"עין תחת עין, ושן תחת שן", " השב להם באותו מטבע"... פתגמים וותיקים אלו מונחלים לנו מגיל צעיר, והנם חלק מהנורמה החברתית. במילים אחרות, אנו מתייחסים לאחרים כשם שהם מתייחסים אלינו- כאשר אנשים מתייחסים אלינו יפה, אנו נוטים לגמול להם באותו מטבע, ולהחזיר להם טובה (אך יש לקחת בחשבון שהכרת התודה מתפוגגת עם הזמן, ולכן רצוי לבקש טובה בחזרה בסמוך למתן הטובה...).
המסקנה הטבעית הנובעת מעיקרון ההדדיות הוא שהתנהגות חיובית הדדית היא יעילה. אלא שחוקרים בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית מצביעים על כך שעקרון ההדדיות עשוי לגרום לנו להיענות לבקשות בניגוד לרצוננו.
דוגמא לניסוי שבחן את השפעת ההדדיות: הנבדקים הגיעו לניסוי בו לקח חלק נבדק נוסף אשר הינו משתף פעולה סמוי. בחלק מהתנאים משתף הפעולה הסמוי התנהג אל הנבדק בצורה חביבה, ובחלק מהתנאים התנהג בצורה בלתי נעימה.
במהלך הניסוי הנבדקים יוצאים להפסקה קצרה, אשר מתרחשות בה אחת משלושת האפשרויות הבאות:
המשתתף הסמוי חוזר לחדר עם שני בקבוקי קולה, אחד בשבילו ואחד בשביל הנבדק.
המשתתף הסמוי חוזר מההפסקה בידיים ריקות.
הנסיין כיבד את המשתתפים בקולה.
לאחר מכן, בכל שלושת האפשרויות, משתף הפעולה הסמוי אומר לנבדקים שהוא מוכר כרטיסים להגרלה, ושואל האם יהיו מוכנים לקנות. התוצאות מראות שללא קשר להתנהגות הבלתי נעימה של משתף הפעולה בחלק מהתנאים, כאשר משתף הפעולה כיבד את הנבדקים בקולה בהפסקה, הם נטו יותר להסכים לבקשה. חוק ההדדיות גרם להם להרגיש חייבים למשתף הפעולה בעקבות המחווה אשר עשה עבורם בהפסקה, למרות שבפועל הם בזבזו יותר כסף ממנו על כרטיס ההגרלה.
ביבליוגרפיה
Brehm, S.S, Kassin,S & Steven,F.(2005). Social Psychology sixth edition. N.Y: Houghton Mifflin Company.
