בולימיה נרבוזה היא הפרעת אכילה, אשר מאופיינת באפיזודות חוזרות של התקפי זלילה בלתי נשלטים, לצד התנהגויות מפצות כמו ספורט או הקאות. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על התסמינים הקליניים, כיצד מאבחנים בולימיה, הגורמים ומהן דרכי הטיפול בבולימיה.
בתרבות הרומית העתיקה נהגו בני האצולה להקיא את אשר אכלו במהלך המשתה בכדי לאפשר לעצמם להאריך את משך החגיגה. נוהג זה נחשב מקובל ויעיל ואיש לא סיווג אותו כהפרעת אכילה. למעשה, רק ב-1979 החלו אנשי מקצוע לראות בהתקפי זלילה המלווים בהתנהגויות מפצות (כהקאה וספורט) בעיה בפני עצמה; עד אז, נחשבה בולימיה ל"סוג של אנורקסיה" ולא זכתה להכרתם של אנשי מקצוע. בעשורים האחרונים החלו נשים הסובלות מבולימיה להכיר בכך שדפוס אכילתן מובחן ובעייתי, ויש לפנות לעזרה טיפולית מותאמת.
מהם התסמינים הקליניים של בולימיה?
בולימיה היא הפרעת אכילה אשר מתאפיינת באפיזודות חוזרות של התקפי זלילה בלתי נשלטים, לצד התנהגויות מפצות כמו ספורט או הקאות. בניגוד להפרעת אכילה כפייתית, בה אין התנהגויות מפצות.
במבט ראשון, קשה לזהות את הסובלות מבולימיה: על אף עיסוק מוגזם בצורת הגוף ובמשקל, לרוב משקלן תקין והתקפי האכילה מתרחשים בסתר ובבדידות. במהלך התקפים אלו, צורכות הסובלות מבולימיה כמויות מזון גדולות המלוות ב"התנהגויות מפצות" אשר מטרתן למנוע עלייה במשקל. התנהגויות מפצות יכולות להיות הקאה, צום, שימוש במשלשלים וכד'.
פעמים רבות, בולמיה נלווית להפרעות שונות, ויש חשיבות מכרעת לאבחן בצורה אשר לוקחת בחשבון תחלואה נלווית, על מנת לטפל בצורה מותאמת ונטולת סיכונים. בקרב הסובלות מבולימיה נטייה לשימוש בחומרים כמו סמים ואלכוהול, גניבה מחנויות, יחסי מין הרסניים, דיכאון וחרדה. כמו כן, חלק מהנשים הסובלות מבולימיה סובלות גם מהפרעות אישיות שונות.
כמה זה שכיח?
הספרות מדווחת על שכיחות הפרעה של כ-1-3% מהאוכלוסייה. ככל הנראה, מדובר בהערכת חסר ושכיחות ההפרעה בפועל גבוהה יותר. כ-95% מהסובלות מבולימיה הינן נערות בגיל ההתבגרות ובבגרות המוקדמת. שכיחות ההפרעה בקרב גברים פחות ידועה, אך נראה כי מדובר בשכיחות נמוכה בהרבה מאשר בקרב נשים, כאשר ההערכה עומדת על יחס של 10:1 (כלומר, על כל 10 נשים מאובחנות, גבר אחד הסובל מבולימיה).
אבחנה על פי 5-DSM
קריטריונים דיאגנוסטיים:
A. אפיזודות חוזרות של זלילה המאופיינות בשני קריטריונים:
1. אכילה בפרק זמן מוגדר של שעתיים לפחות, כמות אוכל שהיא באופן משמעותי וברור גדולה ממה שרוב האנשים היו אוכלים במשך פרק זמן זהה תחת אותן נסיבות.
2. תחושת חוסר שליטה על האכילה בזמן האפיזודה (תחושה שהאדם אינו מסוגל לעצור או לשלוט במה ובכמה הוא אוכל).
B. התנהגויות מפצות חוזרות במטרה למנוע עלייה במשקל כמו הקאות יזומות, שימוש לרעה במשלשלים, משתנים או תרופות אחרות, צום או התעמלות מופרזת.
C. אפיזודות הזלילה וההתנהגות המפצה מתרחשות בממוצע לפחות פעם בשבוע למשך 3 חודשים.
D. ההערכה העצמית מושפעת בצורה מופרזת ממשקל וצורת הגוף.
E. ההפרעה לא מופיעה רק במהלך אפיזודות של אנורקסיה נרבוזה.
סוגים שונים של בולימיה
את ההפרעה ניתן לסווג על פי חומרה, הנקבעת לפי שכיחות ההתנהגויות המפצות (ממתון ועד קיצוני) , וכן ניתן להבחין בין סוגים שונים של בולימיה, לפי סוג ההתנהגות המפצה:
1. בולימיה עם התנהגויות מפצות מטהרות אשר מאופיינת בהקאה יזומה או שימוש במשלשלים, משתנים, חוקן או אמצעים רפואיים אחרים.
