שלום.
אנחנו נמצאים בטיפול זוגי מזה כשנה אצל מטפל זוגי.
להערכתי, בת זוגתי עונה בצורה מלאה לפרופיל של נרקיסיסט ואני אומר זאת לאחר מחקר מאוד מעמיק כולל קריאת מספר ספרים ומאמרים.
הבן בן ה 20 מאובחן ע״י פסיכיאטר גם עם קווים נרקיסיסטים.
כשאני שואל את המטפל (יש לומר עם ניסיון של עשרות שנים) מה האבחון/הבעיה של בת זוגתי , הוא מסרב לתת לזה שם בטענה שתיוג עושה נזק.
פעם אחת הוא אף אמר שהיא לא נרקיסיסטית כי היא התנצלה בטיפול , ונרקיסיסטים לא מתנצלים.
השאלה שלי - האם ״לזרום״ אם המטפל מתוך הבנה שבאמת תיוג יכול לעשות נזק ולא לשפר את המצב.
מה עושים במצב כזה?
ושאלה נוספת - טענתי בפגישה בצורה רגועה שזוגתי משקרת, מכיוון שהכחישה משהוא שאני בטוח כשמש שהוא נעשה.
לאחר שחזרתי על זה שהיא משקרת , המטפל טען שזאת ״אלימות מילולית״ , האם אמירה כזאת אכן מוגדרת כאלימות מילולית?
תודה על התשובה.
שלום ירון.
אשיב תחילה לשאלות הספציפיות ששאלת.
מסירת אבחנות למטופל יכול להועיל או להזיק, וכל מטפל מפעיל שיקול דעת מקצועי בנוגע לאספקט זה.
טענה לשקר בפני עצמה אינה מהווה אלימות מילולית באופן "יבש", אך יש להבין אותה בקונטקסט רחב יותר- איך נאמרה, באיזה הקשר והאם היא חלק מדפוס התנהגות או דינמיקה מקיפות יותר.
באופן רחב יותר, אני שומעת בדבריך את הרצון להגדיר, לתת שמות ואולי דרך ההגדרות (או שלילתן) להבין טוב יותר הן את בת הזוג והן את טיב הקשר הזוגי. אבחנה יכולה להרגיע ולעשות סדר, אך לא הרבה מעבר לכך. מה שחשוב הוא האפשרות להתבונן בחלקו של כל אחד מבני הזוג בדינמיקה, ובמשמעות הבחירה הזוגית עבור כל אחד מבני הזוג. מתוך אלו, ניתן יהיה, בתקווה, להביא לשינוי ולהגדיל את חופש הפעולה של כל אחד מכם סביב הבחירה הזוגית וניהול הקשר.
היבט נוסף שנדמה לי שעולה מדבריך הוא תחושה של חוסר אמון במטפל. במידה ואכן כך, מציעה לפתוח מולו את התחושות כדי שניתן יהיה להשתמש במרחב הטיפולי באופן המיטבי.
ליטל
.jpg)
