איש משפחה, חי בעיר שדרות.
מאמין שכל אחד ראוי למקום בו ירגיש שהוא בבחירה ומצליח לנהל את חייו.
הליך טיפול בעיניי הוא הליך של שינוי בו אפשר לצמוח למקומות חדשים ומרעננים.
מזמין אותך למסע משותף
תואר ראשון בעבודה סוציאלית.
תואר שני MSW בעבודה סוציאלית קלינית (אוניברסיטת בר אילן)
התמחות בתחום הנחיית קבוצות.
התמחות בתחום הורים עם קשיים בהורותם.
מתמחה כיום בתחום הזוגיות הפוגענית.
עובד סוציאלי מעל עשור.
ליוויתי אנשים במצבי חיים שונים, כאשר ברקע משברים: גופניים, רגשיים, התמכרותיים ודפוסי התקשרות לא מקדמים. כן עבדתי עם אנשים שחוו אובדנים שונים.
תקופה ממושכת נפגשתי עם הורים שהתקשו בתחום ההורות שלהם.
כיום עובד בעיקר עם גברים שחווים קשיים במערכות יחסים הזוגיות שלהם. בנוסף, נפגש עם נוער שמתקשה ביצירת קשרים, קשיי התנהגות, ושמנהל תקשורת לא מקדמת עם הוריו.
מנחה קבוצות של גברים בתחומי מערכות יחסים ושליטה
לנוע מן הפיצול לפעולה.
(מחשבות על טיפול, תורה, פעולה)
≈=======≈====≠=========≈==
בעולם הטיפולי אנו משקיעים בשיח עמוק ומהותי על עולמות מופשטים. עולם המחשבות, הרגשות והדמיונות. עולמות חשובים מאד, שביכולתם להניע את האדם למקומות מופלאים, אבל, זה רק בפוטנציאל. לא כל הבנה שכלית ולא כל תחושה רגשית משמעותית, מומרת לפעולה.
כאחד שבא מעולם התורה ובהכשרה הטיפולית באתי מהגישה הפסיכודינמית, אני מאמין המון בעולם הפנימי, זהו העולם הכי חשוב.
ועדיין, לדעתי, ומנסיוני, אם אין לעולם הפנימי מימוש במציאות באופן מעשי, זה חסר.
זה חסר כי בסוף אנו רוצים לחיות את מה שהבנו. ורוצים לממש בעולם הפיזי את מאוויינו.
אני חושב שכדאי לבדוק אלו אלמנטים בנפשינו מבצעים את החלוקה בין הבנה למימוש.
אני יכול להצביע על הפחד, כגורם מונע שינוי. קרי, אפשר להבין הכל, אבל יש פחד מלשנות בפועל. פחד מעולם חדש ולא מוכר. על זה אכתוב בע"ה בפעם אחרת.
אני יכול להצביע על חוסר מוטיבציה לבצע שינוי. אבל גם זה מצריך הרחבה.
אני רוצה לכתוב על אלמנט בנפש שגם קשור לתקופה הנוכחית בלוח השנה העברי, תקופת בין המצרים, שלושה שבועות של פחות שמחה ויותר אבלות (תקופה בה התחיל והסתיים חורבן מקדשינו הראשון והשני).
האלמנט הוא פיצול.
פיצול, כמשמעו, לבצע פיצול וחלוקה בנפש. לפצל ולהפריד בין דבר לדבר.
דיברה על זה מלאני קליין (מראשוני הפסיכואנליטיקאיות), וזה מושג מרכזי בפסיכולוגיה עד היום.
ועולים בקודש, גם בתורה שבכתב ובע"פ, זה מופיע בווראציות שונות ומרובות( אשמח לקבל בתגובות על מקורות שיאירו).
באופן כללי, כשאני חי מתוך פיצול, איני חי באינטגרציה, או באחדות. אני חי בצורה מפוצלת. אני אגדיר שיש רע מאד ברור ובד"כ קיצוני ולא ריאלי מול טוב מאד מושלם, וקיצוני. יהיה לי קשה לראות שבמשהו אחד יש רע וטוב מעורבב יחד.
משפטים מכלילים כמו כל ה.... הם טובים וכל ה... הם רעים הם דוגמא לכך.
