שלום,
הבת שלי בת 16.5.
עוברת מזה כשנה חרם נוראי!
מילדת צופים, ילדה ששרה ורקדה בלהקות של היישוב... היא לבד....,
מאחר וביה"ס לא טיפל בזה בלשון המעטה,
ומאחר והבת שלי התחילה CBT והחליטה לעזוב כעבור 4 פגישות,
החלטתי יחד איתה שנכון יהיה שתעבור ביה"ס, זה לא היה פשוט לשכנע אותה... כי מבחינתה :עוד שנתיים של בדידות"...
מאחר ומדובר בשנה קשה ללא קשרים מינימלים (שיחות טלפון, התכתבויות וברור שלא היו מפגשים חברתיים), אשמח לדעת איזה כלים לתת לה לתחילת שנה .
היא עולה לכיתה י"א ומאחר ואנחנו גרים ביישוב קטן שמכיל תיכון אחד בלבד ביה"ס החדש לא ממש באזור.
היא כ"כ מצפה לשינוי ומשוועת לקשרים חברתיים.
אני מנסה לשכנע אותה ללכת לאימון אישי/שיחות עם פסיכולוגית/לחזור ל CBT, היא ממש שוללת.
ואני כמו כל אמא רוצה בטובתה ושתחזור להיות מאושרת ולחיות את חייה בהתאם לגילה.
יש לציין שנאמר לנו שהיא לא היחידה שתהיה חדשה ועל אותו רקע..
תודה,
שלום דנה.
אני מתאר לעצמי כמה לא קל ללוות את ביתך בהתמודדות כזאת, וההכוונה שלך לפנייה לטיפול פסיכולוגי היא נכונה, אם כי הייתי מכוונת לטיפול בגישה דינמית המאפשר התבוננות על הרגשות ועיבוד של החוויה הקשה, ולאו דווקא טיפול CBT. אולי כדאי לשתף את ביתך בכך שקיימים טיפולים בגישות שונות מאוד, ושהעובדה שטיפול אחד לא צלח לא אומר שטיפול אחר לא יטיב עמה.
מאחר ולא לגמרי ברור מה קרה ואיך התפתח החרם, אני לא בטוחה שאפשר לתת טיפים כלליים, אלא לתמוך, ללוות ולהביע אמון ונוכחות. במקביל, כדאי אולי לכוון לפעילות לזמן החופש שתחזק את הביטחון העצמי ואולי תאפשר התנסות מיטיבה בקשרים חדשים. במידה ואת מעריכה, מתוך הכרותך עם ביתך, שהיא מצויה במצוקה משמעותית ו/או שישנם קשיים מתמשכים לאורך השנים, מציעה לפנות להתייעצות מסודרת ומעמיקה יותר עם איש מקצוע המציע הדרכות הורים. בחשיבה המשותפת תוכלו לזהות טוב יותר את הצרכים ולהתערב באופן המדויק לביתך.
ליטל
.jpg)
