אבחון פסיכודיאגנוסטי הינו אבחון פסיכולוגי המאפשר התבוננות אינטגרטיבית במכלול ההיבטים המרכיבים את אישיותו ואת עולמו הפנימי של האדם. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על אבחון פסיכודיאגנוסטי, מרכיבי האבחון ומטרת האבחון הפסיכודיאגנוסטי.
מהו אבחון פסיכודיאגנוסטי?
אבחון פסיכודיאגנוסטי הוא אחד מסוגי האבחונים הפסיכולוגיים. הוא מאפשר התבוננות אינטגרטיבית במכלול ההיבטים המרכיבים את כישוריו, אישיותו ועולמו הפנימי של האדם. מטרת האבחון היא לזהות קשיים או הפרעות פסיכולוגיות, לצד משאבים וכוחות נפשיים, כמו גם להעריך יכולות חשיבה ואינטליגנציה.
האבחון מועבר על ידי פסיכולוגיים קליניים והוא מתאים למבוגרים ולילדים (החל מגיל 6).
תהליך האבחון הפסיכודיאגנוסטי
1. פגישות עם פסיכולוג – במסגרת האבחון מקיים הפסיכולוגית המאבחנת בדרך כלל כ-2-3 פגישות עם המאובחן. באבחון של ילדים, מסגרת האבחון משתנה, ובדרך כלל כוללת יותר פגישות, בהתאם לגיל הילד ויכולתו להתרכז ולשתף פעולה.
2. עיבוד הנתונים וכתיבת הדו"ח – לאחר סיום הפגישות הפרונטליות עם הפסיכולוג, ישנו פרק זמן של עיבוד חומרי האבחון וכתיבת ההערכה הפסיכודיאגנוסטית.
3. פגישת משוב (לא בכל המקרים) – בחלק מן המקרים וכתלות בנסיבות האבחון, לעיתים מתקיימת פגישת משוב עם המאובחן, בה נמסרים לו ממצאי האבחון העיקריים על ידי הפסיכולוג המאבחן. באבחון של ילדים ממצאי האבחון מועברים להורים, ובמקרים מתאימים גם לילד עצמו.
כלי האבחון הפסיכודיאגנוסטי
האבחון הפסיכודיאגנוסטי מורכב ממספר כלים אבחוניים, כאשר על הפסיכולוג המאבחן לבחור להשתמש בכלים המתאימים ביותר עבור הנבדק הספציפי ובהתאם למטרת האבחון. בתוך כך, המאבחן יכול להחליט להוסיף מבדקים נוספים שאינם נכללים בסוללת האבחון הבסיסית, או להשמיט כאלו אשר מסיבה מסוימת אין בהם צורך.
חלק מן הכלים האבחוניים הינם השערתיים ומתבססים על התרשמות והבנה מקצועיים של המאבחן, וחלקם אובייקטיביים ומבוססי מחקר. לכן, המסקנות הנובעות מתוך הכלים השונים יתגבשו באופן אינטגרטיבי, כך שהן מבוססות ככל הניתן על אינדיקציות חוזרות ונשנות בתוך ובין המבחנים השונים.
1. ריאיון קליני – בכל אבחון פסיכודיאגנוסטי הפסיכולוג יבצע ריאיון קליני עם הנבדק, או עם הוריו (במקרה שמדובר בילד). במסגרת הריאיון הקליני, יאסוף הפסיכולוג אנמנזה, מידע אודות תולדות הקשיים הפסיכולוגים, וכן יבחן כיצד הקשיים מתבטאים כיום.
2. מבחנים קוגניטיביים – בדרך כלל האבחון יכלול מבחן אינטליגנציה (IQ) המעריך את היכולות הקוגניטיביות של המטופל. בנוסף, מבחן הנקרא בנדר המעריך יכולות ויזו-גרפו-מוטורי. מתוך מבחנים אלו, המאבחן יתייחס באופן ממוקד ליכולות הקוגניטיביות אשר נמדדו, ולצד זאת יעסוק גם בהבנה רחבה ואינטגרטיבית על האופן שבו העולם הפנימי של המטופל משפיע על החשיבה והתפקוד הקוגניטיבי, ולהפך.
