מוקד טיפולי מוגדר לרוב בטיפול קצר מועד, ומטרתו לאתר קשר סיבתי בין סימפטומים עכשוויים מהם סובל המטופל, לבין כאב מרכזי שנוצר בעברו וממשיך להשפיע עליו בהווה. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על הגדרתו ותפקידו של המוקד הטיפולי לפי גישות שונות.
זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, האמין שטיפול פסיכואנליטי מוצלח צריך להימשך בין חצי שנה לשלוש שנים. עוד בתקופת חייו ערכו פסיכואנליטיקאים כגון שאנדור פרנצי ואוטו ראנק נסיונות כדי לבדוק את האפשרות לקצר את הטיפול. בעשרות השנים האחרונות גובשו מספר מודלים משמעותיים לטיפול דינמי קצר מועד, האורך בין 10 ל-50 מפגשים. כל המודלים מדגישים את החשיבות של הגדרת מוקד טיפולי כבר בפגישות הטיפוליות הראשונות.
על פי רוב, מטרתו של המוקד הינו לאתר קשר סיבתי בין הסימפטומים העכשוויים שמהם סובל המטופל לבין סוגיה או כאב מרכזי שנוצרו בעברו אך ממשיכים להשפיע עליו גם כיום. לדוגמא, במודל לטיפול דינאמי מוגבל בזמן של ג'יימס מאן, מגבש המטפל את המוקד הטיפולי (המכונה "סוגיה מרכזית" או "Central issue") ומנסח אותו בפני המטופל כבר בסוף הפגישה הראשונה. הסוגיה המרכזית של מאן מתייחסת לכאב הנפשי הכרוני המלווה את המטופל לאורך חייו, וכוללת לרוב שני מרכיבים מרכזיים: 1. משאלה שהינה בלתי ניתנת למימוש. 2. התסכול והמצוקה הנובעים מחוסר היכולת להגשים את המשאלה. למשל, סוגיה מרכזית עשויה להיות מנוסחת כך: "אתה בחור בעל יכולות וכישרונות רבים, אך למרות זאת אתה מרגיש כבר שנים רבות שאתה מלא ביקורת כלפי עצמך, מאחר שאתה מציב לעצמך סטנדרטים שאינך יכול או רוצה לעמוד בהם, ואז אתה חש אכזבה ותחושת כישלון".
לעומת זאת, במודל לטיפול קצר מועד של פיטר סיפנאוס, המוקד מנוסח לרוב סביב נושאים אדיפאליים, כלומר, עיבוד קשיים הקשורים למצבים תחרותיים בתוך יחסים משולשים הכוללים את המטופל, האם והאב. מוקדים טיפוליים אחרים כוללים נושאים הקשורים לסגנון בין-אישי הגורם למצוקה, לאבל ואובדן, ולחוסר יכולת לחוות ולהביע רגשות שליליים כלפי האחר.
לאחר שהוגדר המוקד, תפקידו של המטפל הוא לשמור עליו ולא לאפשר סטיות רבות ממנו, לחקור אותו ולחדד אותו במהלך הטיפול. חלק מהמודלים מציעים לשתף את המטופל בבניית המוקד הטיפולי ואחרים רואים זאת כתהליך חד צדדי של המטפל. ישנם אף מודלים אשר מציעים למטפל שלא לחשוף את המוקד בפני המטופל, אלא לשמור אותו בינו לבין עצמו כקו מנחה להמשך הטיפול.
מקורות
דסברג, ח., איציקסון, י. ושפלר, ג. (1989). פסיכותרפיה קצרת מועד: רקע, טכניקות ויישום. ירושלים: י"ל מאגנס.
קלרמן, ר., עמיר, ו. ושפלר, ג. (1993). טיפול בגבר שסבל מצורך לפרפקציוניזם. בתוך: ג. שפלר (עורך). פסיכותרפיה מוגבלת בזמן: תיאוריה, טיפול, מחקר (עמ' 68-75). ירושלים: י"ל מאגנס.
Crits-Christoph, P., Barber, J. P., & Kurcias, J. S. (1991). Introduction and historical background. . In: P. Crits-Christoph & J. P. Barber (Eds.). Handbook of Short-Term Dynamic Psychotherapy (pp. 1-16). New-York: Basic Books
