להנהלת הפורום שלום רב.
שמי מיכל ואני אם לבן 25 + ולבת 19+ בני אינו עובד כבר שנה, היה בטיפול פסיכולוגי עכב הרגשת ריקנות, וקצת בדיכאון. הוא היה ב 14 מפגשים עם פסיכולוגית, והחליט לפני מס שבועות להפסיק להגיע אליה, מאחר וטען כי זה לא עוזר יותר. אני ובעלי הצענו לו לגשת לייעוץ תעסוקתי כמו כן, הצענו לממן זאת (גם הטיפול הפסיכולוגי אנו שילמנו) בנוסף לכל הוא חתם אבטלה, נשלח למס' הצעות עבודה אך נמצא לא מתאים. להצעת עבודה מסוימת אליה פנה זומן לראיון, ולא התקבל לצערינו הוא פנה ליועץ תעסוקתי במרכז, בעלי שאל אותו על כך וסיפר כי כיוון אותו לשני תחומים.
אנו הוריו מאוד מודאגים, אנו רואים כי הוא נמצא בהתלבטות מאוד קשה וכואב לנו לראות את הדברים מהצד, בעלי מנסה לעזור לו על ידי זה שהוא שולח לו הצעות עבודה שנראות שאולי יתאימו לו. אנו רוצים לעזור לו וכבר לא יודעים מה עוד ביכולתינו לעשות, תומכים בו נפשית כמה שאנו יכולים. שאלתי אלייך: מה דעתך על מצבו והאם יש מקום לדאגה?
יש עוד משהו שכדאי להציע לו? אשמח לקבל את עצתך ודעתך בעניין, תודה ושבת שלום.
שלום מיכל.
נשמע מדברייך שבנך מתמודד עם קושי רגשי אשר מתבטא בין היתר בקושי למצוא כיוון ועניין. לא מעט צעירים מסתבכים ומתקשים בשלב התפתחותי זה ועל כן, ולאור תחושות הדיכאון והריקנות, נשמע שעשיתם בצדק כאשר פניתם לעזרה רגשי. אני מציעה לעודד את הבן לפנות לטיפול פסיכולוגי אחר כדי לתת הזדמנות נוספת לתהליך. במקרים רבים, מה שלא מצליח באינטראקציה טיפולית אחת מצליח באחרת, וחשוב לא להזניח את הפן הרגשי אשר ככל הנראה עומד תחת הקשיים. במקביל, נשמע שאתם כהורים נדרשים לאמץ מצד אחד עמדה תומכת ולא לוחצת מדי ומצד שני- עמדה שמתעקשת על טיפול ועל הימנעות ממצב תקיעות. לא תמיד קל לייצר ולפעול מתוך עמדה כזאת, ויתכן שכדאי לפנות למספר מפגשי ייעוץ עם איש מקצוע המתמחה בטיפול בצעירים ויכול להציע הכוונה גם לכם.
ליטל