2. בולימיה עם התנהגויות מפצות לא מטהרות אשר מאופיינת בצום ופעילות ספורטיבית מוגזמת.
מהם הגורמים לבולימיה?
מודלים וגישות שונות ניסו לזהות את הגורמים להפרעה בדפוסי האכילה, כאשר מרבית אנשי המקצוע רואים בהפרעה תוצאה של שילוב בין מספר גורמים:
1. גורמים ביולוגיים: אין עדות ברורה לקיום מנגנונים ביולוגיים או גנטיים הקשורים בבולמיה, אך מאחר וטיפול אנטי-דכאוני נמצא יעיל, סביר כי קיימת השפעה לנוירוטרנסמיטורים אשר מקושרים למצב רוח כמו סרוטונין ונוראפנפרין.
2. גורמים תרבותיים: בעשורים האחרונים רזון הפך למודל יופי בתרבות המערבית. אותו מודל יופי מוביל לכך שנערות ונשים חשופות למסרים ישירים ועקיפים אשר מטיפים להרזיה. מסרים אלו הובילו להתפתחות סטראוטיפים שליליים לפיהם נשים שאינן רזות עלולות להיתפס כחלשות או חסרות כח רצון. כך, הופך משקלה של האישה למקור למתח ומאבק. כך, עשוי גופה של האישה להפוך למוקד לביטוי קושי רגשי הנובע מלחץ תרבותי.
3. גורמים פסיכו-סוציאליים: לא ניתן להצביע על גורם חד משמעי המוביל לבולמיה, אך נמצא כי לסובלות מבולימיה משפחות הנוטות להיות בעלות קונפליקטים רבים, כאשר ההורים מתוארים לא פעם כדוחים, מזניחים, עוינים ומעודדים לרזון. נשים רבות הסובלות מבולימיה חוו בעברן התעללות מינית או פיזית, ואפיזודות של זלילה או התנהגויות מפצות נוטה לצוץ בתקופות של מתח ולחץ.
4. גורמים אישיותיים: ההבחנה בין גורמים אישיותיים לגורמים פסיכו-סוציאליים אינה חד משמעית. בהיבט הנפשי האישי, סובלות מבולימיה נוטות למצבי רוח שליליים, לתנודתיות ולאימפולסיביות, כמו גם לדימוי עצמי וגופני נמוך. עם זאת, נטייה זו עשויה להיות תוצאה של התמודדות עם טראומה וקשיים סביבתיים.
איך ניתן לטפל בבולימיה?
נשים הסובלות מבולימיה מציגות פעמים רבות חזות "מושלמת" מבחינה חיצונית, תעסוקתית ובין אישית. למרות זאת, העיסוק המוגזם במשקל מוביל את הגוף והנפש למצוקה, אשמה ואף דיכאון. טיפול בבולימיה לרוב כולל מספר התערבויות טיפוליות במקביל, במטרה לספק מענה הן להפרעת האכילה והן לקשיים נפשיים אישיים וסביבתיים הנלווים לה. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי להפרעה השפעות ממשיות על בריאות הגוף, ולכן הטיפול חייב לכלול ליווי רפואי המפקח על מדדים רפואיים וכן סיוע מתזונאית המומחית בהפרעות אכילה לשם איזון הרגלי האכילה ושמירה על תזונה בריאה שתומכת את ההתמודדות עם ההפרעה.
1. טיפול נפשי פרטני: טיפול פסיכותרפיה מאפשר התבוננות במשמעות האכילה עבור המטופלת, בדימוי העצמי והגופני הנמוכים ובקשיים האישיים והבין אישיים. נושאים כמיניות, קושי בהכרה בצרכים האישיים ופחד מאובדן שליטה עולים פעמים רבות בטיפול.
2. טיפול קבוצתי: טיפול קבוצתי נמצא כיעיל ומאפשר למטופלת הן התמודדות עם קשייה בתחום האכילה והן בחינה של קשריה הבין אישיים וקבלת תמיכה מנערות או נשים הסובלות מתסמינים דומים לשלה.
3. טיפול תרופתי: טיפול תרופתי אנטי-דיכאוני נמצא יעיל בעיקר בשיפור מצב הרוח במקרים של נטייה לדיכאון. עם זאת, מחקרים מצאו כי במקרים רבים הטיפול התרופתי אינו משפיע על דפוסי האכילה הבעייתיים הנלווים להפרעה, ולכן הם ניתנים במצבים בהם יש צורך לסייע להפרעות מצב רוח נלוות להפרעה.
מקורות
DSM-V (2013) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press
Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1994) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry eighth edition
Causes of eating disorder, Janet Polivy and C. Peter Herman, Annual review of Psychology, Vol. 53: 187-213, February 2002
Etiology of eating disorders in women, Striegel-Moore,-Ruth-H; Cachelin,-Fary-M, Counseling-Psychologist. Vol 29(5) Sep 2001, 635-661