זו ראייה של שחור לבן. אין אפור.
או א' או ב' אין בדר"כ ג' או ד'.
או ראייה של 0 או 1. פעולה או אי פעולה. אין אפשרויות נוספות. ואין גם אפשרות של מנעד, של רצף בין א עד ת.
אלו חיים מאד ברורים מצד אחד, מאד מסודרים. אך בלי חיות. בלי אפשרות לקחת בחשבון שיש איזון, שיש אמצע..שיש צבעים וגוונים נוספים בין שחור ולבן. חיים קצת ילדותיים. קצת ריקים. וקצת לא אמיתיים.
הרי אנו כבני אדם, יש בנו חלקים שונים. יצר טוב ויצר רע. יחד. נפש אלוקית ונפש בהמית. איך עובדים את השם? "בכל לבבך" אמרה התורה, וחז"ל הסבירו, שיש כאן עבודה בשתי לבבות, ביצר הטוב וגם ביצר הרע..גם עם היצר הרע עובדים את השם! זה ממש לא פיצול, זה ביחד. אינטגרציה. אחדות. כמובן שזו חכמה גדולה איך להשתמש נכון ביצר הרע, אבל זה בדיוק עומק הדברים.
לא ארחיב מידי, ואם נחזור לנושא, אולי זה מה שלעיתים תוקע בחיינו ומבצע חלוקה בין הבנה ומימוש.
אנו מפצלים בין דברים. אלמנט הפיצול מפצל בין השכל לבין הפעולה. בין הרגש לבין העשייה. אפשר להיות חכם, גאון, ולבטא בחוץ ההיפך הגמור. אפשר גם לדבר מוסריות..אבל התנהגות אחרת לגמרי. זה שיא הפיצול. ויש שלל דוגמאות.
בתקופה הזו, בהיסטוריה שלנו, עברנו פיצול. פיצלנו בין כל התורה שלמדנו לבין מימושה בפועל. בבית ראשון היה המון תורה. היה מלא שכל של תורה. אבל התנהגות ומימוש של עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. ממש נגד התורה .
אז נכנסו תקנות רבות של חכמינו, חז"ל כדי להביא את העם לבצע עוד המון מעשים ומצוות דרבנן כדי שיהיה עוד מימוש ופחות פיצול בין הידיעה למעשה. (כך לדוגמא מסביר הראי"ה קוק בעין אי"ה )
ובבית שני..היה שיא הפיצול. מלא תורה. מלא חכמה. מלא תקנות מעשיות. אך היה פיצול בין העם. קבוצות..וקבוצות ושנאה..הרבה שנאה. לא מימשנו את "ואהבת לרעך כמוך". פיצלנו.
כדאי לעיין בספרי הסטוריה, תיאורים מזעזעים של מלחמות והרג רב בין קבוצות של יהודים. עד כדי כך שחלק מהזמן חולק למלחמות והרג פנימי וחלק מהזמן מלחמות מול האויב הרומי. הזוי.
אם אתפור הדברים, ברמה הטיפולית, אני מבין שיהיה נכון לעבור בין ההבנה השכלית והתחושה הרגשית לביצוע בפועל. כמובן באופן ראוי ושקול. (יש שיטת טיפול בשם act, יהודי, סטיבן הייז, בין בוני השיטה. וממש מעניין ללמוד אותה כי היא מחברת בין השכל-ערכים, הרגש והמחויבות לפעולה.).
ברמת התורה, כבר שאלו: נ מה גדול יותר? תלמוד? (שכמובן מבוסס שכל) או מעשה?" והתשובה הכי לא מפוצלת, הכי אינטגרטיבית הכי אחדותית, " גדול תלמוד שמביא לידי מעשה!" . יחד. האחדות בין הדברים הוא שיא הגודל.
ולאור התקופה, מאחל לנו, שלא נפצל את עצמינו. נשתדל לאחד בין המחשבה-רגש-מעשה, בין ללמוד-לקיים, בין איש ואשתו, בין הורים וילדים, בין מפלגות, בין האמונות הכי פנימיות והכי חשובות לנו לבין מעשים.
שנזכה לאחדות
חבר באיגוד העובדים הסוציאליים
