להנהלת הפורום שלום רב.
שמי מיכל ואני אם לבן 25 + ולבת 19+ בני אינו עובד כבר שנה, היה בטיפול פסיכולוגי עכב הרגשת ריקנות, וקצת בדיכאון. הוא היה ב 14 מפגשים עם פסיכולוגית, והחליט לפני מס שבועות להפסיק להגיע אליה, מאחר וטען כי זה לא עוזר יותר. אני ובעלי הצענו לו לגשת לייעוץ תעסוקתי כמו כן, הצענו לממן זאת (גם הטיפול הפסיכולוגי אנו שילמנו) בנוסף לכל הוא חתם אבטלה, נשלח למס' הצעות עבודה אך נמצא לא מתאים. להצעת עבודה מסוימת אליה פנה זומן לראיון, ולא התקבל לצערינו הוא פנה ליועץ תעסוקתי במרכז, בעלי שאל אותו על כך וסיפר כי כיוון אותו לשני תחומים.
אנו הוריו מאוד מודאגים, אנו רואים כי הוא נמצא בהתלבטות מאוד קשה וכואב לנו לראות את הדברים מהצד, בעלי מנסה לעזור לו על ידי זה שהוא שולח לו הצעות עבודה שנראות שאולי יתאימו לו. אנו רוצים לעזור לו וכבר לא יודעים מה עוד ביכולתינו לעשות, תומכים בו נפשית כמה שאנו יכולים. שאלתי אלייך: מה דעתך על מצבו והאם יש מקום לדאגה?
יש עוד משהו שכדאי להציע לו? אשמח לקבל את עצתך ודעתך בעניין, תודה ושבת שלום.