ילדך בן השלוש משחק בארגז החול, אך כאשר מגיע לגינה כלב גדול הוא מביט לעברך ובוחן את תגובתך. מצב מוכר וטריוויאלי זה מבטא את הבסיס לקיומו של בסיס בטוח- יכולתו של הילד לחוש בטוח ועצמאי דיו לשחק במרחק כמה מטרים ממך, ולפנות אלייך לעזרה במקרה הצורך.
המונח בסיס בטוח נהגה ע"י הפסיכולוגית ההתפתחותית מארי איינסוורת', שחיברה ביחד עם ג'ון בולבי את תיאוריית ההתקשרות. הבסיס הבטוח משמש לתיאור המצב האידיאלי, שבו דמויות ההתקשרות (הדמויות המטפלות כגון אבא, אמא, אחים, מטפלת) מהווים נקודת מוצא המאפשרת לתינוק ולילד את הביטחון הדרוש כדי לצאת ולחקור את העולם.
גם בהמשך חיינו, בבגרות, הבסיס הבטוח מלווה אותנו כייצוג מנטלי. כאשר אנו חשים בסכנה, אנו נוטים לחזור לבסיס הבטוח ולהיאחז מחדש בדמויות ההתקשרות. כאשר אין סכנה בסביבה, הנוכחות הפיזית או המנטלית של דמויות ההתקשרות מאפשרות לנו לעבוד, לשחק ולהירגע, אך רק כאשר אנו בטוחים שהם יהיו שם כאשר נזדקק להם. כך, למשל, בבגרותנו איננו זקוקים לנוכחות אינטנסיבית של הורינו בחיינו, אך הידיעה כי הם תומכים בנו וכי נוכל להיעזר בהם מגבירה את בטחוננו.
ביבליוגרפיה
Holmes, J. (1993). John Bowlby and Attachment Theory. London: Routledge