3. מבחנים השלכתיים – מבחנים אלו מאופיינים בעמימות שמטרתה להזמין את העולם הפנימי של הנבדק לבוא לידי ביטוי באופן שבו הוא עונה על המבדק או מבצע את המבחן. לעומת שאר המבחנים ההשלכתיים, מבחן הרורשאך הוא היחיד אשר שיטות הציינון והפרשנות שלו עברו סטנדרטיזציה ותיקוף מחקרי.
4. שאלוני דיווח עצמי – שאלוני דיווח עצמי (כמו למשל מבחן ה-MMPI) עשויים לסייע בסקירה של קשיים והפרעות פסיכולוגיות שונות או בבחינת סוגיות אבחוניות ספציפיות (כמו מידת הסכנה האובדנית). באבחנות מסוימות, כמו אוטיזם ו-ADHD, ישנה חובה לשלב שאלונים מסוימים על מנת לקבוע את האבחנה הסופית.
5. מבדקי אמינות ומהימנות – בחלק מן המקרים יועברו לנבדק גם מבדקים אשר נועדו לברר באופן עקיף את מידת שיתוף הפעולה שלו עם האבחון.
קביעת אבחנה במסגרת אבחון פסיכודיאגנוסטי
לא בכל המקרים תינתן אבחנה פורמלית במסגרת אבחון פסיכודיאגנוסטי. תוצאותיו של ההליך האבחוני יכללו לרוב ממצאים אודות תפקודו הרגשי והקוגניטיבי של האדם, דיון בהתרשמות פסיכולוגית מבוססת תיאוריה אודות מצבו הנפשי (בשפה המקצועית נקרא אבחנה דינמית), התייחסות לסיבה הפנייה ולשאלות אשר לשמן האבחון נערך (למשל האם מקורו של קושי חברתי הוא ליקוי בהבנה חברתית או חרדה).
בנוסף לכך, במצבים מסוימים אבחון יכלול אבחנה פורמלית המבוססות על מדריך האבחון האמריקאי (DSM) או מדריך האבחון האירופאי (ICD), לרבות אוטיזם (ASD), הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), דיכאון קליני, הפרעת חרדה וכדומה.
מה ההבדל בין אבחון פסיכודיאגנוסטי לבין אבחונים אחרים?
• מטרת ומוקד האבחון – אבחון פסיכודיאגנוסטי מספק תמונה מקיפה של האישיות והמבנה הנפשי, בעוד שאבחונים אחרים עשויים להיות ממוקדים בתחומים אחרים, כמו יכולות למידה (אבחון פסיכודידקטי), תפקודים מוחיים (באבחון נוירופסיכולוגי) או איתור של עיכוב התפתחותי (אבחון התפתחותי).
• סוגי הכלים והמבדקים – אבחון פסיכודיאגנוסטי עושה שימוש נרחב במבחנים השלכתיים והוא היחיד שכולל את מבחן הרורשאך. לעומת זאת, אבחונים אחרים יכולים להשתמש בכלים אחרים שאינם נכללים באבחון זה, כמו מבחנים דידקטיים לצורך איתור לקויות למידה או פגיעה מוחית.
• תחום המומחיות של הפסיכולוג – אבחון פסיכודיאגנוסטי נערך על ידי פסיכולוג קליני מומחה (או מתמחה תחת הדרכה), בעוד שאבחונים פסיכולוגיים אחרים נערכים על ידי פסיכולוגים חינוכיים, התפתחותיים, שיקומיים או תעסוקתיים.
• מאפייני המאובחן – אבחון פסיכודיאגנוסטי נערך בקרב מבוגרים, מתבגרים וילדים (בדרך כלל מגיל 6 ומעלה). כאשר גיל המאובחן צעיר יותר, יש לפנות לאבחון התפתחותי. מעבר לגיל הנבדק, אבחון בתחום התמחות אחר יכול להתאים יותר לנבדק מסוים בהינתן מאפיינים שונים. למשל, אם קיימת פגיעה מוחית (בעקבות מחלה, תאונה או כדומה) ההמלצה תהיה לפנות לאבחון נוירופסיכולוגי.
