אילו היית מתבקש להעריך עד כמה אתה סומך על מראה עיניך, סביר להניח כי היית מעריך כי הסיכוי לכך גבוה. יחד עם זאת, אנשים לעיתים אינם הולכים לפי אמונתם, אלא משנים את עמדתם בהתאם לנורמה של הקבוצה, או במילים אחרות נהיים קונפורמיים. ב-1951 ערך סלומון אש את אחד מהניסויים המפורסמים ביותר בפסיכולוגיה.
מטרת הניסויי של אש הייתה לבדוק כיצד האמונות של אנשים מושפעות מאנשים אחרים:
הנבדקים חשבו שהם לוקחים חלק מניסוי בפסיכולוגיה. כאשר הגיעו לניסוי הם הוכנסו לחדר שם חיכו להם שישה נבדקים נוספים, אשר ישבו סביב שולחן בו היה מקום ריק אחד. הנבדק תופס את מקומו בשולחן, והנסיין מסביר שמטרת הניסוי היא לבדוק את היכולות הויזואליות של המשתתפים.
הנסיין מבקש מהנבדקים להורות איזה קו מתוך שלושה קווים דומה באורכו לקו סטנדרטי. הנסיין מראה בכל פעם קו אחר, ולאחר מכן הוא מורה לנבדקים להגיד את התשובה בקול רם, לפי סדר מקומות הישיבה שלהם. המשימה קלה ובחירת הקו מאוד ברורה, אך הנבדק יושב בסבב בכיסא הלפני אחרון, ולכן עליו להמתין לתורו.
בשלוש הסיבובים הראשונים כל הנבדקים מסכימים באופן ברור על התשובה, אך החל מהסיבוב הרביעי כל ארבעת המשתתפים שנמצאים לפני הנבדק בוחרים בתשובה הלא נכונה. המום ומבולבל על הנבדק לבחור בתשובה: הנבדק לא בטוח האם הבין את המשימה, ומתחיל לפקפק בעצמו, הוא מתחיל לחשוב מה תהיה תגובת האחרים אם לא יסכים עמם. כך, למעשה, הנבדקים מצאו את עצמם קרועים בין הרצון להיות צודקים, לבין הרצון שיאהבו אותם.
שאר המשתתפים היו בפועל משתתפים סמויים, שאומנו לבחור בתשובות שגויות ב- 12 מתוך 18 סיבובים. לא היה ספק שהנבדק ידע את התשובה הנכונה, מפני שבקבוצת הביקורת שם אמרו את התשובות הנכונות, הנבדקים כמעט ולא טעו. למרות זאת, בקבוצת המחקר הנבדקים אמרו את התשובה השגויה, ונכנעו ללחץ הרוב ב- 37 אחוז מהפעמים.
כאשר שאלו את הנבדקים איך הרגישו לאחר הניסוי, אלו שבחרו להיות קונפורמיים הודו שבחרו בתשובה למרות שלא היו משוכנעים, בעוד אלו שבחרו לדבוק בדעתם ולהתנגד לדעת הרוב, טענו שהרגישו שיצאו מדעתם. כאשר הניסוי של אש שוחזר שלושים שנה אחרי, עדיין נצפו רמות גבוהות של קונפורמיות.
ביבליוגרפיה
Brehm, S.S, Kassin,S & Steven,F.(2005). Social Psychology sixth edition. N.Y: Houghton Mifflin Company.
