המונח הומוסקסואליות מתאר נטייה והתנהגות מינית, המתבטאים בקשר מיני עם בן או בת אותו המין. במהדורה השנייה של ה DSM מ-1968 הוגדרה הנטייה ההומוסקסואלית כאחת מה"הפרעות הפסיכו-סקסואליות", אך הארגון הפסיכיאטרי האמריקאי ביטל אבחנה זו ב-1973. כיום הומוסקסואליות נחשבת ליותר מנטייה מינית, ועבור רבים מבני הקהילה ההומוסקסואלית מדובר בסגנון חיים וזהות חברתית. לרוב המשיכה המינית והתחושות הארוטיות כלפי בני/בנות אותו המין מתגלה עוד לפני תקופת הבשלות המינית, בד"כ בתקופת ההתבגרות המוקדמת. ההכרה הברורה של הנטייה המינית מגיעה ע"פ רוב מעט לאחר מכן, בגיל ההתבגרות המאוחר.
במחקרו החלוצי ב-1948 על מיניות האדם, הצביע החוקר אלפרד קינסי על כך שכ-37% ממרואייניו האמריקאיים עברו התנסות מינית הומוסקסואלית לפחות פעם אחת. הוא גם מצא ש- 10% מתוך הגברים שהשתתפו במחקר היו הומוסקסואליים, ו-5% מהנשים היו לסביות. מחקרים אחרים במשך השנים הצביעו על אחוזים נמוכים יותר, אך מה שמשמעותי הוא שקינסי העלה את המודעות לכך שמתקיים רצף בין הטרוסקסואליות (המשיכה לבן/בת המין האחר) להומוסקסואליות.
למרות שהנטייה ההומוסקסואלית עוברת תהליך של קבלה ונורמליזציה בחברה המערבית העכשווית, עדיין מדובר בתופעה שמהווה מיעוט יחסי מתוך כלל האוכלוסייה. עבור חלק מן האנשים, מסיבות אישיות, תרבותיות או דתיות, הומוסקסואליות מעוררת פחד ודחייה. הביטוי של דעות שליליות אלה נקרא הומופוביה, והוא מביא אנשים להביע את דעותיהם השליליות על הומוסקסואלים, לעיתים עד כדי נקיטת אפליה או התנהגות תוקפנית.
הניסיונות להבין את שורש הנטייה המינית, הומוסקסואלית או אחרת, מעסיקים חוקרים ומטפלים. הדרכים השונות להסביר את מקור הנטייה המינית עברו שינוי בעשורים האחרונים: מהסברים המתמקדים בהתפתחות הפסיכולוגית כמסבירה את הנטייה המינית עוברים המוקד יותר ויותר להסברים ביולוגיים-גנטיים, המתייחסים למשיכה לבני אותו המין כנטייה מולדת. יחד עם זאת, כיום לא ידוע מספיק על הסיבות להיווצרות הנטייה המינית, כך שלא ניתן לדעת בוודאות מהם הגורמים העיקריים להומוסקסואליות.