מתי פונים לאבחון פסיכודיאגנוסטי?
במרכזו של אבחון פסיכודיאגנוסטי עומדת על פי רוב שאלה אבחונית (הדבר אותו מעוניינים לבחון במסגרת האבחון). שאלה זו נגזרת, בין השאר, מתוך סיבת הפנייה לאבחון ומטרתו. ישנן מספר מטרות ושאלות אבחוניות נפוצות, ביניהן:
1. מתן המלצות טיפוליות וקביעת תוכנית טיפולית –
• תחילת טיפול – אבחון פסיכודיאגנוסטי מאפשר לדייק את מוקד הקשיים של המטופל וכך להתאים את הטיפול הרלוונטי ביותר לצרכיו (למשל האם יתאים יותר טיפול קבוצתי או פרטני). כמו כן, אבחון יכול לסייע לאתר מכשולים ורגישויות שיש לשים לב אליהם בטיפול ובכך למנוע נשירה מהטיפול.
• מצבי תקיעות – כאשר הטיפול הרגשי הקיים אינו מביא להקלה במצוקה או בסימפטומים, אבחון יכול לאפשר להתוות תכנית טיפול אלטרנטיבית מתאימה יותר לקשיים, כמו גם לספק הבנה מעמיקה יותר על נפשו של המאובחן אשר עשויה לקדם את הטיפול הנוכחי.
• הכרעה בין אבחנות שונות – אבחון פסיכודיאגנוסטי עשוי לסייע בהכרעה בין אבחנות (למשל בין חרדה חברתית לבין אוטיזם), ולגזור מתוכן תכנית טיפולית והמלצות טיפוליות מדויקות יותר למאובחן.
2. קביעת אבחנה נפשית לצורך קבלת זכויות – ניתן להיעזר באבחון פסיכודיאגנוסטי לצורך קביעת אבחנה פסיכיאטרית אשר תשפיע על שירותים וזכויות העומדים לרשות המטופל מגופים כמו ביטוח לאומי או משרד הביטחון (למשל קצבת נכות, שירותי סל שיקום ועוד). עבור תלמידים במערכת החינוך, אבחנה עשויה לסייע בקביעה של השמה בחינוך מיוחד או סל שעות אישי (כמו סייעת שילוב). עם זאת, כאשר עיקר הקשיים של התלמיד הם בתחום הלימודי, ייתכן כי אבחון פסיכודידקטי יהיה מתאים יותר.
3. קבלת חוות דעת משפטית – לעיתים קרובות אבחון פסיכודיאגנוסטי משמש לצרכים משפטיים בנושאים הכוללים מעורבות של בריאות הנפש של אחד מן הצדדים. למשל, במקרה של תביעת נזיקין (למשל ילד שסבל מהתעללות בגן ופיתח הפרעת נפשית); טענה לאי שפיות במקרה של עבירה פלילית (למשל אדם שגרם למוות אך היה שרוי בהתקף פסיכוטי); או קביעת מסוגלות הורית (למשל טענה כי אחד מההורים אינו דואג לצרכיו הפיזיים והרגשיים של הילד בצורה מספקת).
מקורות
בייט-מרום, ג׳, לויתן, ג׳. (2010). מבחנים פסיכולוגיים: תיאוריה ומעשה, האוניברסיטה הפתוחה, רעננה.
יגיל, ד׳, כרמי, א׳, זכי, מ׳ ולבני, ע׳ (2008). סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל : אבחון, טיפול ושיפוט. תל אביב: דיונון.
מועצת הפסיכולוגים (2021). הנחיות יישומיות ל'מסמך הליבה'. משרד הבריאות https://www.health.gov.il/Services/Committee/psychologists_council/Documents/liba_guidelines.pdf
שרוף, א׳ (2007). אינדיקציות פסיכודיאגנוסטיות לתכנון הטיפול. פסיכו-אקטואליה
Meyer, G. J., Viglione, D. J., Mihura, J. L., Erard, R. E. & Erdberg, P. (2011). Rorschach Performance Assessment System: Administration, coding, interpretation, and technical manual. Toledo: Rorschach Performance Assessment System
