ארכיטיפ הוא מונח שטבע הפסיכואנליטיקאי והתיאורטיקן קארל גוסטב יונג, כדי לתאר דפוסים הנמצאים בבסיס ההתנהגויות האינסטינקטיביות שלנו. יונג האמין שישנן סיטואציות שהינן מרכזיות בהיסטוריה של המין האנושי, ללא תלות בתרבות ובזמן, ושהדרך היחידה להסבירן היא בהקשר הקולקטיבי הרחב. אלו הם ארכיטיפים, הנשמרים כמשקעים בזכרון האנושי ומועברים מדור לדור מעבר לנסיון האישי של כל אדם בנפרד. הם חוצי תרבויות, ובאים לידי ביטוי באופן מובהק בסיפורי מיתוסים ואגדות עמים, בהזיות ובחלומות. למשל, תינוק מתנהג בצורה מסויימת כלפי אמו (יניקה, חיוך, בכי), בין השאר בזכות דמות אם ארכיטיפית הטבועה במאגר הגנטי שלו, המכילה את כל ההיסטוריה האנושית של יחסי אם-צאצא. האינטראקציות הממשיות עם האם לאורך החיים, כמו גם הידע הטבוע בתינוק ברגע הלידה, מבססים אצלו צבר של אסוציאציות אל האם, שכונה בידי יונג בשם תסביך. אותו תסביך אם מלווה את התינוק במהלך חייו הבוגרים ומנחה את הרגש ואת ההתנהגות במצבים המתאימים. למשל, אם הקשר עם האם היה בריא, הילד/נער/מבוגר יהיה מסוגל לשאוב בשעת הצורך סיפוק ונחמה מדמות האם הטובה שהופנמה אצלו. אם הקשר לא היה בריא, התסביך עשוי לעורר פחד מאינטראקציות וקושי לתת אמון באנשים, בשל הנסיון האישי השלילי עם האם הממשית.
הארכיטיפים הינם רבים מספור, אך ישנם כאלה שהתפתחו בצורה כזו שניתן לראותם כמבנה בסיסי ועצמאי של האישיות. אלו הם הצל, הפרסונה, האנימוס והאנימה.
ביבליוגרפיה
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
סטור, א. (1998). יונג. תל-אביב: דביר.
רוברטסון, ר. (2004). יונג: מדריך לפסיכולוגיה היונגיאנית. תל-אביב: משכל.
