הפנמה היא סוג של מגנון נפשי המגן על הנפש מפני חרדה לא מודעת של היפרדות, ומאפשר לאדם להתעצב בהתאם לאנשים הקרובים לו, דרך הזדהות עמם והפנמת תכונותיהם. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על דרך פעולת מנגנון ההפנמה.
הפנמה היא סוג של מנגנון נפשי, הפועל בין היתר כמנגנון הגנה, באמצעותו האדם משייך לעצמו עמדות, רגשות או תכונות שמקורן בסביבה החיצונית שלו. למנגנון ההפנמה תפקיד חשוב באופן בו ילדים לומדים מהוריהם נורמות חברתיות, התנהגות מקובלת וערכי מוסר, וכמו כן, הוא משמש כהגנה נפשית מפני חרדה של היפרדות. זאת, על ידי כך שהוא מאפשר לאדם כמו "להכניס אל תוכו" מאפיינים של מי שחוויית הנפרדות ממנו מאיימת על היציבות הנפשית.
כאשר ההפנמה פועלת כמנגנון הגנה, כמו הגנות נפשיות אחרות היא מתרחשת באופן לא מודע, ולמעשה גורמת לתהליך של טשטוש הגבול בין האני לאחר. טשטוש גבול שכזה מתרחש גם כאשר פועל מנגנון ההגנה של השלכה, במהלכה דברים מן הפנים מושלכים אל החוץ. כך, הפנמה והשלכה הם תהליכים המתחוללים בכיוונים מנוגדים: בעוד כיוון ההשלכה הוא מבפנים החוצה, כיוונה של ההפנמה הוא מן החוץ אל הפנים. לעומת זאת, כאשר ההפנמה פועלת באופן מודע, האדם יחוש כי הוא מאמץ לו תכונות ומאפיינים מן האחר, באופן של הזדהות וחיבור.
פעולת ההפנמה, כפעולה הגנתית או כחלק מתהליכים נפשיים נוספים, הופיעה כבר בכתביו של אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד. מאז, המושג הפך למרכזי במגוון תיאוריות וגישות בפסיכואנליזה.
פעולת ההפנמה
כאשר היא פועלת באופן מודע, ההפנמה אחראית לערכים, נורמות והתנהגות שאנו מאמצים. כך למשל, ילד לומד לשלוט על התנהגותו, או לאמץ ערכי מוסר, לאחר ששמע את הוריו נוהגים כך. ניתן לזהות הפנמה של ערכים גם כתוצאה של תהליך חינוך מפורש – תחילה הילד לא יפעל באופנים מסוימים לאור החשש מעונש, אולם לאורך ההתבגרות הערכים והנורמות מופנמים, והופכים לחלק מסט הערכים של הילד. על פי פרויד, באמצעות תהליך של הפנמה, מגבש הילד את המבנה של הסופר אגו.
כאשר ההפנמה פועלת כמנגנון הגנה, למעשה היא מגנה על האדם מפני חרדה בלתי מודעת מהיפרדות (ספרציה). כך, הפנמה שכזו מבוססת על פנטזיה לא מודעת להתאחדות, פנטזיה להצליח ולקחת משהו מהאחר פנימה. בפועל הדבר מתרחש על ידי כך שהאדם מייחס תכונות של האחר לעצמו.
בעוד ההפנמה תורמת פעמים רבות להתבססות האישיות והתפתחותה, כאשר האדם מאמץ לו הפנמות חיוביות שמחזקות אותו ומזוהות עם אנשים שהוא מכיר ואוהב, ישנם מקרים בהם ההפנמה נעשית אל מול דמויות שאינן מיטיבות. דוגמה להפנמה מסוג זה מתרחשת בהזדהות עם התוקפן, מנגנון הגנה באמצעותו האדם מפנים היבטים של הדמות הפוגעת בו, וכך מגן על עצמו מפני הקונפליקט שמתעורר בהכרה שאותה דמות היא פוגענית עבורו. כך למשל, כאשר כחלק מהזדהות עם התוקפן מי שבילדותו היה סופג אלימות מהוריו הופך בעצמו להורה מכה, נעשית הפנמה של ההיבטים התוקפניים באופן שעשוי להוביל להשלכות שפוגעות באדם ובסביבתו.
מקורות
אישיות: תיאוריה ומחקר/ ביטמן ואחרים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992.
לאפלאנש ז' ופונטליס, ב., 1967. אוצר המילים של הפסיכואנליזה. תולעת ספרים.
