יש פסיכולוגים שמשתדלים להמנע מלענות על השאלות של המטופל ונמנעים מלהביע את דעותיהם ועמדותיהם בזמן הטיפול?
מה ההיגיון שעומד מאחורי הגישה הזו? ועד כמה היא נפוצה?
תודה.
שלום דוד.
הגישה שאתה מתאר היא גישת טיפול נפוצה המאפיינת בדרך כלל את שיטת הטיפול הפסיכודינמית. ההיגיון שעומד מאחוריה הוא שקשיים רגשיים נובעים מתכנים נפשיים לא מודעים אשר מבטאים עצמם דרך הסימפטומים המטרידים את המטופל. בהתאם, הכוונה בטיפול היא לתת כמה שיותר מרחב לעולמו הפנימי של המטופל כפי שהוא בא לידי ביטוי בדיבור השוטף והאסוציאציות שלו. לכן, המטפל משתדל שלא להביע את דעתו אלא לסייע למטופל לחדד את הבנתו את עולמו הפנימי ומתוך כך לזהות את מוקדי הקושי ולעבד אותם באופן שמביא להקלה מהסימפטומים ולשיפור בהיבטי חיים שונים. אדגיש כי לא מדובר בגישה פסיבית או במצב בו רק המטופל מדבר ואילו המטפל שותק, אלא בדגש על פיתוח היכולת של המטופל להבין את עולמו הפנימי ולפתח יכולת התמודדות, ולא על מתן עצות נקודתיות.
ליטל
