליי אדישה אליי אין לי קשר איתו היום.
לא זוכרת חוויות או דברים משותפים יחד בגילאים צעירים.
זוכרת מכות, השפלות.
עד היום אחרי חצי משפט אם אדבר איתו יהיה דיבור מלוכלך. הוא גם ככה מתנהג לאמי. בן אדם עם בעיות בן אדם קשה.

אפילו אימי עם מדברת עם אחותה יכולה לומר לה " הרי את יודעת שלא איכפת לו ממנה":
הוא אף הצהיר בפניי שהייתי נערה שלא אשב עליו שבעה...

בכל מקרה משפחה לא בוחרים.
מעולם לא חשבתי שדברים בהווה כולל ערך עצמי זה מהבית.

נשאלת השאלה: איך אנייכולה להתגבר על פחד מפרידה ולהיות בקשר זוגי? אני תמיד שללתי ברחתי ואפילו החלטתיי ממש שאני לא רוצה אף אחד שטוב לי כך.
החשש לאהוב ולהיפרד יכוללגמור אותי.
אצל גברים הפרידה היא חדה בהפתעה מה שעוד יותר מוסיף... וגם הרבה פעמים אין למה? כי זה פשוט ככה.
אוכל אפילו לציין שגם אם זה מישהו לא הכי חשוב רגשית עצם הדחיה היא זו שמעוררת סערת רגשות.

האם אפשר לצאת מזה ללא טיפול?
כמה זמן נמשך טיפול, אין לי את התקציב...
מה עושים בטיפול?- על העבר אינני מסוגלת לדבר זה עושה לי רע והצפה.

תודה