העצמי ולכידות העצמי הינם מושגים בולטים בזרם פסיכולוגיית העצמי. לכידות העצמי נתפסת כאחד המאפיינים המרכזיים של עצמי בריא. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על תהליך התפתחות העצמי, משמעה של לכידות העצמי בתהליך זה, ומה ניתן לעשות כאשר לכידות זו נפגעת.
במוקד זרם פסיכולוגיית העצמי, אשר ייסד הפסיכואנליטיקאי היינץ קוהוט, מצוי מושג העצמי ומודל ההתפתחות שלו. כחלק מכך, לכידות העצמי נתפסת כאחד המאפיינים המרכזיים של עצמי בריא. מנגד, כאשר העצמי אינו מתפתח באופן מיטבי הדבר יכול לבוא לידי ביטוי, בין היתר, בעצמי שאינו לכיד דיו ואף מפורק. לפי התפיסה הקוהוטיאנית, היבט זה, כמו היבטים אחרים של פגיעות בעצמי, יכול לזכות לחיזוק ושיקום במסגרת טיפול.
קוהוט נמנע מהגדרה מדויקת של העצמי, משום שסבר שלא ניתן לדעת את מהותו אלא רק לראות ביטויים חיצוניים שלו. יחד עם זאת, ניתן לתאר את העצמי כמעין מבנה-על נפשי בעל רציפות בזמן המהווה את המרכז החווה של האדם, וכולל עמדות, תחושות, מחשבות ופעולות שלו. לפי המודל ההתפתחותי של פסיכולוגיית העצמי, העצמי מתפתח בשנות החיים הראשונות במסגרת יחסים עם אנשים אחרים, דרך חוויות זולת עצמי.
אם צרכי זולת עצמי השונים מתממשים, מתפתח עצמי בריא, המכונה העצמי התלת קוטבי. עצמי זה ניחן בלכידות, הרמוניה, חיוניות, חוסן, המשכיות, תחושת ערך עצמי יציבה, יכולת להרגעה וויסות עצמיים ועוד. הוא מכוון למימוש עצמי על פי התכנית הייחודית לכל אדם ואדם. העצמי המגובש כולל בתוכו עצמיים שונים, המצויים ביחסים ביניהם ואף יכולים להיות בקונפליקט. אין מדובר במבנה סטטי אלא בהוויה דינמית, הממשיכה להיות תלויה בקשרים עם זולתי עצמי במהלך החיים, אף כי באופן בשל יותר. למול זאת, כאשר אין מימוש מספק של צרכי זולת עצמי בשנות החיים הראשונות, עלול להתפתח עצמי לקוי, חלש, דיסהרמוני, או פרגמנטרי והדבר אף עלול להוביל להתפתחות הפרעות נפשיות שונות, דוגמת הפרעת אישיות נרקיסיסטית. האדם בעל העצמי הפגוע נידון ברוב המקרים להמשיך ולחפש אחר אותן חוויות זולת עצמי ראשוניות אשר לא סופקו בילדותו.
בתוך מערך זה, לכידות (Cohesiveness) היא כאמור מאפיין מרכזי של העצמי הבריא. היא מתייחסת לחיבור בין החלקים השונים בעצמי, ולתנועה נפשית חלקה ביניהם. כמו-כן, היא תורמת ליציבות הערך העצמי ולתחושה של רווחה נפשית אצל האדם. מנגד, היעדר או מיעוט לכידות מבטא פגיעה בעצמי וגורם למצוקות שונות. בדומה לפרמטרים אחרים של העצמי, גם מידת הלכידות משתנה מאדם לאדם ותלויה באיכות האינטראקציות עם זולתי עצמי בילדות. היא מצויה על מנעד בין לכידות גבוהה של העצמי לבין מצב של פרגמנטציה והיעדר חיבור או מעבר לקוי בין חלקים שונים בעצמי. כדוגמה ללכידות עצמי נמוכה אפשר לחשוב למשל על אדם הנע באופן מקוטע בין תחושות של היותו כל יכול, ובין תחושות אפסות וחוסר מסוגלות, מבלי שיחווה בו זמנית את קיומם של השניים. לפי קוהוט, מצב זה הוא ביטוי לפיצול אנכי.
לפי פסיכולוגיית העצמי, מטרה מרכזית בטיפול היא חיזוק ושיקום של עצמי פגוע, בחתירה לבניית עצמי בריא יותר. בתוך כך, עולה גם המטרה של הגברת הלכידות בין החלקים השונים בעצמי. לפי התפיסה הקוהוטיאנית, כשלים ביחסים עם זולתי עצמי בילדות יכולים לעבור תיקון בתוך סיטואציית הטיפול. אלה מתעוררים כהעברות זולת עצמי, במסגרתן המטפל נדרש לשמש בפונקציות שונות של זולת עצמי למטופל. מטרה נוספת של הטיפול בהקשר זה, היא לסייע לאדם להיות פחות פגיע לכשלים של זולת עצמי ולעשות שימוש בשל ומותאם יותר בזולתי עצמי זמינים בהמשך החיים.
מקורות
קוהוט, ה. (2005). כיצד מרפאת האנליזה? תל-אביב: עם עובד
קוהוט, ה. (2007). פסיכולוגיית-העצמי וחקר רוח האדם (תרגמו צ' זוננס וא' אידן). תולעת ספרים
Kohut, H. (1971). The Analysis of the Self: A Systematic Approach to the Psychoanalytic Treatment of Narcissistic Personality Disorders. International Universities Press
Kohut, H. (1977). The Restoration of the Self. International Universities PressKohut, H., & Wolf, E. S. (1978). The disorders of the self and their treatment: An outline. The International Journal of Psychoanalysis, 59(4), 413–425
Liberman, M. David. Ogrodniczuk, John S. (Ed), (2013). Kohut's self psychology approach to treating pathological narcissism. Understanding and treating pathological narcissism (pp. 253-268) American Psychological Association
Skelton, R. M. (Ed.). (2006). The Edinburgh international encyclopaedia of psychoanalysis. Edinburgh University Press
