שלום אני בת 27 ויש לי אבא שמאז ומתמיד סבל מדיכאון.
אני לא מכירה אותו במצב אחר מלבד דיכאון.
הבעיה היא שהדיכאון גם בא לידי ביטוי בהתנהגות אנוכית, לדוגמא: חוסר מעש, חוסר ידע ועירנות לנעשה סביבו, נמצא בבועה באופן תמידי.
הדבר היחיד שהוא עושה זה לצפות בטלוויזיה והוא פשוט חי בבועה משלו.
בדיעבד כאשר אני מסתכלת אחורנית אני מבינה כמה החשיפה למצב שלו עיצבה את חיי, מגיל צעיר הייתי מכפה על הדיכאון שלו.
קשה לפרט הכול כאן אבל שאלתי היא כזו, איך להתמודד עם הורה שסובל מדיכאון בערך מאז שאני ילדה?
איך מתמודדים עם ההתנהגות האנוכית שמתלוות לדיכאון?
החוסר מעש, חי בבועה, לא מתקשר עם סביבתו נמנע מלהתמודד עם כל מצב בערך על ידי בריחה מהמציאות לתוך הטלוויזיה והעישון..
שלום מור.
נדמה לי שלהתמודדות אליה את מתייחסת יש שני רבדים, האחד קשור להתמודדות עם אביך כפי שהוא והשני קשור לרישומה של חווית החיים עם אב מדוכא. ברובד הראשון, אפשר לנסות לסייע לאביך לפנות לעזרה מקצועית (תרופתית או פסיכולוגית), ולנסות, עם כל הכאב הכרוך בכך, להשלים עם העובדה שזה המצב ושזה האב שיש לך. ברובד השני, כדאי לשקול פנייה אל טיפול פסיכולוגי אשר יסייע לך לעבד חוויות חים וקשרים אשר עיצבו את נפשך ויתכן ומשפיעים ויוצרים גם קושי בתחומי חיים שונים. כמובן, הרבדים קשורים ומשפיעים זה על זה, כך שתנועה באחד מהם יכולה להשפיע גם על הרובד השני.
ליטל
