חרדת סירוס היא מונח אשר טבע זיגמונד פרויד, המתארת פחד המתעורר בילד מפני סירוסו על ידי האב כעונש על תשוקתו לאם, ומהווה חלק מתסביך אדיפוס.
זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, תיאר את התפתחות הילד באמצעות מודל פסיכו-סקסואלי הבנוי מחמישה שלבים, מהלידה ועד גיל ההתבגרות. בגילאי שלוש עד שש מתרחש השלב הפאלי, הכולל בתוכו את תסביך אדיפוס - שלב חשוב בהתפתחות האישיות, המיניות והאינטימיות הקרוי על שם המיתוס של אדיפוס מהמיתולוגיה היוונית.
על פי פרויד, בגילאים אלו הילד חש כמיהה מינית לא מודעת כלפי אימו, ובמקביל דחפים תוקפניים כלפי אביו, המאיים על האיחוד המבוקש. הילד שואף באופן לא מודע להסיר את האיום על ידי סירוס האב, וכתוצאה מכך מפתח חרדת סירוס בעצמו - פחד שאביו יסרס אותו כעונש על תשוקתו לאם. חרדה זו מאפשרת בעצם את פיתרון הקונפליקט, כאשר הילד ממיר את תשוקתו לאם בהזדהות עם האב, דבר המהווה בסיס להתפתחות הסופר-אגו בהמשך.
מקורות
פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית/ מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג, תל-אביב: תולעת ספרים, 2006.
אישיות: תיאוריה ומחקר/ ביטמן ואחרים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992.
