אילו ילדכם בן השלוש היה רואה את חברו לגן בוכה, יש סיכוי גבוה שהיה בוחר לנחם אותו דווקא באמצעות הצעצוע האהוב עליו עצמו. הסיבה לכך היא צורת החשיבה האגוצנטרית המאפיינת ילדים צעירים. חשיבה אגוצנטרית מאפיינת ילדים עד (כולל) גיל הגן, ומאופיינת בהיעדר יכולתם לתפוס שאחרים חושבים אחרת מהם, או רואים ויודעים דברים אחרים.
הפסיכולוג ז'אן פיאז'ה הרבה לחקור את מאפייני החשיבה של ילדים. לטענתו, החל מגיל שנה וחצי ועד גיל שבע הילד כבר רוכש את היכולת לתפוס מושגים ולחשוב באופן סמלי, אך כללי ההיגיון על-פיהם הוא חושב שונים מאלה של מבוגר. המשמעות של חשיבה אגוצנטרית היא שבשלב התפתחותי זה הילד רואה את העולם דרך עיניו בלבד, ולא מסוגל לאמץ את נקודת מבטו של האחר. כך, למשל, ילד בן ארבע עשוי להאמין שאם הוא יודע שיש עוגיות בקופסא מסוימת- גם ילד אחר ידע זאת, וכי השמש שוקעת מאחר והוא כבר עייף. בהתאם, בניסוי מפורסם הראה פיאז'ה כיצד ילדים בני 4 הבוחנים דגם גדול של רכס הרים, אינם מזהים את אותו הרכס מנקודת המבט הנגדית, של אדם היושב בצד הנגדי.
היכולת לשינוי נקודת המבט מתפתחת בהדרגה במהלך תקופת הגן, ובמקביל משתפרת גם היכולת להסקת מסקנות בנוגע ליחסי סיבתיות - בעוד שילד בן 4-5 יניח כי העננים נעים כשהוא הולך ונעמדים כשהוא נעצר, ילד גדול יותר מסוגל להבין כי תנועתם מוסברת ע"י גורמים שאינם תלויים בו.
ביבליוגרפיה
א. סרוף, ר.קופר, ג.דהארט (1998) התפתחות הילד טבעה ומהלכה, האוניברסיטה הפתוחה.
ה.כוכבי, ע.רביב (2007) המדריך הישראלי להורים, כנרת זמורה-ביתן.
